כותרות TheMarker >
    ';

    Punjabi Hardcore

    כתיבה על מה שעניין, סיקרן, ריגש או עיצבן (אותי לפחות). המוטו הכללי - אנו כאן לא כדי לסגוד למה שקיים אלא בכדי לפקפק בו.

    AC/DC - אלבום הופעה חיה - "אם תרצה דם, קבל!"

    0 תגובות   יום ראשון, 4/9/11, 12:54

     

    יש בי אהבה לדברים ישנים. אני לא מדבר על דברים מיושנים שאבד עליהם הקלח. אלא על דברים ששרדו את זמנם והפכו להיות על-זמניים. ברוקנ'רול, מגדירים מוזיקאי כגאון אם קרו אחד משלושת הדברים הבאים: הוא מת ממנת יתר בגיל 27; הוא הגדיר מחדש סגנון מסוים; מבקרי מוזיקה אניני טעם התעלמו ממנו, אולם חובבי מוזיקה התענגו על יצירתו. בשבילי ישנה להקה אחת שעונה על שתיים וחצי מהדרישות הנ“ל. נזכרתי בהם בהמשך להופעתם של ג'יינז אדיקשן המתוחכמים בשבוע שעבר. רציתי להשוות ויצאתי פארש מפני שאי-אפשר להשוות תפוחים לתמרים או במקרה זה, רוק אלטרנטיבי-כבד אליטיסטי ואינטלקטואלי עם חבורת הזבל הזו שבה הגיטריסט עדיין לובש את התלבושת האחידה מהבית ספר כשהוא כבר כמעט בן 60.

     

    אייסי-דיסי הם להקת רוק, קשוחה, פבלובית ובעלת ניחוח מיושן של בירה אנגלית זולה, זיעה חמוצה ופרחיות אמריקנו-אוסטרלית. הם הוציאו הרבה אלבומים במהלך ארבעת העשורים האחרונים. מבקרי מוזיקה אניני טעם השתינו עליהם בקשת והזמר הראשון שלהם מת מתבוסס בקיא שלו. אבל הם כיוונו אצבע משולשת למבקרים והמשיכו להופיע ולהוכיח לכל העולם שרוקנ'רול זה דרך להגיד "פאק יו" בצורה אגרסיבית, עם גיטרות, באס ותופים. 

     

    יש להם גם אלבום אחד שהגדיר מחדש את מהות ההופעה החיה ברוק. האלבום הזה משפריץ מכל עבר דם, זרע, דמעות, אלכוהול וחמצן (שמשמש את גיטריסט ההרכב אנגוס יאנג כסם ממריץ במשך ההופעות). לא לחינם הם קרו לו ”אם אתה רוצה דם, קבל“ (תרגום חופשי). מספיק לבהות לרגע בעטיפה בה הגיטרה נעוצה בבטנו של יאנג הצעיר עם נחיל אדום של נוזל גוף בשביל להבין שהם מקיימים כל מלה בכותרת של האלבום, תרתי-משמע. האלבום הזה מכיל את כל מה שחובב רוק קשוח, אכזרי ולרוב גם גבר, צריך. אין בו דקה אחת של בלדה מתייפייפת, השירים מספרים ברובם על חיי הוללות ורוקנ‘רול; רוזי השרמוטה ששוקלת 120 קילו ושבון סקוט הזמר ז*$ן; על צ‘ייקובסקי שלא הבין שצ‘אק ברי גמר אותו, על הפלבאים (ריף-ראף בסלנג סקוטי), על הבד בויז שרצים ברחובות ללא מטרה ועל עוד תופעות משולי מעמד הפועלים.

     

    האלבום הזה הוא הצהרת אנטי-אפנתיות. הוא נשאר חד ובוער כמו ביום ההוא בו הוקלט ב-30 באפריל, 1978 בתאטרון האפולו בגלזגו, סקוטלנד. כל רחש שהוקלט באותו יום בוער ומחשמל כאילו שהוקלט אתמול. הוא רכש חובה לכל מי שאי פעם קרא לעצמו רוקר ולא רוקיסט. הוא האלבום שישרוד את השואה הגרעינית מפני שכמו המקקים הוא מתרבה ואין מי שיוכל לעצור אותו, בטח לא אניני הטעם.

     

    ''

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      rajokahn
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין