כותרות TheMarker >
    ';

    הכי גבוה שאפשר

    החתירה שלי למצויינות, לעשות דברים הכי טוב עבורי, עבור בנותיי ועבור אחרים בכלל. נושאים מרכזיים: משפחה, פיתוח שווקים עסקיים, תימות טיפוליות מרכזיות

    אחרון ימיה – הפקה חדשה של תיאטרון בית ליסין מאת גדי ענבר

    3 תגובות   יום חמישי, 15/9/11, 05:04

    בהצגה אחרון ימיה יש שנאפס, קפה, עוגה ופירות ובין לבין, בתזמון מדויק של 20 דקות, תדירות עצירת הרכבת בתחנת בנימינה, נוספת עוד דמות לדרמה ונפרם עוד קשר בפלונטר המשפחתי.  לכאורה עוד הצגה על יחסים מורכבים במשפחה, סודות משפחתיים, מאבקים יצרים והשלמה. אך לא, ממש לא, וזאת מכמה סיבות:


    ראשית תיאטרון בית ליסין הוא התיאטרון היחיד בארץ, ואני חתום על כך, שהרפרטואר שלו רובו ככולו עוסק במציאות הארץ ישראלית בעבר ובהווה על כל השכבות, הרבדים, הרגישויות החברתיות, הפוליטיות ומה לא.  הפעם בחר התאטרון להציג אליטה אחרת, לא אופיינית ולא שגרתית- האליטה של עולם המדע והמחקר.  פרופ' מריאנה גרוס אלדר (מרים זהר) מדענית בעלת שם עולמי מפגישה בביתה קוליגה ותיק, פרופ' אהוביה ברגר (אילן דר) חוקר ומדען עולמי גם הוא, את חתנה ד"ר מוני פישר (שמעון מימרן) ובנותיה עמליה (הדס קלדרון) ואמי (ענבל גל).  המפגש מעלה לכאורה שאלות אתיות ופונקציונליות סביב מחקר וזכויות קניין רוחני אך עד מהירה אנו לומדים שהנושאים המוצפים מורכבים יותר ואישיים יותר.


    הסיבה השנייה קשורה לדמות הראשית. סקירה מדוקדקת של קהל המוזמנים להצגת הבכורה מגלה כי בשונה מהרגיל בהצגות בכורה בדרך כלל כוללים חברי וועד מנהל, שחקנים ותיקים, פוליטיקאים מהרמה המקומית והארצית וסלבריטאים.  הפעם היו המוזמנים קהל לא שגרתי במעמדים כאלה שכלל רופאים, מדענים, פרופסורים. השימוש בלשון זכר אינו מיקרי שכן לרב ההתייחסות שלנו בתחום זה היא התייחסות גברית.  הפעם, בשונה מהרגיל, הדמות המרכזית היא אשה, מדענית וחוקרת.  וככזו  הופכת העלילה למורכבת יותר ומסתבכת  בחתירה המאומצת להכרה מקצועית, בפער בין חתירה זו לבין השאיפה להיות אשת איש ואם טובה, ובמאבקים הפנימיים בין  רצון האישי והדבר הנכון לעשות.  


    סיבה השלישית אינה קשורה בעלילה.  היא קשורה בשחקנים הראשיים.  מהיכרותי, די מהר מוצאים שחקנים את איזור הנוחות שלהם בתפקידיהם ובוחרים בדרך כלל לשחק דמות אופיינית.  כך מהיכרותי את מרים זהר, היא משחקת נשים חזקות, דעתניות, ריכוזיות ואילן דר משחק לרב את הדמות המתלבטת, מבולבלת, חסרת אונים מה.  די ציפיתי לראות את שני השחקנים האלה בטייפ קאסט הקבוע שלהם, כשציפייה זו קיבלה תוקף בעיון בתוכניית ההצגה לפני הכניסה לאולם התיאטרון ואמנם ההצגה מתחילה במעין נבואה המגשימה את עצמה אך ככל שהעלילה מסתבכת ונעשית מורכבת יותר מתחילים לגלות את השחקן.  מרים זהר במשחקה מצליחה לנגוע בנקודות הרגישות, להתחבר לחוסר האונים ולבטא פגיעות  ממקום אחר בה.  היא מתקלפת ונוגעת ברבדים עמוקים יותר ויותר והופכת את הצפוי למעניין ומביאה לעלילה את המתח והסקרנות המרתקות אותך לכסא וממקדות את מבטך לקורה על הבמה.  ובריקוד הזוגי מצליח אילן דר להתאים עצמו לצעדיה  ולקלף גם ממנו רגישויות הבאות לא ממקום של בלבול אלא ממקום של רצון בביטוי עצמי אוטנטי של מקומו בחייה ובחיי בני משפחתה.


    כך לפני סיום יש להזכיר גם את תלמה דוידוב המשחקת את  עוזרת הבית ומאפשרת אתנחתות קומיות ואת הצוות הלוגיסטי: משה קפטן (בימוי), במבי פרידמן (תפאורה), מוני מדניק (תלבושות) ועדי שימרוני (תאורה) ולהודות לצוות מחלקת השיווק על הפינוק ותשומת הלב.


    מקוריות, ומקצועיות מעניקות להצגה זו עשר שאגות מתוך עשר בסולם הלביא

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/12/11 20:55:
      לך*
        14/12/11 14:43:
      כזו המלצה חייבת ללכת. תודה
        16/9/11 22:45:
      נשמע מעניין.. תודה!

      ארכיון

      פרופיל

      erez_lavie
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין