לפני שבוע זוגתי שתחיה נכנסת הביתה ואומרת בקול גדול: קניתי לנו כרטיסים להצגה: כי בנו בחרת.

למה מגיע לי כל הטוב הזה שאלתי? קצת תרבות לא תזיק לך, יש פגרה בכדורגל וגם ככה אתה לא נהנה מי יודע מה מהקבוצה שלך. נכון לא לקחנו אליפות אמרתי, אבל זה לא אומר שאני יתחיל ללכת להצגות פתאום.

זו קומדיה אמרה לי ואתה מאוד תהנה, גם אילן ודרורית באים.

לא עזרו התחנונים שלי ושל אילן ושבוע שעבר נסענו לראות את ההצגה.

בדרך עוד היה נסיון שכנוע שבו נאמר: אנחנו נמכור את הכרטיסים נלך לשטייטל לשתות בירה ולאכול איקרה וכבד קצוץ ונאסוף אותכן אחר כך. בשום אופן ענו ביחד הנשים.

הגענו בשעה היעודה לבית החייל והאולם היה מלא מפה לפה. וואלה הצגה לא רעה יש לנו אמרתי לאילן. כל הכרטיסים נמכרו, אולי בכל זאת נצליח להנות.

המסך עלה והחלה ההצגה שבה מסופר על מערכת יחסים של משפחה לאחר מות האם.

ההצגה מלווה במוסיקה מדהימה שכולה זמירות מהתנ"ך.

שמיל בו ארי הוא השחקן הראשי שלצדו משחק עופר שכטר שמרגע לרגע הערכתי אותו יותר.

לא אספר לכם את כל העלילה על מנת לא להרוס לכם במידה ומישהו יגיע לראות את ההצגה, אך דבר אחד אני יכול להגיד:

ההצגה פשוט מדהימה עם משחק נפלא הרבה חוש הומור וכמובן הרבה חומר למחשבה.

ההצגה הסתיימה שטייטל היה סגור ובלב שמח קינחנו את הערב במסעדת ג'ירף שבסינמה סיטי.

יש לציין כי האוכל היה לא פחות טוב מההצגה אבל הביקורת על ג'ירף תגיע מאוחר יותר.

רוצו תראו ותהנו כי לא בכל יום אני ימליץ על הצגה טובה.