כותרות TheMarker >
    ';
    0

    "אלוהי הקטל"- על אחריות ואשמה

    6 תגובות   יום ראשון, 18/12/11, 14:19

    סרטו החדש של רומן פולנסקי על פי המחזה של יאסמינה ראזה הוא דרמה שנונה, נוקבת, אירונית וקומית. סרט שמצליח לרתק למרות שכביכול שום דבר לא "קורה":

    ננסי  (קייט וינסלט) ואלן  (כריסטוף וולץ) מוזמנים לביתם של פנלופה  (ג'ודי פוסטר) ומייקל  (ג'ון סי ריילי) כדי ליישב בצורה תרבותית את תוצאות הקטטה שבה היו מעורבים ילדיהם.

    הרצון המשותף לסיים את העניין בצורה תרבותית, שפותח את המפגש המשותף הופך בהדרכה לחשיפה של פניה הצבועות של הבורגנות הניו-יורקית, ומהווה משל רחב על המסכות שכולנו עוטים.

    הכול מתרחש בביתם של המארחים, דירה בברוקלין (שצולמה באולפן בפריז), המאובזרת בצבעונים , בספרי אומנות  נדירים של בעלת הבית, ובה תוגש גם עוגת תפוחים ואגסים.
    כל הנדמה ונראה כלפי חוץ עומד להשתנות ב80 הדקות של הסרט:

    הזוגיות ה"יפה" בין המארחים לעומת הזוגיות המתוחה בין המתארחים, הנינוחות ורוחב הלב של מייקל יוחלפו בהאשמות כלפי אשתו, יפת הנפש, פעילת זכויות האדם, שכתבה ספר על הטבח בדארפור. אין זה מקרה שהסרט הזכיר לי את "מי מפחד מוירג'יניה וולף". ב"אלוהי הקטל" מפגש הפיוס הופך בהמשכו להתנגשות אידיאולוגית: ליברלים מול רפובליקאים, התנגשות המינים: גברים נשים וגם בתוך המגדרים עצמם.

    אלן הוא  עו"ד שמחובר לסלולרי שלו בצורה אובססיבית. כבר מההתחלה  הוא לא מנסה  להסתיר את הציניות שלו ואת סלידתו מבנו או את אדישותו כלפי רעייתו. גם דרך דמותו עולה השאלה המרכזית בה עוסק הסרט: שאלת האחריות והאשמה:
    של חברת התרופות שאותה הוא מייצג לגבי אחד ממוצריה והנזק שהיא גורמת לצרכני התרופה
    מי מבין הילדים אשם- או אחראי לקטטה ולתוצאותיה?
    מהי משמעות אחריותו- אשמתו של מייקל שזרק את האוגר שלהם והפקיר אותו מחוץ לבית
    ושאלת החינוך שהעניקו ההורים הבורגניים לילדיהם, שאולי הובילה אותם לקטטה האלימה.
    (נושא האלימות בעולם המודרני עולה גם בסרט המעולה "בעולם טוב יותר".)

    מספר פעמים במהלך המפגש מבקשים ננסי ואלן לעזוב את הבית של פנלופה ומייקל "ומשום מה" הם מוצאים עצמם שוב נשארים לעוד כוס קפה, או וויסקי.
    פרט לתמונת הפתיחה והסיום הזהות שמתרחשות בפארק שבו התרחשה הקטטה, כל הסרט, מתרחש בין כתלי הבית, כדי להעניק את התחושה של הכלא שבו הם  כלואים .

    אך אל תתעו, כל המורכבות הנפלאה הזאת משולבת במצבים קומיים, גם על סף הפארסה, ואכן מדובר בחוויה צרופה  המשלבת עומק ואמירה על הטבע האנושי דרך משקפיים קומיים- שהופכים את הסרט למעשה אומנות.

    רומאן פולנסקי, נמצא כאן, לעניות דעתי, כאחראי  (ו"אשם") בבימוי ותסריט מן המעלה הראשונה.

    להמלצות וביקורות נוספות הכנסו: http://www.anat-or.com/

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/1/12 09:28:
      אין פלא שישנם מצבים קומיים בסיטואציה שכזו, הרי צחוק בנוי על קונפליקטים, הבלטת ניגודים ומצבים לא צפויים.
        1/1/12 10:26:
      סרט מצויין נוקב חזק שנון
        1/1/12 04:50:
      ההצגה בישראל היתה לא פחות מדהימה וליאור אשכנזי הדבוק לפלאפון היה מבדר בהופעה מרתקת ומנערת.
        20/12/11 12:48:
      נשמע סרט מרתק, צריך לבדוק.
        19/12/11 06:38:
      תודה!
        19/12/11 01:12:
      ציון גבוה.........

      ארכיון

      פרופיל

      ענת שפרן אור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין