כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    נאמן למקור ! echoes ברידינג 3

    ביקורת על echoes - מופע המחווה לפינק פלויד, 7/7 ברדינג 3

    נאמן למקור ! echoes ברידינג 3

    6

    מוזיקה  פינק פלויד, echoes, הופעות חיות, רדינג 3

    7 תגובות   יום שבת, 9/7/11, 01:16

    הפרוג רוק היה מאבות המזון העיקריים שלי במהלך שנים ארוכות. היו תקופות שבהן נמנעתי כמעט לחלוטין מכל ז'אנר אחר, רק כדי לחקור לעומק את מסתרי הרוק המתקדם. בעידן שלפני האינטרנט היה זה קשה מאד לעקוב אחר הלהקות והאמנים שאהבת, ובמיוחד אחרי כל הפיצולים, ההתאחדויות, הסופר-גרופים וה-side kicks שלהם. האזנה לתכניות הרלוונטיות ברדיו - עם דגש ל-BBC, BFBS, קול השלום ותכניות יעודיות ברשת ג' של אז ובגלי צה"ל, רכישה מזדמנת של rolling stone בדוכן עיתונים, מועדוני פרוג בחיפה של שנות ה-70 וראשית ה-80, והרבה רכילות עם החבר'ה השלימו את התמונה, כך שבסופו של דבר, גם אם לא התגוררת בלונדון, למדת על כל אלבום וכל הרכב, כל יצירה וכל שיר, ועל כל מריבה בין חברי להקה שגרמה לנגן זה או אחר להתחלף במישהוא אחר, שגם את ההסטוריה שלו לפעמים כבר ידעת.

    הלוואי והיום הייתי יודע לעשות שימוש בכל נפח הזיכרון ששימש אותי בעבר לפרטי טריוויה מוזיקלית מסוג זה, גם לדברים אחרים, אבל זה כבר לא אפשרי, היות וחלק הארי מהתאים האפורים שלי משועבדים עוד מאז לטובת שנות יציאה של אלבומים, רשימות שירים ונגנים, ועוד כגון דא. אחת הלהקות שהסתובבה אצלי לא מעט במהירות 33 ושליש היתה כמובן הפינק פלויד.

    לא ממש התחברתי לתקליטים הקדומים, אלה של תקופת סיד בארט, אלא למאוחרים יותר - החל מ- atom heart mother, דרך meddle והצד האפל של הירח, wish you were here ו- animals. יציאת "החומה" תפסה אותי לא מוכן, שכן פתאום הלהקה הזו שהיתה רק שלי, שהערצתי יחד עם קומץ יודעי-חן ופרוגרים אחרים, הפכה לנחלת הכלל, הגיעה לרשת ג', ואפילו - שומו שמים - למסיבות ומועדוני ריקודים, מצעדי פזמונים ודיסקוטקים, רחמנא ליצלן. אבל אחרי ההתאבלות הראשונית על שמה שהיה לא יהיה עוד רק שלי, הוספתי גם אותו לרשימת המועדפים שלי. את כל מה שהוציאה הלהקה מאז אהבתי פחות, ומאז החומה, לטעמי, צעדה הלהקה במדרון עד להתפרקותה.

    הלהקה לא הגיעה מעולם להופיע בארץ, והתפרקה הרבה לפני שהתחלתי את פרק הנסיעות להופעות בחו"ל בחיי. אמנם רוג'ר ווטרס ביקר כאן לא מזמן, והעמיד אותי בפקקים במשך שעות רק כדי לחוות את המופע הכמעט פינק פלוידי שלו, אבל הוא הבן הפחות אהוב עלי מבין הצמד גילמור וווטרס. את דיוויד גילמור כבר לא אצליח לראות בהופעה היות והבחור החליט לתלות את הגיטרה ולעסוק באבהות (הוא אב לילד רך בשנים, הייתם מאמינים?) וכנראה שלא יופיע עוד. דם רע זורם שנים רבות בין שני הכותבים הללו, והקלידן ריצ'רד רייט נפטר לא מזמן, כך שלא הייתי מהמר על הסיכוי לראות מופע איחוד אי פעם בעתיד הקרוב. אולי רק לאחר מותי, במסגרת איזה great gig in the sky.

    לכן, כששמעתי על מופע המחווה ללהקה, שמרימה קבוצת נגנים מקומיים, החלטתי לבדוק מקרוב. מה גם שהמופע תוכנן להתקיים ברדינג 3, חלל ההופעות הטוב ביותר בארץ לטעמי.

    מה בעצם אנחנו מצפים ממופע מחווה שכזה? שיהיה נאמן למקור, זה הכל. במופע מחווה אתה לא מצפה לאינטרפרטציות של השירים שאתה מעריץ, אלא לביצוע מדויק, 1:1. אתה לא מצפה לעיבוד מחודש או לצלילים אחרים, אלא לאותם צלילים שהיכרת ושאתה יכול לנגן מהזכרון באמצע הלילה. לא לשום דבר שונה. אתה מתפשר על קולו של הסולן, כי זה ברור לך שלא ניתן לחקות במדויק, אבל מהנגינה יש לך דרישות ברורות: אל תיגעו לי בשירים, ראו הוזהרתם. עוד אתה מצפה למופע שיבוצע בדיוק בשבילך, ובשביל כל המשוגעים לדבר, שהיו הולכים אתך למועדוני הפרוג, ושרוצים בדיוק את מה שאתה רוצה. יצא לי לראות כמה מופעי מחווה כאלה בארץ, של להקות לא רעות בכלל. הטובה מכולן עד היום היתה הדבשות, שמקיימת מופעי מחווה ללהקת פרוג אהובה אחרת שלי - camel - אבל את החבורה של echoes לא ראיתי עד היום.

    החבורה הזו הרימה את הכפפה הוירטואלית הזו, ויצרה מופע מחווה שתפור לדרישות המעריצים, 1:1.

    הגענו לתל אביב מותשים אחרי יום שלם של שייט, רק כדי לעמוד בפקקים הבלתי אפשריים של הכניסה לנמל תל אביב (אל תגיעו לעולם עם רכב לנמל ת"א בימי חמישי בלילה!). כבר עם ההגעה למקום, תופסת העין את המסך העגול, תואם לאחיו ממופעי ה-pulse, ניצב בעורף הבמה ועליו מוקרנת הפריזמה האהובה על כולנו. לאורך כל המופע ישמש המסך להקרנת קטעי וידאו - כמו בהופעות המקוריות, ברמה גבוהה. על הבמה יתייצבו  10 איש: 2 גיטריסטים, סולן, בסיסט, מתופף, קלידן, 3 זמרות רקע וסקסופוניסט. שמות הנגנים ופרטים על הלהקה באתר הבית שלהם, כאן. הקהל כולו מורכב - כמו שרוצה כל מעריץ - ממעריצים אחרים, כמותו (ובמקרה זה כמוני)  בדיוק. הרבה חבר'ה מבוגרים, מעט מאד צעירים (דור שני..), כולם הגיעו בקבוצות כדי לחוות את החוויה הזו יחד. זה מאד בולט, כי לכל אורך המופע יהיה רחש בקהל שכמותו לא זכור לי מהופעות אחרות, שמורכב מאנשים המעבירים חוויות וזכרונות אחד לשני.

    המופע נפתח עם breathe מתוך הצד האפל - כמו מופעי ה-pulse, וכבר מכאן ברור היה שהגעתי למקום הנכון. הביצוע היה קרוב למושלם, עם עבודה מצויינת של הגיטריסט אשר בן ישי על הסטיל ושירה לא רעה של הסולן, גם אם לא בקולו של גילמור. אחרי שני קטעים מהצד האפל מציינים חברי הלהקה את התאריך - מסתבר כי מלאו היום חמש שנים למותו של סיד בארט, והלהקה מציינת את זה ב-interstellar overdrive, שלאחריו חוזרים לשירים מהתקופה המאוחרת והטובה יותר לטעמי - קצת החומה, וביצוע יפה ל-fat old sun מאמא לב אטום. הקהל כל הזמן מפטפט - אבל מהתלהבות ולא משעמום, אתה רואה את זה על הפנים של כולם, וקולט קטעי שיחה, אבל בקטע שקט כמו זה האחרון זה ממש בולט ולטעמי בוטה קצת כלפני הלהקה. חוזרים לצד האפל, אז גם מופיע הסקסופוניסט, עודד בן יצחק, שנראה כמו אחיו התאום של הגיטריסט דווקא, ומשתתף בחגיגה מבלי לסטות מהמקור, לשמחת כולם.

    בשלב זה מגיעה הלהקה למבחן המכריע - the great gig in the sky. כאן מבצעות זמרות הליווי את קטע השירה/צעקה המפורסם בתורות, השתיים הראשונות עושות את זה ממש טוב, השלישית לטעמי פחות, אבל המבחן עובר בהצלחה יתרה והבנות זוכות לתשואות מהקהל. בעצם, כשחושבים על זה, למעט הקטע הזה, לזמרות הליווי קל יותר להיות נאמנות למקור מאשר לסולן, קובי אליאס, שלפעמים מצליח להידמות בקולו לרוג'ר ווטרס... המופע ממשיך עם עוד ועוד קטעים מהחומה, ועם מרבית הקטעים מתוך wish you were here המצוין, האלבום האהוב עלי, שהלהקה הקדישה לסיד בארט עם כניסתו לבית המשוגעים, שבוצעו כאן לעילא ולעילא: shine on, have a cigar ו- welcome to the machine ואחריהם יש עוד ועוד. 

    שעתיים וחצי בערך, עם הפסקה קצרה באמצע, נמשכה החגיגה הוורודה הזו, כשהלהקה לא נופלת באף שיר ובאף אקורד. רדינג הוכיח את עצמו שוב כחלל הופעות משובח, הסאונד היה מעולה, מדוייק וללא דופי - לא ראיתי הרבה הופעות בארץ, של אמנים מקומיים או אורחים, שעליהן יכולתי לומר את זה - כל המחמאות מגיעות לסאונדמן וללהקה, כמו גם לאקוסטיקה המצוינת של הרידינג, שהשכילו גם לשמור על עוצמה ברמה המדויקת, לא חזק מדי כמו בחללי הופעות אחרים.

    בסך הכל, מופע מחווה שהוא פסגת חלומותיו של כל מעריץ. הדבר הקרוב ביותר שמישהו מאיתנו יגיע אל הדבר האמיתי, עשוי היטב, ומבוצע מושלם. בחירת השירים מצוינת, המופע מסתיים כמובן עם comfortably numb שהפך לשיר סיום גם אצל הלהקה כשעוד הופיעה, גם אצל גילמור בהופעות שלו ואם איני טועה גם אצל ווטרס.

    אוהבים את הפינק פלויד? אל תישארו בבית בפעם הבאה שבה החבורה המופלאה הזו מגיעה לרידינג.

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/7/13 10:54:
      יפה מאוד http://f-it.co.il/
        22/7/13 16:42:
      תודה על הביקורת הנפלאה. אופיר, אנחנו מבצעים את ECHOES כבר שלוש שנים... אז אתה מוזמן להגיע :)
        12/7/11 13:27:

      את הסולו הספציפי הזה של אלווין לי איני זוכר, אחפש אותו, לדעתי מתחבא אצלי אי שם בספריה. ואני שמח תמיד לגלות שותפים לאהבת המוזיקה הספציפית הזו. ככלל, לטעמי הופעות חיות עדיפות לעתים רבות על תקליטי אולפן, בגלל זה הפכתי את אלה לסוג המוזיקה המועדף עלי גם בתוך מסגרת הז'אנר. תמיד הייתי מחפש אלבומי הופעות ובוטלגים, לטעמי מרבית האמנים בשיאם כשהם ניצבים על הבמה מול הקהל שלהם.

       

      צטט: צל המדבר 2011-07-12 10:57:46

      נהנתי לקרוא, שמחתי שעוד מישהו חושב וחש כמוני לגבי מסיקה. הפלויד מבחינתי היא בעיקר גילמור, השיא הגיע דווקא "בחומה" המעט מסחרי, בשיר COMFORTABLY NUMB בהופעה חיה מתוך THE DELICATE SOUND OF THUNDER. הגיטרה של גילמור בסולו ארוך ויפיפה. . טרם שמעתי את הדיסק הזה לא האמנתי כי אפשר לנגן את החומר של הפלויד טוב יותר מהקיים בתקליטים שלהם. חבר שכנע אותי להקשיב ואמנם התברר, כי יכול להיות העתק נאמן למקור טוב כמוהו. אף מתעלה פה ושם על המקור. הסולו של גילמור הוא דוגמה לכך. אגב גם בהופעה בוונציה הסולו של השיר מבוצע נהדר. ואם כבר דנים ב"יהלומי המוסיקה המתקדמת" סולו נהדר נוסף יש ל ALVIN LEE בשיר THE BLUEST BLUES הראשון והשקט מבין השניים בשיר. ואם קאמל אז אזכיר את stationary traveller ואת LADY FANTASY ועוד ועוד אוכל להפליג במוסיקה הזו חודשים ושנים.

       

       

       

        12/7/11 10:57:
      נהנתי לקרוא, שמחתי שעוד מישהו חושב וחש כמוני לגבי מסיקה. הפלויד מבחינתי היא בעיקר גילמור, השיא הגיע דווקא "בחומה" המעט מסחרי, בשיר COMFORTABLY NUMB בהופעה חיה מתוך THE DELICATE SOUND OF THUNDER. הגיטרה של גילמור בסולו ארוך ויפיפה. . טרם שמעתי את הדיסק הזה לא האמנתי כי אפשר לנגן את החומר של הפלויד טוב יותר מהקיים בתקליטים שלהם. חבר שכנע אותי להקשיב ואמנם התברר, כי יכול להיות העתק נאמן למקור טוב כמוהו. אף מתעלה פה ושם על המקור. הסולו של גילמור הוא דוגמה לכך. אגב גם בהופעה בוונציה הסולו של השיר מבוצע נהדר. ואם כבר דנים ב"יהלומי המוסיקה המתקדמת" סולו נהדר נוסף יש ל ALVIN LEE בשיר THE BLUEST BLUES הראשון והשקט מבין השניים בשיר. ואם קאמל אז אזכיר את stationary traveller ואת LADY FANTASY ועוד ועוד אוכל להפליג במוסיקה הזו חודשים ושנים.
      תודה על השיתוף.
        10/7/11 23:16:

      נשמע שהיה מעניין.

      לי יצא לראות מחצית מההרכב בחו"ל (ווטרס ומייסון) , היה מעולה.

      גילמור באמת חבל, אבל אולי עוד יחזור להופיע, גיטריסט ואומן מעולה.

      ואני דווקא כן התחברתי ומעריך עד היום יותר ויותר את החומרים (לא אלו שעישנו וכדו'...) של תקופת סיד בארט.

       

        10/7/11 14:49:
      אני מחכה ליום שאיזה להקה תעיז ותבצע את echoes עד אז עם כל הכבוד ויש כבוד שום דבר לא יפיל אותי מהכסא חוץ מזה אחלה כתבה ואני מסכים עם שאר הדברים :)

      ארכיון

      פרופיל

      mazavharuach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין