סתם כך הלכתי לי אתמול למשרד הפנים לקבל תמצית רישום ממרשם האוכלוסין.
הפקידה – חיכיתי בתור רק שעה ומשהו – בתוך רגע הדפיסה את התמצית, שמשתרעת על פני שלושה דפים. אפילו לא הרגשתי.
ממש כמו ניתוח לב. לא הספקתי לעצום עיניים והתעוררתי עם הדפים התכולים ביד.

וכבר בדף הראשון כתוב, בצד כל סודותיי הגלויים לעין הפנים: "הלאום יהודי"
כך, בהדגשה.

בהמשך, באותה שורה עצמה אבל בטור שני, מופיע: "הדת יהודי"
מתחת לשורה ארוכה זו על טוריה מופיעה אפשרות, "תאריך שינוי הלאום" ו"תאריך שינוי הדת".

ברור שאחרי שעה של המתנת התשה לא היה כוח לראות בו במקום. כל מה שאדם רוצה, זה לברוח מהמקום הזה, שכל כך מפואר ומשוכלל שלא נשאר כסף לייעל את העבודה כך שלא יהיה צורך לעמוד בשלושה תורים עד שיבוא איש רגיל, שומר סף צנוע וישלוף אותך מהתור ויושיט לך מספר לתור האחרון, כמו אין לך כח ביד לתלוש את המספר בכוחות עצמך – ולפתוח לך את הדלת אל קודש הקודשים של דלפקי הפקידים והפקידות, 13 או יותר מספרם, ארבעה או חמישה מספר המאויישים, כלומר שיש לידם פקידים שכן מקבלים קהל…

מה אומר לכם, בתמצית זאת יש כל מה שהספקתי לשכוח, תאריך לידה, מקום לידה, כתובת מגורים, שמות הילדים, תאריכי הלידה שלהם, שם אביהם, שמך, שמותייך.
אוצר בלום.

הכל הם יודעים.

למעט זהות הדת.
ואני, כפי שכתבתי בכותרת, לא מאמינה.

עם הוכחות:

בגיל עשר שמעתי מתוך ספר של גדולים איך הגיבור אומר:
"אם יש אלוהים, שהאדמה תפער את פיה!"
מתנתי עם חבריו לראות מה יקרה – והאדמה לא פערה את פיה.

לא שהייתי צריכה להוכחה, אחרי משפטי נירנברג.

מסתבר שגם אלי ישי משוכנע, כי הנה היום מודיעים מפיו כי הוא עומד להחזיר את סעיף הלאום.

עכשיו אני באמת שמה לב שלא כתוב בשום מקום שאני ישראלית.
גם זו לטובה.

שום בית משפט בהאג לא ישפוט אותי על פשעים נגד האנושית.