מאוד נחמד לקבל מקפה דה מארקר הצעה כמו זו שקיבלו כמה גולשים - קבלו ספר במתנה ובתמורה כיתבו עליו ביקורת שתתפרסם כאן בקפה. ספרים אני תמיד שמחה לקבל, אני אוהבת שבתות של קריאה, והספר תואר באופן מושך מאוד. 'טור אהבה' של חני גרפי הוא בלש (אני אוהבת בלשים) המשלב מחקר בספרי הקודש באשר למראה המדויק של מנורת בית המקדש וכדי להכין את המנורה הנכונה נדרש מהגיבורה, הצורפת נגה הראל, לעבור מסע רוחני. חשדתי אמנם בספר כמו זה של דן בראון שעשה דבר דומה עם סמלים נוצריים אבל חשבתי גם ששילוב בין רעיונות קבליים לספרות בלשית יכול לעלות יפה והוצאת אבן חושן, שכבר מזמן סימנתי כבית הוצאה איכותי, הבטיחה מימוש של אפשרות כזו.

הספר הגיע והוצאת אבן חושן לא אכזבה - הכריכה יפיפייה, העימוד נהדר. ניכר כי הושקעה כאן מחשבה מרובה. בתקופה שבה ספרים נמכרים בערימות גבוהות מבולגנות בכלימיני דוכנים, אלו לא מובנים מאליהם.

בכל זאת, ואפילו שהיו לי שבתות פנויות, הספר נותר מונח ליד המיטה ונדרש ממני חודש לגמור לקרוא אותו. קראתי את מוספי סוף השבוע, קראתי סיפור קצר מתוך אסופה שחבר השאיל לי וב'טור אהבה' התקדמתי לאט לאט. ההבטחה לא התממשה.

למה? מפני שהרעיונות הקבליים מוצגים בספר באופן שטחי, פופולארי ובלתי מאתגר. הרגשתי כאילו נכנסתי לאחת מאותן סדנאות חינם שמטרתן לשווק לי קורס המשך יקר בקבלה. ומפני שדמותה של נגה הראל בנאלית ושטוחה. נראה כאילו עיצוב הגיבורה נשען על רשימת סימפטומים של הפרעות חרדה, בעיקר הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, מתוך ה DSM, מדריך מקצועי המפרט את מכלול הסמפטומים עבור כל אחת מההפרעות הנפשיות. כך גם דמויות המשנה, בעלה של נגה, רפאל, וחברותיה ריבי ולאה. דומה כי כדי לעצב את דמויות הספר, גרפי משתמשת בטיפולוגיות שפותחו בתחום תיאוריות האישיות בפסיכולוגיה. אבל טיפולוגיות כאלו הן כמובן תיאורטיות ומטרתן רק לתת לפסיכולוג כיווני מחשבה. מסוכן לבלבל בין טיפולגיה לאנשים ממש. וזה מה שעושה גרפי, היא נאחזת במצבור של תכונות ש'הולכות יחד' וזה חבל כי דמות מענינית ורבת פנים, לא בנאלית, כזו שהקורא יכול לזהות בעצמו או באנשים שהוא פוגש, בקצרה דמות שמעניין לקרוא עליה ספר, היא דמות שיש בה סתירות. כאלו הם בני אדם.  

חקר המנורה הוא עבור נגה תהליך של התפתחות אישית. ותהליך זה יכול היה להיות מעניין, אבל הוא מתואר באופן הקלשאתי ביותר - תחילתו בחוסר אונים וחרטה על שלקחה על עצמה את המשימה הקשה, והמשכו בפרץ של יצירתיות בלילה אחד ארוך שבו יושבת נגה לבד על הגג ומציירת אינסוף ציורים שאינם קשורים למנורה, בעיקר חיות משונות, ומגלה יכולת חדשה לצייר את עולמה הפנימי. אחר כך נגה מתאהבת ברב שנותן לה שיעורים בקבלה ומדריך אותה בתכנון המנורה. הרב גם הוא מתאהב בה ועל ערש דווי (השיחה שבה הם מתוודים על אהבתם עליה שמרו בסוד זה מזו אבל לא מהקוראים נערכת בבית חולים ובאותו לילה הרב מת) נזכרת אם כל הקלשיאות: תבכי, אומר לנוגה הרב חנוך, הבכי חוסם את הרגשות. גם סיפור נישואיה לרפאל וסיפור ההתפיסות איתו, אחרי הבכי הגדול, מתואר באותו אופן דל ובלתי משכנע שמאפיין את התפתחות העלילה כולה.

עניין אחרון – חסרו לי מאוד שרטוטי המנורה. מסקיצות ראשונות שנגה מציירת ועד לשרטוט הסופי. זו בחירה לגיטימית לתאר את המנורה במילים ולהניח לקורא לדמיין אותה בעיני רוחו ויש בזה ערך מוסף. בכל זאת, התעלומה הגדולה של הספר היא המנורה, והייתי נהנית לראות את הפתרון.