היה קשה.

ומרתק.

ועצוב.

ומשעשע

ואכזרי

ומחוייך.

אבל בעיקר היה קשה.

קשה לראות את עוצמת הרוע גם כשמכירים אותו.

קשה לראות את כוחה האכזרי של הפרנוייה, של הפחד, שמחלחל את תוך הקרביים והופך להיות חלק מהאזרח הפשוט ומהמנהיג הכל יכול.

אופטימי להבין את עוצמת הרוח, את הרצון לחיות, להמשיך גם במחיר החיים עצמם.

ספר שמבוסס על פרשיית אמת, על סטלין והמשורר היהודי מנדלשטם.

תקופת הטיהורים האפלה והמייסרת.

מחד - המשורר שלנגד עיניו עומדת האמת, האמונה בכוחה הצרוף של הרוח, כנגד כל הסיכויים.

מאידך - המנהיג הכל יכול שתחת מגפו נאנקת רוסיה הגדולה, בה איש אינו בטוח ואיש אינו יודע מהיכן תצמח לו הרעה.

המשורר נכנע בהווייתו הפיסית למגף הדורסני של השליט אבל השליט, שמש העמים, מפסיד ומפלתו צורבת בעיקר לאחר שנכנעת ישותו הפיסית של המשורר שמת בגלות אחד הגולאגים הנודעים לשמצה.

מפסיד מכיוון שכמו שהוא עצמו אומר - ההסטוריה היא כלבה בוגדנית.

וגם הוא יודע שמה שנשאר זו המילה הכתובה.

ובעיקר - מי שכתב אותה.

והוא, הכל יכול, שמפניו רועדים הכל, זקוק יותר מכל לשיר שיפאר אותו דוקא מהאחד שמסרב לעשות זאת.

נצחונו אינו שלם בלעדי זה, וגם לאחר שניתן לו הוא מכיר בחוסר הכנות שבה נכתב השיר לכבודו מכיוון שרוחו של המשורר נשברה, רוחו החופשית, ונצחונו הוא נצחון פירוס, טעמו מר כלענה.

זהו סיפור על המאבק בין הרוח לבין החומר.

זהו סיפור על הצורך הנואש בהכרה דוקא מזה שקל מאד להכניעו ולרמסו פיסית אבל אי אפשר להכניע את רוחו.

זהו תיאור מר של שליטה אינסופית תוך כניעה מוחלטת לטירוף שבפחד, לחוסר אמון ולחוסר בטחון.

זהו ספר שביחד עם אחת הביוגרפיות המצויינות שיצאו בשנים האחרונות על סטלין משקפות תקופה מהאפלות בתולדות העולם.

ואיני יודעת כיצד להמליץ עליו, כי זהו ספר שיש בו מתח שאינו מרפה אך הוא אינו ספר מתח במובן המקובל של המילה, יש בו יצריות במובן הקיומי של המילה, יש בו אהבה אינטימית במובן הרומנטי העמוק של המילה, ועדיין הוא אינו ספר מתח, אינו ספר אירוטי, אינו רומן רומנטי, אלא מקפל את כל אלה למשמעות העמוקה ביותר של קיומו הרגשי של האדם.

ובעיניי הוא פשוט חובה.