כותרות TheMarker >
    ';

    orenjada

    רק לרשום את מה שאני חושב, לכך הבלוג נועד ולכך הוא משמש. טונה של טלוויזיה, הרבה קולנוע, קצת שטויות מסביב ועוד פחות מכך על הכול ועל כלום. מי שרוצה שיחזור, מי שלא לא. אין הרבה מקומות בהם אפשר לפרוק את מה שאני חושב בלי לדפוק פרופורציות, בינתיים נוח לי. אהבתם תחזרו, לא אהבתם אל. לא באתי להוכיח כלום לאף אחד או לגרום לאחרים לראות "מה ומי אני באמת", כולה בלוג על הכול ועל כלום. אני אוהב לכתוב, זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טיפה יותר. אה, ואם אני לא כותב בקצב יותר מהיר או אפילו יותר מדי שטויות אז אל תהססו להזדיין בסבלנות או מינימום להגיב. ביי בינתיים

    0

    גנגסטה שיט

    0 תגובות   יום שישי , 8/7/11, 07:49

    רק בסוף הסרט "אמריקן גנגסטר" הבנתי מי ביים אותו, דבר חשוב ביותר למי שמנסה לטבול רגליו בביצה המסוגרת הזו המתגאה בשם קולנוע. רידלי סקוט, איש של סרטי פולחן בדרך כלל (בלייד ראנר, חניבעל ואפילו גלדיאטור הם שלו) הצליח ליצור סרט איכות מעולה עם אשכול שחקנים מעולים, לעיתים בצפייה בסרט נדמה כאילו לא משנה במה הטקסטים בסרט היו דנים, הן דנזל וושינגטון והן ראסל קרואו היו מצליחים להיראות אמינים.

    למי שלא שם לב, בשנים האחרונות יצאו מספר סרטים המבוססים פחות או יותר על אותה העלילה של "אמריקן גנגסטר", והדוגמה הטובה ביותר לכך היא "השתולים" של מרטין סקורסזה, שני צדדים לאותה העלילה: שוטר טוב או רע (תלוי מי הבימאי ואם העלילה מבוססת על סיפור אמיתי או להיפך) נלחם נגד פושע טוב או רע (תלוי יותר בשחקן שנבחר לתפקיד).

    "אמריקן גנגסטר" הוא סרט שמנסה לירות לכולנו בעורף מתי שאנחנו לא מסתכלים בטעות לעבר המסך, למעשה הוא לא סרט אקשן שמירב התקציב שלו הופנה לפעלולים ואפקטים מיוחדים, להיפך, הסרט ממש לוקח את הצופה אחורה בזמן לשנות ה-60, ארה"ב עמוק במימי וייטנאם, חייליה פתחו את האישונים לשפע הסם-תרבותי שהמזרח הרחוק מנפק, בארה"ב עצמה הפגנות סוערות כלפי המלחמה ואצבע מאשימה לא מפסיקה לנדנד לאזרח הקטן עד כמה מכורים טובי בניה להרואין.

    העלילה מספרת על פרנק לוקאס, יזמן מקצועי שאת מירב חוכמתו שאב מהמורה שלו בחיים שבמקרה היה גם אחד מראשי המאפיה האפרו-אמריקאית. אחרי שהוא נפטר פרנק לקח את ההזדמנות ופתח במסע אל עבר הדולר האמריקאי, הוא עקף את כל מושיטי היד של משפחות הפשע הקיימות בארה"ב, כאלו שהביאו בדרך כלל סחורה חרא ויקרה לנרקומנים, נסע לבדו הישר לעבר המקור הכי טוב שיש בוייטנאם להרואין טהור, בעזרתם של כמה חברים בכוחות המדים הצליח להביא סחורה לאמריקה היפה, והצליח במזימתו הכלכלית להיות הכי טוב במה שהוא עושה. ממולו עומד ריצ'י רוברטס, שוטר שבגלל "טעויות" אתיות של אמונה במה שנכון ולא נכון, הופך לדמות קריקטוריסטית נלעגת, אפילו שהיא עושה את הדבר הנכון בו היא מאמינה, הסרט הזה בעצם מביא לנו בהפוכה את הצדדים השניים לכל מטבע: פושע שגם כשהוא חוטא בזוועות כמו רצח מצטייר כאנושי משום מה, ושוטר שגם כשהוא עושה את מה שעליו עולם שלם מחונך מאז ומתמיד הוא מצטייר כגיחוך עלילתי.

     

    על פניו סרט זה יכול להיראות לצופה הלא אמין כחרא של סרט דוקומנטרי שבמקרה מצולם כמו סרט מצוין, למעשה כל סרט, ואני ארשום את זה שוב, כל סרט שנפתח בבחור יושב על כיסא, קשור, ונשרף למוות, שווה לפחות את מירב תשומת ליבי עד כותרות הסיום, זוהי מטרתה של כל חברת סרטים המפיקה סרט, לתפוס אותך מהשנייה הראשונה שהעלילה נפתחת.

     

    שחקנים: ראסל קרואו, דנזל וושינגטון, קובה גודינג ד'וניור, ג'וש ברולין, RZAו-קומון.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אורן קרבל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין