כותרות TheMarker >
    ';

    אל תחנו כאן, גונבים פה טאסות/ הילית קראוזה ישראל

    מעושרות: הליצניות העצובות של כיכר המדינה

    4 תגובות   יום חמישי, 10/11/11, 15:10

    תכניות ריאליטי, כמו מקורות היסטוריים ראשוניים, צריכות להיקרא תמיד דרך השורות, ולא ממה שבוחרים לספר לנו במכוון. על הנייר ואחרי צפייה בפרק הראשון של "מעושרות" היתה לי תחושה חזקה שמדובר בחבורת פוסטמות טובות לב, שרק חוסר מודעות עצמית מטורף הביא אותן להסכים, להופיע בסדרה שבוודאי תשניא אותן בכל בית.

    אחרי צפייה בפרק השלישי ניתן לומר בוודאות, גם אם חלקן, דווקא המבוגרות יותר, ילדותיות לפרקים, מעט מאוד טיפשות יש בנשים הללו. המניעים שלהן להשתתפות בסדרה ממולחים למדי. גם סיפוריהן האישיים מומלחים, בניגוד למתיקות שהיינו מצפים למצוא שם.

    ברגע הראשון יכולתם לחשוב שמה שחשוב להן בחיים זה יהלומים וחגיגות, אבל האמת מורכבת יותר מזה. ההתעסקות שלהן בחיצוני ובניים דרופינג של מעצבים, אמנם מאוד זר לי ולהרבה ישראליות ארציות כמוני. אבל עם השנים למדתי לקבל קודים חברתיים שרחוקים שנות אור משיערי הסורר והבלתי מוחלק ולראות מעבר להם.

    כשניקול ראידמן מבקשת לקנות את היהלום הכי גדול והכי יקר, זה לא ממקום של הערצת אסתטיקה, אלא מתוך הקפדה על פאסון. היא אמנם לא בדיוק מבדילה בין שני הדברים הללו, כך נראה, ובחירת העורכים שהיא תמיד תוצג קודם כל דרך הנעליים הטופפות בדרמטיות, בוודאי הייתה עושה את ג'ורג' לוקאס גאה, אבל ראידמן לפני היותה יפה או מטופחת, היא לוחמת בלתי נלאית.

    מה שהן בוחרות לספר במכוון הוא "אני חיה במסיבה... פאן פאן פאן... כמה טוב לי,"  אבל מה שעולה בין השורות הוא נשים מוכוונות מטרה שעל כל צעד ריקוד שמח שלהן, מועמסת הצהרה דרוכה כטיל נ.ט. אחת השאירה מאחוריה בעל אהוב בגלל משבר כלכלי, אחרות מוכרחות להיראות הכי שמחות בעולם באירועים הנוצצים שלהן כדי שהלקוחות ימשיכו להגיע. רובן מונעות מצורך להיות נאהבות ולהרוויח את הסכומים שהן לדעתן זקוקות להם כדי להתקיים. שני דברים שונים לכאורה, אך לפעמים כרוכים היטב זה בזה.

    הנשים הללו חיות את האושר ועושר, את הרגע בו נפרדנו מסינדרלה ושילגיה. מה שאפשר ללמוד מהסדרה זה שעושר  לא מביא שלווה וביטחון עצמי. ובהחלט לא מסיים את המרדף. המירוץ למליון, גם כשהוא מסתיים בניצחון, רק מגביר את הרעב לעוד מליון. בנוסף היא מספרת את האמביוולנטיות הגדולה יותר של המאבק להצלחה, כשאת אישה.

    אם את מתחנחנת ורכה מזלזלים בך (ומסבירים לך איך לחנות, העריכה של הסדרה הזו פשוט מבריקה), כשאת קשוחה מלכלכים עלייך שאת ביצ'ית. בעולם של מעושרות כל יום הוא קרב וכלי הנשק שלך הם שיער מוקפד, עקבים ובעיקר חיוך רחב. אני יכולה לכעוס על זה מאוד ולמחות שאני לא רוצה לחיות בעולם כזה. אני יכולה להחליט שכך לא ייראו חיי. אבל אני מוכרחה להעריך את הנשים הללו. בעולמן, גם אם הוא קצת מופרך, הן שורדות נחושות. והן אחיות שלי, גם את זה צריך ללמוד לקבל.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/11/11 22:53:
      אני חושבת שהדבר הכי חזק שעולה מהסדרה היא שהן נשים בדיוק כמונו. חלקן שמחות וחלקן מדוכאות, חלקן שורדות וחלקן בשאנטי. אני למדתי מהסדרה שהכסף לא משנה שום דבר לגבי האדם באופן הרחב. אותן אהבות, שנאות, פגעים ויתרונות כמו לכל אחד אחר.
        13/11/11 11:09:
      לדעתי האישית, הנשים האלו לא "מאושרות" אלא "מעושרות" האושר לא נראה חולף על פניהן. הן השיגו את כספם מתוך כאב עמוק מילדותם או חייהם לפני העושר שעדיין שורר בחייהם. הן בחרו במכוון את הגברים לפי רמת העושר שלהם ולא בחרו כאן את בחיר ליבם. עצוב לראות אותן.
        12/11/11 14:10:
      לא צפיתי, ממה שהבנתי מהתקשורת, יש בדבריך טעם רב. כרגיל.
        11/11/11 15:58:
      נראה לי שהן גם קצת "נופחו" בשביל הטלוויזיה.

      ארכיון

      פרופיל

      power to the pilpel
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין