כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הגיהנום הוא הזולת - בעיקר ביקורות סרטים

    הגיגים - מחשבות תוהות ותועות, לפעמים טועות...

    בתמונה - מנהטן דרום

    אלמאניה שלי

    5 תגובות   יום שישי , 26/8/11, 00:38

    הסרט מתאר את מסעה של משפחה טורקית אל שורשיה. לפני 45 שנים הסב חוסיין נענה לקריאת גרמניה ויצא לעבוד בה, לתרום לכלכלת המדינה, פריחתה והצלחתה. הוא העובד המיליון ואחד שמהגר לגרמניה לצורך זה בתקופה ההיא. הוא הרוויח הרבה יותר כסף ממה שהרוויח בטורקיה ושלח אותו לאשתו ושלושת הילדים. בינתיים חי שם בתנאים של עובד זר, עובד קשה, לא נהנה מהחיים. הילדים שלו בינתיים קצת שוכחים אותו ולא מזהים אותו כשהוא מגיע לבקר אחרי כמה שנים. 

     

    את הסיפור המשפחתי מספרת אחת הנכדות של חוסיין בחן רב ולאורך כל הסרט יש קפיצות בין העבר להווה. יש שימוש רב בהומור. השפות המדוברות בו הן טורקית וגרמנית. השחקנים עושים את מלאכתם נאמנה ומאד קל לחבבם, לפחות את הדמויות הראשיות. הצד החזותי האסטתי מאוד לא אמריקאי מלוקק ונקי, מאד מחוספס, טבעי, לא מתאמץ, צנוע, אמיתי.

     

    הוא מחליט להגיש בקשה לאיחוד משפחות ולקחת איתו את משפחתו איתו לגרמניה. הם משתקעים שם לארבעים וכמה שנים, הילדים גדלים, מתרבים, מקימים משפחות משל עצמם, עם בעיות משלהם, עד שהסב מחליט שהחופשה המשפחתית הבאה שלהם תהיה אל הכפר בטורקיה.

     

    אחרי התנגדויות והסתייגויות מצד רוב בני המשפחה, הם יוצאים לבסוף לדרך, טסים למסע משפחתי אל מדינה קרובה, אל העבר, השורשים, הנופים היפים והאחרים, אל החברים מפעם והמשפחה. כמו בכל סרט מסע הם עוברים שינוי במהלך הסרט, מגלים דברים חדשים על עצמם ועל הקרובים אליהם ומשתנים קצת, לפחות חלקם.

     

    הגעתי אל הסרט בציפיות די נמוכות אחרי ביקורות שקראתי ולבסוף מאד נהניתי. היה גם מצחיק וגם עצוב, מאד מרגש ומשפחתי ובאופן אירוני, התברר בדיעבד שפספסתי בזמן הסרט מפגש ספונטני של משפחתי.

     

    אם כבר אני תמיד מתלוננת על הזולת המפריעה לידי, חבל לקטוע מסורת מוצלחת, הפעם ישבו לימיני שתי נשים מבוגרות (70 בערך) שכל הזמן דיברו, לא סתמו את הפה כמעט לרגע, והנחמה היחידה מבחינתי היתה היא שהם לא השתמשו בנשק יום הדין בו הצטיידו מבעוד מועד - הסוכריות עם העטיפה המרשרשת שכל-כך קשה לפתוח ובטח ובטח בשקט. לא מבינה למה עוטפים אותן בעטיפה שקשה כל-כך לפתוח. יצרני מותר - קחו דוגמא מהמסטיקים. עדיף קירקוש סוכריות בקופסא על פני רעש הצלופן המטריד.

     

    ובדיוק לפניי ישבה בחורה שבדקה במשך דקות ארוכות באמצע הסרט מה המצב בפלאפון שלה, סימסה, קבלה תשובות, גלשה באינטרנט אולי. עד שזו ששבה לשמאלי ביקשה ממני להחזיק את המכשיר נמוך יותר.

     

    למי שלא יודע, אנחנו לא קונים פופקורן בקולנוע, עד שיירדו מחיריו למחירים נורמליים. הצטרפו למאבק! אין event בפייסבוק, פשוט להחרים.

     

    ותודה לעכבר קפה על הכרטיסים!

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/8/11 11:07:
      סרט על זהות שיכול להיות רלוונטי גם להגירה שמתרחשת אלינו, זאת שבחסות חוק השבות או זו שבחסות חוק החיים (מהגרי עבודה)
        27/8/11 10:02:

      בפעם הבאה לא לשכוח להזמין גם אותי

       

      לא קונים פופקורן !

       

      }{

      אנשים שמרעישים (טלפונים, פטפוטים) זו רעה חולה. תודה על ההמלצה!!!
        26/8/11 08:41:
      כן, כל עוד אתה לא קונה, אתה בסדר. :-)
        26/8/11 01:55:

      זה נחשב גם אם לא קניתי גם קודם ? 

       

      לדעתי כן, למה לא בעצם 

      ארכיון

      פרופיל

      מיכל-:
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין