כשהלכתי אתמול לסרט רובוטריקים 3 :אפלת הירח , באמת שהתכוונתי לכתוב עליו ביקורת סרטים שנונה ומבדחת , מסוג אלו שכל כך אוהבים בדה מרקר ושבזוכתן כבר נתנו לי שני כרטיסים לסרטים ב"לב". התכוונתי אבל לא יצא. הייתי לפני זה בהילולה של הצדיק יקותיאל יהודה הלברשטאם , האדמו"ר הקודם מקלויזנבורג צאנז. אז ראיתי שאני אספיק עוד לסרט בגלובוס מקס ויצאתי , לא לפני שאני נהנה מכוס קוקה קולה שחילקו שם חינם. אז הלכתי לסרט שעלה ארבעים ושבע שקל בגלל שהיה תלת מימד ומצצתי לי מכוס קוקה קולה שעלתה יותר מבקבוק ולא הצלחתי למצוא בסרט שום דבר שראוי לכתוב עליו בכלל. המקסימום שהגעתי אליו זו המסקנה שהיחס בין רובטריקים אחד לרובטריקים שלוש , הוא כמו בין מייגן פוקס לרוזי הנטיגטון , למייגן יש יותר בשר זו למעשה המסקנה הסופית . בעיקרון מסתובבות על המסך כל מיני יצירות אוריגמי מנירוסטה ומי שאוהב את זה , שילך ויהנה. אני ישבתי לי שם ותוך כדי זה שאני מביט באורות ובברקים הידהדה לי בראש המחשבה "כמה קר ומגעיל בקולנוע הזה וכמה חמים ונעים אצל הצדיק." הרי גם מהסרט הזה ניתן להבין את האמת. הבשר המשובח והמעודן של הדוגמנית ההוליוודית מכיל למעשה מייק אפ וסיליקון , המתכת המשובחת של המרצדס ספורט , מסתיר למעשה רובוט חוצן קטלני ומרושע. זה עולם החומר , הוא זמני , הוא סתמי והוא מתעתע. הצדיק לעומתו הוא רוחניות. הוא מת לפני הרבה שנים ועדיין שופע חיים , עדיין שופע ברכה , עדיין שופע אור. קיומו של הצדיק , הוא ההוכחה לאלמוות והוא נותן לכולנו את התקווה שבכל מאיתנו יש יותר ממה שנראה לעין , כדברי אופטימוס פריים.
|
הציון שלי: 2 מתוך 5
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה