כותרות TheMarker >
    ';

    שרעפים

    חצות בפריס - וודי אלן

    14 תגובות   יום רביעי, 29/6/11, 07:01

    ראשית, אציין כי אני נמנית, באופן כללי, עם אוהדיו של וודי אלן, בפרט של סרטיו הישנים, הראשונים, אך גם מהחדשים, למשל ויקי, קריסטינה וברצלונה, הצלחתי להנות. לא כך הוא כשמדובר על הסרט "חצות בפריס", אליו באתי עם ציפיות גבוהות, לאור הביקורות (למשל, זו של אורי קליין) לפיהן מדובר בסרט מוצלח במיוחד, ברמת סרטיו הישנים של אלן.

    הסרט מספר על זוג מאורס, אשר נוסע להנות בפריס, ביחד עם הוריה העשירים והמאד אמריקאים-סנובים של הבחורה. הגבר, כותב תסריטים מצליח, מנסה לכתוב רומן, אך אינו בטוח בעצמו. הוא מתחיל להסתובב בפריס בלילות, ושם לנוע בזמן: הוא מגיע למסיבות בהם ישנם אמנים מוערכים מן העבר (סקוט פיצ'ג'ראלד וזלדה, פיקאסו, המינגוויי ועוד ועוד), ולהיסחף לתוך עולם זה של מפורסמים שהוא מעריץ, עד כי לא ברור האם מדובר בהזייה של הגיבור או במציאות. אשתו לעתיד, אניז, כלל לא מבינה את העובר עליו, ונשארת אותה אמריקאית מפונקת, שעניינה בתרבות ובפריס מועט ביותר. חוסר ההתאמה בין בני הזוג העתידים להינשא בולט ביותר, ועל רקע זה מתחיל הגבר, גיל, להימשך לנשים אחרות ולהתבלבל.

    עד כאן העלילה הפורמלית, שהיא מאד וודי אלנית, בעיקר בכל הנוגע אחר חיפוש אחר שלמות באהבה ואי מציאתה. בתחילה, כשהגיבור -גיל-מדבר, נדמה לנו שאנו ממש שומעים את וודי אלן - שכן הוא מדקלם אותו ואינו יוצר דמות משל עצמו. הוא גם אינו מתפתח במהלך הסרט, אלא חוזר על עצמו שוב ושוב. כך גם אינז, תקועה בדמות ספציפית, מקובעת. הסרט מאד מייגע ועמוס לעייפה באמנים מן העבר, שלל דמויות שאת חלקן לא הכרתי, בבחינת: תפסת מרובה לא תפסת. הסרט ארוך מדיי, ויש תחושה של רפטטיביות ואי זרימה בעלילה, שגם היא, כמו הדמויות, אינה מתפתחת, "תקועה". גם הוריה של אניז מוצגים בצורה מאד סטריאוטיפית, כ"הרעים", ואינם עוברים שום שינוי במהלך הסרט. הספליט בין דמויות רעות לטובות אף הוא מאפיין את הסרט ומשטיח אותו. בקיצור, כפי שמובן מכל האמור לעיל, סרט מאכזב, בינוני לכל היותר.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/10/11 22:51:
      נעזוב את האלמנטים הקולנועיים בצד, את יכולת המשחק הטובה/רעה, את התסריט הבדיוני וההזוי, את חצות בלילה והווה הופך להיות עבר ואת כל שאר התחושות שעוזבות את הצופה בשנייה בו המסך יורד. איך שהסרט נגמר ויצאתי החוצה מהאולם עלה לי חיוך, בשבילי זה חשוב. בתור סרט הוא עושה את העבודה, בתור סרט טוב אולי פחות, אבל ציפיתי לגשם איך שהוא נגמר ואפילו שהוא היה צפוי חייכתי המון :)
        8/7/11 11:40:
      הוספת תגוב 2011-07-08 11:36:37 הסרט לא מציע עלילה מרגשת במיוחד מסכימה, אבן היה משהו סטריאוטיפי בדמויות,, אבל ממש נהניתי ממנו, הייתה לי תחושה כאיךו אני חולמת אותו,, ה
        5/7/11 17:10:
      תודה על הביקורת. נאלץ לא להסכים איתך לגמרי סרט חוויתי, עדין, רומנטי (בדרכו). שיר אהבה לפאריס, נקודת מבט לדרך מחשבה אנושית מקובלת (הרצון לחיות בקתופה אחרת). הרעיון המאד מקורי וחביב של החזרה בזמן באופן מאד עדין ונחמד בלי מועקה שיכלה להתלוות לנושא. מסכים שיש אולי טיפ-טיפה יותר מדי דמויות מהעבר כניימדרופינג. סרט כייפי. אני אוהב את הדמויות הנשיות שוודי אלן יודע ליצור ולהדגים, בעיניי טובות יותר מהדמויות הגבריות שהן יותר "ממוסגרות" אצלו. להוציא מהשורה האחרונה רק את דמות הארוסה ש"לא באה לי טוב" כדמות, כשחקנית ובכלל. קלישאתית מדי הפעם וחסרת עומק אמיתי. סרט שגרם לי לאהוב סרטים, לאהוב מחדש את אלן, לאהוב את פאריס ולאהוב סיפור קטן ופשוט שכתוב בצורה לא נשכנית ולא מתאמצת מדי. מומלץ
        3/7/11 12:44:
      כל כך מסכימה סרט בנאלי ומשמים!
        2/7/11 22:23:
      אני מסכים לגמרי עם דעתך. גם לי באיזה שלב הסרט הרגיש כמו ניים דרופינג מתמשך בלי סיפור מעניין. אוון וילסון החביב מדבר כמו וודי אלן בסרט ובמהלך הסרט חשבתי לעצמי שהוא כנראה תמיד דיבר ככה. מה שכן היה מצחיק וליהוק מבריק היה אדריאן ברודי בתפקיד דאלי.
        2/7/11 18:33:
      הרגע חזרתי מהסרט חצות בפריז. זה ענק. אפילו שהביקורות טובות, הן עושות עוול לסרט. הוא מעולה!
        2/7/11 10:25:
      ראיתי את הסרט בשעה 11 בבוקר בדיזנגוף. השילוב בין השעה הכייפית (ללא ספק יציאה מהשגרה) לרוח הסרט עשתה לי תחושת בועה נעימה. מסכימה איתך לגבי הסטראוטיפיות של הדמויות, אך לא ניתן להתעלם גם מהאסתטיקה, התמונות הנהדרות של פריס שאיפשרו לחוש שאנו קופצים לשם לשעה קלה (פלוס). כן אהבתי את המסר לגבי האידאליזציה המסורתית של העבר והגילוי המרעיש שגם שם התגעגעו או כמהו למשהו אחר. אישור מחדש של ה"כאן ועכשיו" הבודהיסטי? פסיכולוגיה בגרוש? ממש לא משנה לי. זה כן עשה משהו. ריגש והיה מהנה.
        30/6/11 11:27:
      תודה, כמעט הלכתי...
        30/6/11 09:24:

      הוספת תגובה

      שלום ליצ'י

      את צודקת. מה לעשות. הרבה שנים זה כבר ממש לא זה... יחד עם זאת אני תמיד, אבל תמיד, מוצא משהו ונהנה מסרטיו.  למרות הפגמים הרבים שיש בסרטיו ולמרות שבחלקם הם תיאטרליים  ולא קולנועיים  אין כמוהו. הן ביחס לנושאים שהוא מעלה, הן ביחס ליושר   והן ביחס להתמדה (האיש כבר ממש לא ילד). לפיכך הפגמים שלו, עבורי לפחות, תמיד נסלחים.

      לגבי הסרט עצמו אני מסכים עם רוב דבריך פרט לנושא הפגישות עם אומני העבר זה דווקא עבר לטעמי אופן מקסים. (ההומז' לבמאי הענק והנשכח בונואל מאד במקום)

      ועוד הערה קטנה (על נושא ששווה התייחסות ארוכה יותר) על... אורי קליין.  אורי קליין אוהב קולנוע בכך אין ספק. קולו ראוי להישמע. הוא גם מאד ידען. אך כתיבתו , לדעתי, איננה כה מעניינת או מקורית עד כדי הפיכתה למן אורים ותומים לכל חובבי הקולנוע בישראל. הביקורות שאני קורה בדה מרקר קפה ובמקומות אחרים מעניינות לעיתים קרובות הרבה יותר.

      ברי

        29/6/11 20:38:
      נלך בכל זאת ...וודי אלן,
        29/6/11 18:02:
      לטעמי וודי אלן היה צריך לעצור בדיבוב של הנמלה, אי אז מזמן
        29/6/11 17:48:

      גם אני מאד אהבתי,

      נראה שבשלב זה של הקריירה שלו אלן בא יותר ליהנות תוך עשיית סרטים קלילים יותר...

      עדיין ,הסרט מלא חן ,הומור ,רומנטיות ונאיביות אופטימית וגם ,כמובן ,צילומים נהדרים של פריס.

      מומלץ.

        29/6/11 13:55:
      אני דווקא מאוד אהבתי, אני חושב שזה סרט מבריק ושנון, במיטב המסורת האלנית, שמוציאה אותך גם עם מסר וגם עם חיוך.
      תודה על הביקורת, אזלו כוכביי..

      ארכיון

      פרופיל

      ליצ'י רפופורט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין