כותרות TheMarker >
    ';

    orenjada

    רק לרשום את מה שאני חושב, לכך הבלוג נועד ולכך הוא משמש. טונה של טלוויזיה, הרבה קולנוע, קצת שטויות מסביב ועוד פחות מכך על הכול ועל כלום. מי שרוצה שיחזור, מי שלא לא. אין הרבה מקומות בהם אפשר לפרוק את מה שאני חושב בלי לדפוק פרופורציות, בינתיים נוח לי. אהבתם תחזרו, לא אהבתם אל. לא באתי להוכיח כלום לאף אחד או לגרום לאחרים לראות "מה ומי אני באמת", כולה בלוג על הכול ועל כלום. אני אוהב לכתוב, זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טיפה יותר. אה, ואם אני לא כותב בקצב יותר מהיר או אפילו יותר מדי שטויות אז אל תהססו להזדיין בסבלנות או מינימום להגיב. ביי בינתיים

    0

    פלדה אמיתית (REAL STEEL) - ביקורת

    0 תגובות   יום שני, 24/10/11, 23:10


     

    ''

     

    בשיא הת'כלס – פלדה אמיתית זה סרט פצצה, אין בו דם אבל יש בו מתכות שמתנפצות לרסיסים לעיני קהל שצורח ומעודד אותן להרס מסיבי אחת של השנייה, יש בו סיפור על אנדרדוג שמחליט לצאת במסע כנגד כל הסיכויים להביס את האלוף הנוכחי ויש בו סיפור אנושי של אבא שמעולם לא למד להכיר את הבן בן ה-11 שלו ומחליט לתת לכך סוף סוף הזדמנות, בתחילה מתוך תאוות בצע ולאחר מכן מתוך רגש אבהי אמיתי.

     

    מישהו זוכר את הקרב בין רוקי בלבואה לדרגו בסרט ה"מופתי" רוקי 4? אז קחו את הקרב ההוא, תשכחו מצווחות ה"אדריאן..." של סילבסטר סטאלונה, תוסיפו לזה קרב בו רואים את המכות ולא רק מדמיינים אותם, תוסיפו לכך גורם תשישות שכמעט ולא קיים, תוסיפו מכונות שחורקות, תוסיפו רגש שמתקמט בתחתית הבטן בכל פעם שהגיבור הראשי הרובוטי (אטום) נופל לקרשים ואז תכפילו את ההתרגשות תוך כדי צווחות ה"תקום כבר" של הילד מקס ותקבלו סרט מכות למופת בלי בני אדם. גאון מי שחשב על התסריט הזה, גאון עוד יותר מי שיצר את מפלצות המתכת האלה וגאון הכי הרבה מי שייצור לסרייה הזו המשך, כי עצם הקונספט של עולם עתידי בו לבני אדם נמאס לראות אחד את השני הולכים מכות ביניהם ובמקום מתחילים להשתמש במכונות הזויות בצורת בני אדם שמתכתשות ביניהן עד התרסקות טוטאלית של חלקי המתכת הוא פשוט קלאסי לעין.

     

    אחד הסרטים היותר חזקים שיצא לי לראות לאחרונה, באמת, אפילו שקצת כאב הלב לראות רובוטים סובלים, עד כדי כך האנישו את המכונות, לא טרחתי לעשות תחקיר אם עשו פה את מקרה 'כוכב הקופים' החדש (בו דמות משחקת חיה/רובוט ומשליכה את זה בצורה ממשית למסך) אבל ממש כאב הלב לפעמים לראות את אנושיות המתכת, וזה בלי לדבר בכלל על הסיפור הצידי של אבא (וולברין מאקס מן) שנזכר מאוחר מדי אחרי 11 שנה בלי בנו להתחיל לקבל על עצמו את הטעויות שהוא עשה בעבר ותקבלו בסרט נדיר ופעולה למכביר, שרק בעתיד יוכלו להגיד שהוא סימל מערכת עתידית של סרטי קולנוע שעוד יפתיעו אותנו. מבחינתי, ואולי האישית, פלדה אמיתית גרם ברגעי השיא שלו בקרב האחרון אשכרה להרים ידיים ובאמת להתרגש ממהלומה ועוד מהלומה ועוד התרגשות, ואז מהצד דוחקים לך את הבן מסתכל על האבא עם דמעות בעיניים, ועוד מהלומה ועוד נפילה, וכך זה נמשך, רוקי נגד דרגו 2, ככה זה הרגיש, והמבין יבין.

     

    http://cafe.themarker.com/video/2399944/

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אורן קרבל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין