כותרות TheMarker >
    ';

    קורעת ספרים

    חוקרת את השיח בין המינים בספרות, מנחה מועדוני קוראים אוהבי ספרות ברחבי הארץ, מבקרת ועורכת.

    בואו נקרע ספרים ביחד, במפגשים ספרותיים בהנחייתי!

    לפרטים: sara_sagi@walla.com

    0

    בֵּית גדול - הספר פחות

    47 תגובות   יום רביעי, 7/9/11, 00:44

    האם תיתכן כתיבה טובה, מצוינת אפילו, שתניב בסופו של דבר ספר רע? השאלה הזאת הטרידה אותי לכל אורך הקריאה ב'בֵּית גדול' מאת ניקול קראוס.

    את 'תולדות האהבה' שלה קראתי אחרי דחיות רבות, לאחר שפגשתי אנשים – בעצם נשים, למה לכחד? – שפשוט נשבעים בו. כבר סיבה לשמור מרחק בטוח. ובכן, לא נפלתי ברצפה, כמאמר המשורר. כל הזמן חשתי צלילי זיוף: אין ילדה בת 12 שמדברת/כותבת ככה ולגבי כל השאר – זה פשוט הריח מיומרה וממאמץ יתר.

    י' המליצה לי לקרוא את 'בֵּית גדול'. בדרך כלל ההמלצות שלה לא רעות. אז ככה, אם ב'תולדות' הורגשו בין השורות יומרה ומאמץ יתר, הרי שב'בֵּית' זה פשוט משתלט. זה מתחיל בשם התמוה והיומרני, שמציב מכשול בפני כל מי שמנסה להגות אותו. משפט בודד לקראת הסוף, ציטוט מספר מלכים, שמודבק בדבק נגרים ממש, מנסה להסביר הסבר קלוש ולא משכנע מדוע הספר נקרא כך.

    זה ממשיך בארבעת הסיפורים שסובבים סביב תעלומת שולחן גדול ומוזר, בעל תשע-עשרה מגירות בגדלים שונים, שמחליף ידיים בארצות וביבשות שונות, שולחן שהגיבורים מפתחים אליו יחס מיוחד, בעיקר בשל המסתורין שאופף אותו.

    לעניות דעתי, סיפור שמציב חפץ במרכזו ומניח לו להוביל את העלילה מכיל בתוכו באג מובנה. חפץ – גדול, מיוחד ומסתורי ככל שיהיה – אינו יכול לשאת על כתפיו רומן שלם. וראו עמדתי בעניין זה בביקורתי על הספר 'הדבר היה ככה' של מאיר שלו, שהניח לשואב אבק, לא פחות מזה, לשאת על כתפיו הצרות רומן שלם. אבל לפחות אצל שלו אפשר ליהנות מההומור ומהחידודים השנונים. אצל קראוס, לא רק שאין הומור, הדיכאון שולט בכל. ובתיאורי דיכאון על כל סוגיו והשלכותיו, גווניו ונבכיו – קראוס פשוט במיטבה. לחובבי הז'אנר.

    רק שלושה מתוך ארבעת הסיפורים מתייחסים בדרך זו או אחרת לשולחן, שמהווה כאמור את החוט המקשר של העלילה, חוט רופף מלכתחילה; סיפורה של הסופרת נדיה, שנתונה במשבר כתיבה ובמשבר בחייה האישיים והרגשיים, סיפורו של ארתור האלמן שתוהה על סודותיה של מי שחיה לצדו למעלה מארבעים שנה וסיפורו של וייס ומשפחתו, סוחר הרהיטים העתיקים שמנסה לשחזר את חדר העבודה המקורי של אביו בבודפסט של לפני המלחמה.

    סיפור נוסף, סיפורו של אהרון שזה עתה התאלמן ושל יחסיו הסבוכים עם בנו דוב, אינו מתייחס כלל לשולחן המדובר (כסיפור בפני עצמו הוא לא רע בכלל. חבל שקראוס התעקשה לשזור אותו בקרב הסיפורים האחרים כשווה בין שווים). לעומת זאת, הוא ספוג השפעות מספרים קנוניים ומכוננים; כמו ב'אישה בורחת מבשורה' של גרוסמן האם יוצרת קנוניה עם בניה הקטנים כנגד האב ומגוננת עליהם, במיוחד על דוב שמועד להיפגע בקרב. תיאורי הקרבות של דוב בסיני הם אולי חוויה שהיא למרבה הצער נחלת רבים בחברה הישראלית, אבל סיפורו של האח אורי, שמאזין בקשר למהלך הקרב של דוב, כבר צלצל לקורא הישראלי יותר מדי מוכּר. (גם חיפוש הבית בבית הכרם ואופן קנייתו בסיפורו של וייס כבר היו מוכּרים לקוראי גרוסמן הנאמנים). עניין אחר שנלקח בהשאלה או בהשראה (אולי לא מודעת) הוא כשהאב אוסר על דוב הילד לקום משולחן האוכל כל עוד לא גמר לאכול, עד שראשו של הילד צונח אל תוך הצלחת, מוכּר מספרו של ג'ונתן פראנזן, 'התיקונים'.

    קראוס היא באמת כותבת מקורית, וחבל היה לזהות איתותים מיצירות ידועות בכתיבתה. מבקרי ארצנו, בכל אופן, גמרו עליה את ההלל במפגני חנופה תמוהים בלשון המעטה.

    ניקול קראוס ובעלה הסופר ג'ונתן ספרן-פויר הם מעין פאוור קאפל בעולם הספרות האמריקני. אלא שהכתיבה שלו זורמת יותר בעיניי ופחות סובלת מהמכשלות שמאפיינות את כתיבתה של קראוס. ספרו של ספרן פויר "קרוב להפליא ורועש להחריד" מומלץ בחום בימים אלה שבהם מציינים עשור לאסון התאומים ובכל עת. 

    ואגב כתיבה מקורית, קראוס אכן כותבת מיומנת מאוד. יורדת לדקויות ללא ויתורים. כתיבתה הייחודית היא זו שהחזיקה אותי עד הסוף. אני לא בטוחה שקוראים בעלי סבלנות פחותה משלי יעמדו במשימה.

     

     *   *   *

     

    * מעכשיו אפשר למצוא אותי גם בפייסבוק:

    http://www.facebook.com/#!/profile.php?id=100002942611190&sk=wall

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/11 21:45:
      "השאלה הזאת הטרידה אותי לכל אורך הקריאה" לא עדיף קודם להתמסר לקריאה, ורק לאחר הסיום להרהר על איכויות אקדמיות ?
        2/10/11 10:38:

      צטט: ~ניאו~ 2011-09-29 17:51:44

      נסי לשים את ידך על "טיפוסים קשוחים"

      של ראניון.

      בסוף הספר ישנם כמה קטעים קצרים וזה

      שאני מכוון אליו נקרא, הגנב הבררן.

      אגב, בסופו של הקטע הנפלא הזה מודה

      ראניון שמילון הציטטות העממיות של

      בארטלט, שימש עבורו כר פורה ובלתי-נגמר

      של מקורות קבועים ל"שלל הגניבות הספרותיות"

      שלו...

      חג שמח ושנה טובה!

      ((~:

       

      רשמתי לעצמי ואקרא בקרוב.

      תודה על ההמלצה ושנה טובה!

      שרה

        29/9/11 17:51:

      נסי לשים את ידך על "טיפוסים קשוחים"

      של ראניון.

      בסוף הספר ישנם כמה קטעים קצרים וזה

      שאני מכוון אליו נקרא, הגנב הבררן.

      אגב, בסופו של הקטע הנפלא הזה מודה

      ראניון שמילון הציטטות העממיות של

      בארטלט, שימש עבורו כר פורה ובלתי-נגמר

      של מקורות קבועים ל"שלל הגניבות הספרותיות"

      שלו...

      חג שמח ושנה טובה!

      ((~:

        24/9/11 20:24:

      צטט: גדגדים 2011-09-24 14:13:43

      תודה על ביקורת איכותית שנה טובה עם הרבה ספרים טובים ומרתקים :-)

       

      תודה על תגובתך. איחוליך נפלו על אוזניים קשובות ואכן התחלתי לקרוא עכשיו ספר טוב ומרתק של סופרת ישראלית. אני מקווה שהספר לא יאכזב בהמשך ואוכל לכתוב סוף סוף ביקורת טובה..

        24/9/11 14:13:
      תודה על ביקורת איכותית שנה טובה עם הרבה ספרים טובים ומרתקים :-)
        23/9/11 20:48:

      צטט: ~ניאו~ 2011-09-23 07:38:52

      למראה גינת השכנים, שערמו מכול וכול:

      עציצים ויתר פיצ'פקס אמרה בתה של

      זוגתי-שתחיה: הם עשו מאמץ-יתר...,

      כן, כבר יצא לי לקרוא כמה ספרים שכאלו.

      תתפלאי, גם "התפסן בשדה השיפון" נמצא

      באותה רשימה שלי, אבל איזה ספר רע ונפלא הוא!!!!

      אגב, ה"איתותים" מסופרים אחרים ומספריהם, אינה

      רעה כול-כך בעיניי.

      רבים וטובים מקראוס, עשו זאת לפניה...

      אפילו דאמון ראניון הודה בגלוי על כך וכתב על זה

      קטע נפלא, שאם אמצא אותו, אביאו לכאן.

      ובאשר לספר עצמו -

      עוררת בי עניין לקוראו.

      אקרא ואודיעך דבר.   ((~:

      תודה, ניאו, על תגובתך המושקעת והמפורטת.

      לא אכנס כאן לפירוט האיתותים שמצאתי אצלה מעבר למה שכתבתי בביקורת. כשכותב מצהיר ומודה בגלוי - זה כבר סיפור אחר לגמרי. אני חושבת שהמסר שלי היה ברור דיו. אשמח אם תשתף אותי בקטעים נפלאים לדעתך. וגם - אשמח לשמוע את דעתך לאחר הקריאה.

       

        23/9/11 07:38:

      למראה גינת השכנים, שערמו מכול וכול:

      עציצים ויתר פיצ'פקס אמרה בתה של

      זוגתי-שתחיה: הם עשו מאמץ-יתר...,

      כן, כבר יצא לי לקרוא כמה ספרים שכאלו.

      תתפלאי, גם "התפסן בשדה השיפון" נמצא

      באותה רשימה שלי, אבל איזה ספר רע ונפלא הוא!!!!

      אגב, ה"איתותים" מסופרים אחרים ומספריהם, אינה

      רעה כול-כך בעיניי.

      רבים וטובים מקראוס, עשו זאת לפניה...

      אפילו דאמון ראניון הודה בגלוי על כך וכתב על זה

      קטע נפלא, שאם אמצא אותו, אביאו לכאן.

      ובאשר לספר עצמו -

      עוררת בי עניין לקוראו.

      אקרא ואודיעך דבר.   ((~:

        22/9/11 21:51:

      צטט: אתי פתי 2011-09-14 13:13:33

      אה ודווקא הסיפור של שלו הוא אחד הבודדים שלו שבו הוא לא מתאמץ כל כך להמציא פירוטכניקה ספרותית. ניכר שהוא באמת מדבר על סבתא שלו, וגם עם קצת פנטסטיקה שלווית, זה עדיין עובר יפה.

       

      אני שמחה שנהנית!

        20/9/11 15:15:

      צטט: סירפד מתוק 2011-09-18 13:06:40

      האמת?... "תולדות האהבה" שבר אותי בערך בחציו.

       

      לא נורא. אני לא בעד להמשיך בכוח..

        19/9/11 16:10:

      צטט: ד"ר דרור גרין 2011-09-18 12:49:09

      שלום שרה, חבל שאינך מציינת, שהביקורת שלך מתייחסת אל התרגום בעברית. לעתים התבוננות במקור עשויה להבהיר את מה שאינו מובן בתרגום. כך, למשל, אין כל קושי עם שמו המקורי של הספר, GREAT HOUSE, ואין צורך בציטוטים מספר מלכים כדי להצדיק אותו. קראתי את הספר באנגלית, ומקריאת הביקורת שלך נדמה לי שמדובר בספר אחר לגמרי. דרור

       

      שלום דרור,

      אני מניחה שלאחר קריאת כל הספר באנגלית הגעת למסקנה ש-GREAT HOUSE היא כותרת הולמת (אשמח אם תסביר לי בהזדמנות איך בדיוק..). גם לא ברור לי איך GREAT HOUSE מיתרגם ל-בֵית גדול, ולהפך.

      שרה

        18/9/11 13:06:
      האמת?... "תולדות האהבה" שבר אותי בערך בחציו.
        18/9/11 12:49:
      שלום שרה, חבל שאינך מציינת, שהביקורת שלך מתייחסת אל התרגום בעברית. לעתים התבוננות במקור עשויה להבהיר את מה שאינו מובן בתרגום. כך, למשל, אין כל קושי עם שמו המקורי של הספר, GREAT HOUSE, ואין צורך בציטוטים מספר מלכים כדי להצדיק אותו. קראתי את הספר באנגלית, ומקריאת הביקורת שלך נדמה לי שמדובר בספר אחר לגמרי. דרור
        17/9/11 12:16:

      צטט: דיקלה5 2011-09-17 08:47:29

      נצמדת להמלצה שלך...

       

      בכיף!

        17/9/11 08:47:
      נצמדת להמלצה שלך...
        16/9/11 11:52:

      צטט: אתי פתי 2011-09-14 13:11:12

      לא קראתי את הספר, וטוב שכך. אני מסכימה איתך שכשיותר מידי אנשים ממליצים לך על הספר, זה סימן מובהק לכך שהוא לכל היותר רומן למשרתות. ובכלל בזמן האחרון, נראה שסופרים מוציאים ספרים מאולצים. נראה שהם קמים בבוקר, וחושבים - טוב נו - אני סופר, אני צריך לכתוב ספרים, ומתחילים לכתוב, ככה זה נראה לי. הכל כל כך מאכזב. עכשיו אני קוראת את סמי מיכאל ברבורים משהו, כזה מאולץ שיוצאת לי הנשמה. כאלה שטויות. סיפור מצוץ מהאצבע, שמנסה להציל את עצמו בתור משל להשד יודע מה.

       

      בזמן האחרון אני שמה לב לתופעה: ספרים שאפשר היה לקצץ מהם שליש, לאו דווקא מהסוף, אלא מהסך-הכל.

      לגבי סמי מיכאל, הפעם נמנעתי, לאחר שהזהירו אותי מראש..

        15/9/11 16:51:

      צטט: ארזעמירן 2011-09-12 17:00:17

      ניקול קראוס, לדלות דעתי, היא לגמרי ,אובר-רייטד". כותבת היטב, קל וקריא, ומלאה אויר חם.

       

      מעניין אם ניסית לקרוא את האחרון שלה. לא בטוח שהיית מגדיר אותו כקל וקריא.

        14/9/11 17:06:

      צטט: historia 2011-09-09 15:57:38

      toda al a shituf

       

      תודה גם לך!

        14/9/11 13:13:
      אה ודווקא הסיפור של שלו הוא אחד הבודדים שלו שבו הוא לא מתאמץ כל כך להמציא פירוטכניקה ספרותית. ניכר שהוא באמת מדבר על סבתא שלו, וגם עם קצת פנטסטיקה שלווית, זה עדיין עובר יפה.
        14/9/11 13:11:
      לא קראתי את הספר, וטוב שכך. אני מסכימה איתך שכשיותר מידי אנשים ממליצים לך על הספר, זה סימן מובהק לכך שהוא לכל היותר רומן למשרתות. ובכלל בזמן האחרון, נראה שסופרים מוציאים ספרים מאולצים. נראה שהם קמים בבוקר, וחושבים - טוב נו - אני סופר, אני צריך לכתוב ספרים, ומתחילים לכתוב, ככה זה נראה לי. הכל כל כך מאכזב. עכשיו אני קוראת את סמי מיכאל ברבורים משהו, כזה מאולץ שיוצאת לי הנשמה. כאלה שטויות. סיפור מצוץ מהאצבע, שמנסה להציל את עצמו בתור משל להשד יודע מה.
        14/9/11 11:11:

      צטט: אסקלנטה 2011-09-09 09:50:56

      הממ... מעניין. תודה!

       

      תודה על ביקורך, איציק.

        13/9/11 08:53:

      צטט: levana feldman 2011-09-08 20:40:44

      אני מניחה שהספר לא יהיה לטעמי. את "הדבר כך היה" של מאיר שליו, לא אהבתי, כלל. למרות שאהבתי ספרים קודמים שלו. תודה.

      יכול להיות שיש לנו טעם ספרותי דומה..

       

        12/9/11 17:00:
      ניקול קראוס, לדלות דעתי, היא לגמרי ,אובר-רייטד". כותבת היטב, קל וקריא, ומלאה אויר חם.
        11/9/11 17:25:

      צטט: חכמה 2011-09-11 14:58:49

      מה שנקרא ביקורת בונה .

       

      בונה בית, כמעט.

        11/9/11 14:58:
      מה שנקרא ביקורת בונה .
        11/9/11 11:18:

      צטט: leagat - lily 2011-09-08 16:51:59

      רשימת הספרים המחכה לי ארוכה, פלוס שלושה שאני קוראת סימולטנית (ואין זו מליצה), נראה שאדחה לבינתיים קריאת ספר זה. תודה

       

      אני בהחלט מבינה אותך.

      תודה על ביקורך.

      שרה

        10/9/11 21:55:

      צטט: גולדמן1955 2011-09-08 15:01:02

      חיפוש הבית בבית הכרם הזכיר לי דווקא את מאיר שלו ב"יונה ונער" וחוץ מזה אני מתחבר אליך (כלומר לביקורת שלך) לחלוטין

       

      קראתי את יונה ונער נורא מזמן וכנראה שכחתי את הפרט הזה.

      תודה על תגובתך.

      שרה

        10/9/11 11:26:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2011-09-08 13:20:35

      קשה לי להחליט, אני רואה שנתת שלוש מתוך חמש...

       

      אכן התלבטתי. הציון הוא בעיקר על איכות הכתיבה, וגם - פה ושם - תיאורי דיכאון (וחרדה וגו') לא רעים.

        10/9/11 08:41:

      צטט: debie30 2011-09-08 08:48:07

      תודה, על התיאור והביקורת, אם הכתיבה משובחת אולי כדאי בכל זאת לנסות. את שניהם עדיין לא קראתי, מבינה שאפשר לוותר על "תולדות האהבה" ולעבור ישר ל"בית הגדול"

       

      לאו דווקא. בכל מקרה, תנסי, ואח"כ שתפי בהתרשמותך.

        9/9/11 15:57:
      toda al a shituf
        9/9/11 13:23:

      צטט: רוני מבריינספא 2011-09-08 08:36:48

      תודה על הביקורת הנוקבת והבהירה שמשום מה לא נראה לי שעושה עוול עם הספר, נראה לי שניסית באמת למצוא את הניצוצות ופשוט לא מצאת. אולי נראה לי כך כי אני שותף לביקורתך על הספר "תולדות האהבה" באמת ספר יומרני שנדמה כמצוץ בכוח מאצבע שדיפדפה בהרבה ספרים וניסתה להיות מקורית.

       

      אני בהחלט מסכימה איתך.

        9/9/11 09:50:
      הממ... מעניין. תודה!
        9/9/11 07:29:

      צטט: ליריתוש 2011-09-07 18:09:17

      אני חושבת שקראתי את ספרה הראשון של ניקול קראוס והוא "לא עשה לי את זה". אני כבר לא זוכרת כל כך מדוע, אבל כנראה שלא די בכתיבה עתירת סופרלטיבים כדי לגעת בלב הקורא. יש כאן משהו חמקמק שאנו הקוראים והמבקרים נמשיך לחפש אותו בכל טקסט שנקרא. תודה, שרה, על ביקורת מאלפת!

      תודה, לירית, על ביקורך ועל תגובתך!

       

        8/9/11 20:40:
      אני מניחה שהספר לא יהיה לטעמי. את "הדבר כך היה" של מאיר שליו, לא אהבתי, כלל. למרות שאהבתי ספרים קודמים שלו. תודה.
        8/9/11 18:34:

      צטט: לא כאן. 2011-09-07 15:13:51

      התחלתי, ואחרי כמחצית הספר, החלטתי שהוא גדול וכבד מדי עליי, השולחן המסתורי שלה.

      גם על חצי הספר אני מעריכה אותך מאוד.

      בכלל, אני מעריכה אותך בלי שום קשר...

       

        8/9/11 16:51:
      רשימת הספרים המחכה לי ארוכה, פלוס שלושה שאני קוראת סימולטנית (ואין זו מליצה), נראה שאדחה לבינתיים קריאת ספר זה. תודה
        8/9/11 15:01:
      חיפוש הבית בבית הכרם הזכיר לי דווקא את מאיר שלו ב"יונה ונער" וחוץ מזה אני מתחבר אליך (כלומר לביקורת שלך) לחלוטין
        8/9/11 14:24:

      צטט: דנה.גל 2011-09-07 11:58:39

      תודה.

       

      בכיף!

      קשה לי להחליט, אני רואה שנתת שלוש מתוך חמש...
        8/9/11 10:28:

      צטט: Avivit Agam 2011-09-07 11:44:48

      שנת קריאה טובה

       

      תודה!

      אני הייתי מאחלת לעצמי שנת קריאה וכתיבה.

        8/9/11 08:48:
      תודה, על התיאור והביקורת, אם הכתיבה משובחת אולי כדאי בכל זאת לנסות. את שניהם עדיין לא קראתי, מבינה שאפשר לוותר על "תולדות האהבה" ולעבור ישר ל"בית הגדול"
      תודה על הביקורת הנוקבת והבהירה שמשום מה לא נראה לי שעושה עוול עם הספר, נראה לי שניסית באמת למצוא את הניצוצות ופשוט לא מצאת. אולי נראה לי כך כי אני שותף לביקורתך על הספר "תולדות האהבה" באמת ספר יומרני שנדמה כמצוץ בכוח מאצבע שדיפדפה בהרבה ספרים וניסתה להיות מקורית.
        8/9/11 08:25:

      צטט: מיכל-: 2011-09-07 11:31:30

      נהניתי מ'תולדות האהבה' אבל את 'בית גדול' לא הצלחתי לקרוא. הוא לא דיבר אליי מהעמוד הראשון ופשוט ויתרתי עליו, בקלות.

       

      אני בהחלט מבינה אותך, אם כי אני מנסה קצת יותר מעמוד אחד לפני שאני מתייאשת.

        7/9/11 18:09:
      אני חושבת שקראתי את ספרה הראשון של ניקול קראוס והוא "לא עשה לי את זה". אני כבר לא זוכרת כל כך מדוע, אבל כנראה שלא די בכתיבה עתירת סופרלטיבים כדי לגעת בלב הקורא. יש כאן משהו חמקמק שאנו הקוראים והמבקרים נמשיך לחפש אותו בכל טקסט שנקרא. תודה, שרה, על ביקורת מאלפת!
        7/9/11 15:13:
      התחלתי, ואחרי כמחצית הספר, החלטתי שהוא גדול וכבד מדי עליי, השולחן המסתורי שלה.
        7/9/11 11:58:
      תודה.
        7/9/11 11:44:
      שנת קריאה טובה
        7/9/11 11:31:
      נהניתי מ'תולדות האהבה' אבל את 'בית גדול' לא הצלחתי לקרוא. הוא לא דיבר אליי מהעמוד הראשון ופשוט ויתרתי עליו, בקלות.

      פרופיל

      קורעת ספרים
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין