כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: דרייב

    2 תגובות   יום חמישי, 3/11/11, 18:14

    ''

     

    צ'אק נוריס, סטיבן סיגל, ז'אן קלוד ון דם וארנולד שוורצנגר הם כוכבי אקשן במלוא מובן המילה. זאת אומרת שהעלילה היא רק תרוץ לראות אותם מרביצים לאנשים רעים, או יורים בהם. הם מגנים על הטובים ותמיד ינצחו ויזכו בבחורה בעלת החזה השופע. ראיין גוסלינג הוא שחקן דרמתי. הוא הופיע גם בכמה קומדיות ובהתחשב בקצב העבודה שלו, לא אתפלא אם נמצא אותו בקרוב במחזמר ובאיזו דרמה היסטורית, אולם דף ה-IMDb שלו מציין שלושה פרוייקטים עתידיים, בכולם הוא מרביץ לאנשים או יורה בהם. במידה וראיין גוסלינג הולך בדרך כל ניקולס קייג' ועומד להפוך לכוכב סרטי אקשן, כדאי להבהיר כבר עכשיו שזה לא התחיל ב"דרייב", למרות שביקום מקביל, זו הייתה אולי נקודת הפתיחה.

    לדמות של גוסלינג בדרייב, אין שם. מכנים אותו "הנהג" או "ילד", אבל אף אחד לא יודע איך באמת קוראים לו או מאין בא. כל חייו סובבים סביב מכוניות. הוא עובד במוסך וכנהג פעלולן בסרטים, שתי עבודות שסדר לו שאנון (בראיין קרנסטון). בעקבות ההסתבכויות הפרטיות שלו, שאנון מערב את הנהג בעסקים מפוקפקים עם הגנגסטרים המקומיים. בלי להסביר לו מעבר לכך שמעוניינים בקישורי הנהיגה שלו, הנהג מתבקש לעמוד לרשות ברני רוז (אלברט ברוקס) ונינו (רון פרלמן) לכשיזדקקו לו במסגרת עבודתם כאנשים מסוכנים.

    במקביל, הנהג מפתח מערכת יחסים שטיבה לא לחלוטין ברור עם שכנתו איירין (קרי מאליגן), אם צעירה שבעלה יושב בכלא. לכולם ברור שהמצב הנוכחי לא ישאר לאורך זמן, עונשי מאסר הם קצובים בזמן ולנהג יש עכשיו שלוש עבודות ששתיים מהן כוללות סיכון חיים מיידי. הוא לא בדיוק האדם שיכול להביא יציבות ובטחון לקשר, מקסימום כספי ביטוח. מצד שני, זו כנראה התקופה המאושרת בחייו, בהתחשב בכך שלא ידוע שום דבר על חייו לפני כן.

     

    יש איזו אווירה מיתית סביב דמויות אלמוניות. כאלה שלא ידוע מאיפה באו ולאן הן הולכות. קלינט איסטווד הגדיר מחדש את גיבור המערבונים בטרילוגיית האיש ללא שם. הוא כל כך מעורר יראה, עד שאנשים נוטים לשכוח שבכל סרט בטרילוגיה הוא מגלם דמות אחרת ולכולן יש שם או כינוי. בחלק נכבד מ"הנסיכה הקסומה", מופיע אדם לבוש שחורים ועוטה מסכה שמניח לאחרים לנחש את סיפור חייו, אולם נמנע מלאשר או לשלול כל אפשרות. זה הקסם של מי שמחזיק את כל הקלפים, הוא מעורר באחרים סקרנות והם חשים התעלות מכל שבב מידע שנזרק לעברם.

    הנהג הוא דמות מהסוג הזה, רק עם הבדל אחד מאוד משמעותי. האיש ללא שם והאיש בשחור מדברים, או לפחות מגיבים לשיחות. הם דמויות עמוקות שמשתמשות בהקהיית זהותן כנשק וכשעשוע. הנהג סתם לא מדבר. הוא עונה כשמדברים אליו, אבל זה לוקח לו פרק זמן לא הגיוני וגם אז, הוא מסתפק במילים בודדות. יש רגעים בסרט בהם ראיין גוסלינג פוצה את פיו וממש מתקשר עם בני אדם אחרים, אבל רוב הזמן הוא מסתורי שלא לצורך. זה דבר אחד כשמישהו נמנע מלדבר על עצמו בכדי ליצור תחושת חוסר בטחון בקרב אויביו. זה דבר אחר לגמרי כשנדרשות לו עשר שניות להגיב ל"שלום". נוסף על כך, העובדה שהוא מסתובב כל הזמן עם מעיל לבן שעליו ציור בולט לעין של עקרב, די מקלה על זיהויו מרחוק, כך שלא ברור למה קשה למצוא אותו כשצריך.

    דמויות המשנה הרבה יותר מעניינות, לפחות אלה שמוגדרות כרעות. איירין פסיבית וחסרת אופי לחלוטין, מה שאולי מסביר למה היא נקשרת לאנשים שלא כל הג'אנטים שלהם מהודקים כראוי. שאנון, ברני ונינו, לעומת זאת, הם דמויות עמוקות ומרתקות. כל אחד מהם ממלא תפקיד אחר בהיררכיה של עולם הפשע המקומי ובעל אופי משלו. שאנון כנוע ופחדן, שרק מנסה לרצות את כולם, אבל ברור שהוא מחבב את הנהג ודואג לו. למרות שהוא מכניס אותו לעסקים לא כשרים כדי לא להרגיז את החברה עם האקדחים, חשוב לו שהילד יהיה בסדר. ברני עצבני ובעל פתיל קצר. הוא מסוגל להרוג אדם בלי למצמץ, אבל מעדיף לעשות דברים לפי הספר כדי לא להיקלע לבוץ טובעני. את נינו לא יוצא להכיר לעומק, אבל ברור שיש לו סיפור אישי שהיה יכול לפרנס קו עלילה שלם בטרילוגיית הסנדק.

    השלושה האלה הם דמויות הרבה יותר מעניינות ומגוונות ממי שאמור להיות גיבור הסרט. אולי "גיבור" זו מילה מטעה, כי הוא בהחלט לא צדיק תמים, אבל בלתי אפשרי להיקשר לדמות שעיקר עיסוקה הוא באלימות ושתיקות מעיקות.

    אפרופו אלימות, יש בסרט הזה הרבה ממנה. הוא נע בין סצנות ארוכות ושקטות לרגעים של דם ואיברים מתפרצים לכל עבר. זה אולי לא גריינדהאוס, אבל היה לדרייב הרבה פוטנציאל להיות פרויקט צד של קוונטין טרנטינו ורוברט רודריגז. למעשה, הסרט שהוא הכי מזכיר לי הוא "הובו עם שוטגאן", סרט שנעשה בכוונה עם אלימות מוקצנת ומקורו בטריילר מזוייף בפרויקט גריינדהאוס. ההבדל הוא שדרייב נעשה ברצינות. לא התסריטאי ולא הבמאי חשבו שיש כאן משהו מלבד דרמה רצינית ומהורהרת על אהבה, השרדות ונקודת הרתיחה של אדם שהאימה רוחשת סביבו. אם זה היה "מלחמת הכוכבים", האן לא רק היה יורה ראשון, הוא גם היה משתין על הגופה ושורף את המקום בשביל להעביר מסר לבוסים של גרידו. באולם בו הייתי, חלק מהסצנות האלימות גרמו לפרצי צחוק מהקהל. אולי כדרך להתמודד עם חוסר הנוחות ואולי כי הן מצד אחד מוקצנות ומצד שני, מוצגות ברצינות תהומית. הן מנוגדות לחלוטין לשתיקה שאופפת אותן ונרשמה אצלי אכזבה כשהבנתי שזה הפתרון של הנהג לכל דבר.

    גם הפסקול מוסיף לתחושת חוסר ההתאמה. חלקים גדולים מהסרט מלווים במנגינה אלקטרונית שלא קשורה לכלום ולא משתנה בהתאם לשינוי בקצב העלילה, או תוכנה. רגע רציני במיוחד הופך למטופש כאשר פורצת ברקע בלדה רומנטית שהורסת כליל את האווירה. זה לא שהעולם בו דרייב מתרחש אינו מוקצן באופן מודע. אנשים לא מפחדים לפגוע באחרים בלי חשבון, אף אחד לא מביע חרטה, המניעים של הרעים הם הערת שוליים בדרך לעימות ואין שום לובשי מדים. בכל הסרט, לא רואים אף רופא, פרמדיק, אמבולנס, או אפילו אזרח מודאג שעבר קורס עזרה ראשונה. אדם יכול לדמם באמצע הרחוב ואף אחד לא יטרח אפילו להציע לו מסטיק. הפעם היחידה בה רואים מדים של שוטר, היא על סט צילומים, כאשר הנהג מבצע פעלול לעיני המצלמות. זו הנקודה העיקרית שאני יכול לציין לטובת הסרט, שהוא לא מנסה להיות מציאותי בכח.

    מה שהוא כן מנסה בכח, זה להילקח ברצינות. בתחום הזה, הוא נכשל. העלילה היא בדיוק כמו של סרט אקשן סוג ב', אבל הבמאי חושב שיש לו דרמה כבדת ראש בידיים. הדמות הראשית שטחית ומשעממת, סיפור האהבה מעיק וגורם אי נוחות, הנבלים הרבה יותר צבעוניים ומרתקים ממה שהתסריט מרשה לנו לראות, הסרט מכיל כמה שורות מטופשות להחריד, כולל אחת שדוחפת לגרון את הסמליות של מעיל העקרב והשתיקות מעיקות. אוי, כמה שהן מעיקות. יש סיבה למה סרטי אקשן נקראים ככה, כי העיקר בהם זו הפעולה. הסרט אמור לזרום בלי הפסקה, להגביר את האדרנלין, או לפחות להיבנות סביב דמות שאכפת לי ממנה ואני חרד לשלומה. אם התסריט של דרייב היה מצולם עם ג'ייסון סטאטהם בתפקיד הראשי, תחת בימויו של סילבסטר סטאלון, לפחות היה אפשר לבחון האם הוא מגניב ומעורר חושים כנדרש, או מפתיע לטובה בקצב רגוע ונבלים עמוקים יחסית. כשלוקחים את ראיין גוסלינג, שחקן שלמעשה חשוב לו שיהיה הבדל בין הדמויות שהוא מגלם, תחת פיקודו של ניקולס ווינדינג רפן, במאי שלא מזוהה עם אף ז'אנר, חייבים תסריט יותר רציני ממה שדרייב מציע. כמו שלא משתמשים בפטיש שניצלים כדי להרכיב שולחן, את הסרט הזה היו צריכים ליצור עם כלים שונים בכדי שיעבוד.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/11/11 13:46:
      מסכימה אתך. לא התלהבתי מהסרט וחשבתי שזה בגלל שאני מהמין ה"לא נכון", טוב לראות שלא זו הבעיה.
        5/11/11 18:46:
      בביקורת של ניסים דיין בשישי בבוקר, הוא דוקא שיבח את הסרט.. אני שמחה לקרוא כאן את דבריך.. כי כמעט הלכתי.. תודה ושבוע טוב!

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין