כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    בדרך לעבודה

    0 תגובות   יום שני, 19/12/11, 12:41

    עליס בליטנטל

    ''

    בדרך לעבודה

    שירים של ד"ר אורי נורדן

     

    ספר חדש שהושק בשבוע שעבר מאת ד"ר אורי נורדן מהווה חידוש מרענן בסצינת השירה העברית של ימינו. אנשים, דמויות ומקומות ברמת גן מהווים את לבו של הספר. הנוסטלגיה שיש לרופא הילדים שמרפאתו ברמת גן, לתקופת ילדותו, באה לידי ביטוי באהבה לזכרונות של פעם, המתערבלים בדמויות אותן הוא פוגש בדרך לעבודתו. זהו ספרו השני לאחר ספר הילדים המקסים "הברווז והביצה" שיצא לאור לא מכבר, וכובש לבבות בקסם הסיפור ובציורים המעטרים אותו. מומלץ לילדים בכיתה א' שמתחילים את דרכם כקוראים.

     

    ד"ר אורי נורדן גדל דווקא בלב ת"א, ליד "הבימה”, ברחוב קטן ושקט מלא עצים. הבתים ברחוב היו בעלי שתי קומות לרוב, התושבים היו מהעידית של העיר, וההליכה לגימנסיה הרגילה אותו לצעוד ברגל. אמו המורה נהגה לקחת אותו עימה לפגישות של אחה"צ עם חברותיה, בבית קפה שכבר לא קיים, בשם "אואזיס". וזה מה שהקפה היה עבורו. אואזיס, נווה מדבר.

     

    בספר השירים שלו, אותם נהג לכתוב למגירה, ורק כעת הוציאה אותם לאור הוצאת הספרים המשובחת "אופיר ביכורים", הוא מזכיר את רשמי העבר, הנוסטליה המתוקה, ואת התושבים ברמת גן כיום. במילות השירים הקצרים, התמציתיים והקצביים, נוסכים החרוזים את טעם השירה של פעם. כי היום זה כבר "פאסה" להתייחס לחרוז. היום ה"שירה" היא מתכון להוצאת קיטור של זעם, טבול במילים המוניות, ללא התייחסות למשקל ולחריזה. אצל נורדן – הספר הוא שיר אהבה לרמת גן.

     

    תיאוריו של אורי את סביבת עבודתו היא כציור בו האנשים והחפצים כאילו בוצעו במריחות מכחול מודגשות בצבעים חיים, עם המון טעם ותנועה. הזקנה היושבת ממול, לבושה בסחבות, חנות התכשיטים בה הכל נוצץ, מאידך – המסעדה החלבית שאין בה מבחר, אך נעים לשבת בה. כל אלה גם יחד מהווים תמונה מקסימה של העיר רמת גן. העיר בה הקצב שונה בתכלית מתל אביב, הכל נינוח יותר וקולח.

     

    אורי נורדן לא מרבה במילים, לא מייגע את הקורא, ובכל זאת, חרף התמציתיות (שמזכירה s.m.s), אנחנו לומדים על הבדידות שבסופו של יום. זכרונות של צחוקים של אושר עם בילוי בפארק הלאומי עם בנו הקטן, אושר שאי אפשר למחוק את זכרונו, זכרון הסתו שמביא עמו קדרות, זכרון עץ האקליפוס שנגדע, הגשם שנראה כאילו העיר בוכה – כל אלה מעניקים הרבה רגש וריגוש לקוראים. יופין של מילותיו, הציורים שמעטרים כל שיר ( של מרי רייזמן), האהבה לנופי הארץ, שאורי נקשר אליה בטיולי הגימנסיה, בהם צעדו את כל הארץ ברגל, “זאת ארץ ההולדת, שלי ואין בלתה, כי מה יפית את המולדת, לחיות, לגדול, לסבול אתה".

     

    כל אלה מעניקים לקורא שעת הנאה, ותמיד כיף לחזור ולקרוא בשירים, שמציפים אותך עונג.

    בצילום יח"צ: ד"ר אורי נורדן ושלושה מנכדיו בעת השקת הספרים.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל