הייתה תקופה, כנראה בסוף שנות התשעים, בה חוויתי געגוע לסרטי האנימציה הגדולים של דיסני. אמנם עברו רק כמה שנים מאז "מלך האריות", אבל חשתי שישנו חלל שצריך למלא בסרט אנימציה גרנדיוזי המבוסס על אגדה ידועה, או גניבה מסדרת אנימה ישנה, תוך שימוש ברעיונות הלקוחים מ"המלט". בכל אופן, הרגשתי שמשהו חסר ושמלבד דיסני, אין אף אולפן שיכול להרים פרויקט מכובד וראוי. התחלתי לחשוב, איזו אגדה טרם עובדה לסרט באורך מלא ותראה טוב על המסך הגדול? זה צריך להיות סיפור מעניין, המשלב רומנטיקה, סכנות, קסם ודמויות צבעוניות. צריך גם להכניס איזה סיידקיק מצחיק בשביל האפקט הקומי (וכדי למכור עוד צעצועים), אז מה עוד לא עשו? דיסני עבדו לקולנוע כמה מהאגדות הקלאסיות המפורסמות ביותר, אולם עליתי על סיפור אחד שמעולם לא נתקלתי בעיבוד שכזה אליו – החתול במגפיים. למעשה, וולט דיסני כן יצר סרט בשם זה, ב-1922, אבל הוא היה קצר, אלם והעלילה שלו עמוקה בערך כמו שיר של נאור אורמיה.

זה התאים כמו מגף. יש בסיפור הזה הכל, העלילה שלו מספיק מורכבת בשביל למתוח אותה לסרט באורך מלא והוא כבר מגיע עם גיבור לא שגרתי, נבל בילט-אין ובן איכר שאפשר בקלות להפוך להפוגה קומית, לצד אולי איזו בדיחה חוזרת על סנאי מערות שרודף אחרי בלוט, או משהו כזה. את הפרטים משלימים אחר כך, אבל נמלאתי אושר מהמחשבה שהנה אגדה קלאסית שדיסני טרם עבדו לסרט ורק מחכה לאור ירוק מהאולפנים. בעודי מחכה שמישהו בממלכת הקסם יזיז את התחת, דיסני נקלעו לבעיות שחלקן התבטאו ביובש יצירתי וצמצום עקבי של מחלקת האנימציה הקלאסית. עידן אפל ירד על עולם האנימציה כאשר נעשה ברור שהרצף שהתחיל ב"בת הים הקטנה", לא יזכה לעדנה מחודשת. הייתה זו תקופה עצובה.

לא חלפו שנים רבות וקמו להם לא אחד, כי עם שני אולפני אנימציה שישנו את פני התחום. דרימוורקס כבר היו קיימים כשחשבתי על רעיון החתול במגפיים, אבל רק "שרק", הסרט הרביעי של מחלקת האנימציה שלהם, למעשה הותיר חותם של ממש. "עבודת נמלים" היה חביב ו"נסיך מצרים" באמת נחשב לסרט טוב, אבל שרק, העוג הוולגרי שחי בעולם אגדות מעוות, הוא זה ששם את דרימוורקס כמתחרים אמיתיים של דיסני. במקביל, הופיעה לה חברת פיקסאר. אמנם החברה הייתה קיימת עוד משנות השמונים והוציאה סרטים לפני שרק, אבל אז עוד הייתה מזוהה בעיקר כשלוחה של דיסני ולא כתחליף לאפוסי האנימציה האגדיים. מתישהו, בערך כששרק הוביל את דרימוורקס להפוך לכח משמעותי ושובר קופות בשוק האנימציה, פיקסאר קבלה זהות משל עצמה, נפרדת מדיסני והפכה למתחרה הגדולה של דרימוורקס על השליטה בזירת ההנפשה. ההצלחה של פיקסאר כה גדולה, שבתום מספר תהפוכות, היא למעשה שולטת כיום בדיסני וג'ון לסטר, שהפך ממנהיג מפלגת פיקסאר לראש ממשלת דיסני, הוא האחראי העיקרי לכך שדיסני חזרו ליצור סרטים באנימציה דו-מימדית. האיש שהביא למהפכת המחשב בעולם האנימציה, עכשיו עובד על השבת האנימציה המסורתית לגדולתה.

אבל דרימוורקס הם אלה שעשו בסוף סרט על החתול במגפיים.

אמנם לא מדובר בסרט באנימציה דו-מימדית כפי שדמיינתי והחתול אינו מדובב בידי ג'ייסון אלכסנדר, כפי שנראה לי מתאים בשלהי ימי סיינפלד, אבל החתול שרדף את דמיוני כגיבור אידיאלי לסרט אנימציה, זוכה סוף כל סוף לסרט משלו. זה התחיל ב"שרק 2", שם הופיע החתול כדמות משנית. הוא היה מין פארודיה דמוית-זורו על מאהב ולוחם לטיני, עם קולו של אנטוניו בנדרס ונטיה להיחנק מכדורי פרווה בזמנים לא מתאימים. הוא היה יותר אתנחתא קומית מגיבור, אבל מבט אחד בעיניו הגדולות וגם העוג הקשוח ביותר נמס למראה החתלתול החמוד. לאחר שסדרת שרק המשיכה לשחוק את עצמה והגיעה לסרט רביעי, היה ברור שהחתול, שהפך משתתף קבוע בסדרה, הוא דמות מוצלחת מכדי לא לככב בסרט משל עצמה. ליתר דיוק, מכיוון שדרימוורקס בכל זאת חיים בעולם האמיתי, היה ברור שאפשר לחלוב מהמותג של שרק עוד כסף, על ידי שימוש בדמות המשנית הפחות מאוסה ממנו. כך נולד "החתול של שרק". זה לא היה אמור להיות שמו העברי של הסרט, אולם לא מזמן יצא סרט צרפתי בשם "החתול במגפיים – הסיפור האמיתי" (מאומת בידי היסטוריונים, אני מניח), שנועד להטעות את ההורים ולגרום להם לקנות כרטיסים לסרט הלא נכון, כי הילד רוצה את החתול של שרק. כסף, כבר אמרתי?

באופן אירוני, למרות שהוא סוג של חיקוי לגרסת דרימוורקס, סביר להניח ש"החתול במגפיים – הסיפור האמיתי" קרוב בהרבה לסיפור המקורי, אותו כתב שרל פרו ועבדו האחים גרים לאוסף האגדות שלהם. אני מניח זאת, לא כי ראיתי את הסיפור האמיתי, אלא כי אין שום קשר בין "החתול של שרק" לבין האגדה המקורית. למעשה, אין גם קשר עלילתי כלשהו לסדרת שרק, פרט לכך שגיבור הסרט הופיע גם שם. עלילת החתול של שרק מתרחשת, לפחות בחלקה, לפני ארועי שרק הראשון, אבל גם היא מתרחשת באותו עולם אגדות עקום, בו תסריטאים לוקחים סיפורים ושירי ערש מפורסמים ונותנים להם פרשנות הומוריסטית, לרוב בתוספת עיוות מוסרי ופארודיה על תרבות הפופ המודרנית.

העלילה מתרחשת בספרד, או מקסיקו, או מה שלא תהיה המקבילה של מקום ממש היספאני שטוף שמש בארץ האגדות. החתול במגפיים משוטט מעיר לעיר, מחפש לעשות את המכה הבאה שתביא לו עושר. הוא מסתפק לרוב בגנבות קטנות כדי לשלם על חלב בפאב, לא פעם כשהוא מותיר אחריו סניוריטה שבורת לב לה ספר שהפעם זה מיוחד. הוא שומע על ג'ק וג'יל, זוג שודדים ומגדלי חזירים קשוחים, המחזיקים בידיהם אפוני פלא (בעצם שעועית, אבל לא אני תרגמתי את האגדה). החתול מכיר היטב את האגדה על אפוני הפלא, המובילים לטירת הענק בשמיים, שם מחכה אווזה המטילה ביצי זהב. אין ספק כי מדובר באוצר יקר ערך, אולם החתול כבר מזמן נואש מהחיפוש אחר אפונים אלה. הוא מתקשה להשתכנע כי מדובר ביותר משמועה, אך מחליט בכל זאת לבדוק את הנושא בעצמו ולגנוב את האפונים אם יתגלו כאמת לאמיתה.

השוד היה יכול להיות פשוט, לולא הפתעה אחת. חתולה מסתורית, עוטה מסכה, מנסה גם היא לגנוב את האפונים, מה שמוביל לכשלון השוד ולמתיחות בין החתולים. לאחר שהרוחות נרגעות, מתברר כי אותה חתולה עובדת עם המפטי דמפטי, הביצה האנושית. בעבר, היו החתול והמפטי דמפטי חברים קרובים והם פעלו יחד, ללא הועיל, להשיג אפוני פלא בדרכים לא כשרות. כשלון החיפושים ופנייתו של המפטי דמפטי לפשעים גדולים יותר, הובילו לריחוק בין השניים ולנתק שנמשך שבע שנים. כעת, המפטי דמפטי חוזר ומציע לחתול להצטרף לשוד האפונים הגדול.

עלילת "החתול של שרק" היא צפויה ולא מחדשת בשום אופן. ניתן לנחש את התפתחות הסיפור מהרגע בו הוצגו הדמויות הראשיות וטיב היחסים ביניהן. הסרט גם לא מנסה לחדש, מאחר ונדמה כאילו נוצר כולו כמחווה למערבונים וסרטי פשע. הגיבור הוא עבריין מיוסר שמנסה לכפר על חטאי העבר, דרך הרפתקה אחת שאמורה לשנות את חייו לנצח. קל לנחש אפילו את הטוויסטים הקטנים יותר, כמו מינו של החתול במסכה. מאחר והיא נוצרה על פי מודלים שכבר נטחנו בסרטי שוד אחרים, העלילה מסוגלת אפילו להיות לפעמים חסרת הגיון פנימי ולסתור את עצמה. זו הנוסחה שהופיעה לא פעם בסרטי שרק. להוציא את הסרט הראשון, שבאמת שם יותר דגש על מקוריות, סרטי שרק בנויים ברובם ממיני-פארודיות על סרטים וז'אנרים מוכרים ומשתמשים בעולם האגדות כאמצעי ליצור גרסה עוד יותר סוריאליסטית לאותם רעיונות. זה נעשה טוב, כל סצנה כזו נוטה להיות מוצלחת בפני עצמה, אבל זה לא מתגבש למכלול שבאמת אכפת ממנו. בהחתול של שרק, בחרו להתמקד במודל אחד כמעט לכל אורך הסרט, מה שנותן לו יותר שלמות, אבל גם הופך אותו לצפוי ולא מותח במיוחד.

יאמר לזכות הסרט שיש בו אנימציה מאוד יפה. זה לא רק עיצוב הדמויות הקריקטוריסטי, או הרקעים הריאליסטיים שמשתלבים יפה זה עם זה. כל החלק הזה של העולם, עם העיירה סן ריקרדו, המדבריות הנרחבים, גבעות הדשא תחת כיפת השמיים, יפה לעין. גם קטע המתרחש בין העננים מקסים ביופיו ולמרות שאינני מאוהדי התלת-מימד, בסרט הזה הוא עשוי כמו שצריך ולא גורע בשום צורה. חלב שנשפך, או שוט שמונף, באמת נראים כאילו הם יוצאים מהמסך ומשחקי הפוקוס בין דמויות קרובות ורחוקות, נותנים אשליה אמינה של עומק.

קהל היעד של הסרט הוא קהל בוגר יחסית. כמות הבדיחות מאכזבת ביחס לסרט שהוא ספין-אוף של שרק, אבל כמה מהמוצלחות שבהן לא יהיו מובנות לילדים קטנים. גם כל עניין הפארודיה על ז'אנר שמכיל הרבה אלימות וטוויסטים עלילתיים, מתאים רק מגיל מסויים (כמו כן, כמה ילדים יזהו ציטוט שלקוח ישירות מ"מועדון קרב"?). כל אחד יעשה את החשבון לאיזה גיל מתאים סיפור אגדות הרפתקני שמזפזפ בין מערבונים לסרטי שוד ושחצי מהפאנצ'ים בו הם על חתולים. התלת-מימד מצדיק צפיה בקולנוע, למי שהטכנולוגיה הממושקפת לא מציקה לו. העלילה הלא מקורית והעדר הפתעות, מציבים את החתול של שרק במעמד סרט שיפה לעין ולא מציע הרבה יותר מזה.