כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על רומנים וחובבי מטאל

    5 תגובות   יום שישי , 6/1/12, 14:51

    אסנת נסעה לרומניאדה. אם לא שמעתם על זה, סימן שאתם לא מהעדה. כבר שנים שבכל שנה מתקיימים אירועי תימניאדה, מרוקאיאדה, ובאשדוד השכנה גם אירועי הגרוזיניאדה שנמשכים על פני יומיים בכל שנה, וזאת מעבר לחגיגות עדתיות אחרות כמו מימונה, סיגד, ועוד. רצו יוצאי רומניה גם חגיגה משלהם, ולקחו את אסנת ואחיותיה, יחד עם החותנת (תודה לאל), לים המלח. ורק אני נותרתי ללא כל חגיגה עדתית. איזה חגים כבר יש לנו, יוצאי פולין אוקראינה וליטא? יוצא שאנחנו הכי דפוקים. גם מושא לבדיחות, מנת הדגל שלנו היא דג עם סוכר, ובכלל יש לנו את האוכל העדתי הכי מעפן כמו גם חלומות על אימוץ סבתא טריפוליטאית, וגם אין חגיגות, לא מופלטה ולא ממליגה. אז כדי להמתיק את הגלולה המרה שבעצם הידיעה הזו, החלטתי ללכת עד הסוף - למופע רוק-מטאל ישראלי.

    רצה הגורל שבעלי המותג vans מקיימים בכל שנה סדרת אירועי רוק סימולטניים בכל העולם, ובחלק שלנו התמקם לו האירוע ברדינג 3. כך שבעוד אסנת תאכל ממליגה, תרקוד פיריניצה ותקנח בפפנאש, אני אוכל לדגום את אלישע בנאי, useless ID ואקנח בלא אחרת מבצפר, להקת המטאל הישראלית. אבנר שמח להצטרף, וכך שמנו פעמינו לבית ההופעות רדינג 3. בתשע וחצי בערב כבר בקושי היתה חניה במתחם, אבל מצאנו את הפינות האחרונות ונכנסנו למתחם הרדינג, שם הצטופפו כבר כמה חבורות של ילדי מטאל. "איך ילך לך הערב עם הסיגריות, עם כל הילדים האלה?" שאל אבנר. "לא הילדים הם הבעיה, עניתי. תסתכל עליהם - כל ילדי המטאל האלה הם ילדים טובים. רואים עליהם. הסוציומטים הם לרוב הרבה יותר מבוגרים. קבוצת הסיכון היא גילאי ה-20 פלוס". וכך אכן היה. הילדים לא באו לעשן, אין להם פוזה. הם באו לקפוץ ולהוציא אנרגיות, וזה בדיוק מה שעשו, אבל על כך בהמשך.

    ראשון עלה לבמה אלישע בנאי, עם "ארבעים השודדים" שלו, שהתגלו כשלשה נגנים בלבד, אבל מוכשרים. אלישע מסמן בעיני תופעה מדהימה של כשרון מוזיקלי ובימתי שעובר בתורשה. אין בארץ - ואולי אף בעולם - משפחה כמו משפחת בנאי, שהוציאה - וממשיכה להוציא מתוכה - עוד ועוד מוזיקאים, רובם מצויינים. אלישע הוא הבן של יובל בנאי (משינה) והנכד של יוסי בנאי. זוכרים את "יובל מאחר בגלל הילד"? אז זה הילד.  בן 24 בלבד, וירש לא מעט כשרון, אותו הוא מנצל ליצירת רוק חזק ומשובח, כשהחל משנת 2010 הוא עושה את זה יחד עם ארבעים השודדים - מתי גלעד בבס וקולות, איתמר לוי בתופים ו"פאפא" בגיטרה חשמלית, נוסף על זו של בנאי.

    הנה כמה קטעים. תחילה קליפ באיכות סאונד טובה, "כמו כולם" :

     

    ''

     

    ועכשיו כמה קטעים מהופעות: ראשית - ברצלונה:

     

    ''

     

    וקטע מהופעה באוזן בר:

     

    ''

     

    גם כאן קשה להבחין במלים בקטעים החזקים - כמו ברדינג 3 אתמול. הסאונד אף פעם לא היה הנקודה החזקה של הרדינג, אבל אתמול היה גרוע במיוחד, באלאנס לקוי ועוצמה חזקה עד כדי דיסטורשן של ממש. אמרו לסאונדמן שצריך כסאח - והוא החליט לכסח לנו את האזניים. הברמנים הצטיידו כולם באטמי אזניים, ואני חשתי געגוע רגעי עז לאסנת, שלא יוצאת מהבית בלעדיהם.

    בכל אופן, מאד נהנינו מאלישע והשודדים, שהיוו מבחינתי את שיא הערב, למרות שהוגדרו כחימום בלבד. אגב, ב-15 לפברואר הם יקיימו בבארבי מופע השקה לאלבום שלהם, שאמור לראות אור עד אז - אני ממליץ בחום. אולי גם אהיה שם.

    אחריהם - לא לפני שמנחה הערב פיזר שפעת מתנות מטעם המותג לצופים הצעירים שקפצו אחד על השני כדי לתפוס אותם - עלו חברי useless ID.

    היוסלסים (שאת שמם אימצו מרעיון דיסקית הזיהוי הצה"לית - שבה אין כל תועלת כל עוד אתה בחיים..) פועלים כבר לא מעט שנים, ותמיד קוטלגו אצלי תחת "רוק ילדים" - במיוחד מהתקופה שבתי הבכורה היתה מקשיבה להם ולכן לא ראיתי אותם בהופעה עד היום, אך זה לא הפריע להם לזכות בהרבה פרסום בינלאומי , לתור את כל העולם, להוציא 7 אלבומים עד כה ולחתום, לאחרונה, על חוזה חדש עם לייבל fat records. הם קיימים כבר מאז שנת 1994, ומנגנים מה שהיו שהגדירו כפאנק-רוק, אבל לא אני. במהלך הערב התבררו לי שני דברים על הלהקה:

    הראשון - הם לא מנגנים פאנק רוק אלא סוג של רוק אלטרנטיבי על גבול הפופ האלטרנטיבי, משהו כמו green day על הרבה הרבה סטרואידים. אם תקשיבו להם ומייד לאחר מכן ל-green day תזהו את הדמיון.

    השני - לא משנה מה הם מנגנים, כל השירים נשמעים בדיוק אותו הדבר. לא שזה רע - כי בסה"כ הם עושים מוזיקה טובה, אבל באמת, כל השירים נשמעים אותו הדבר. אז ככה יצא שנהנינו מעוד שעה של רוק טוב, שכולו היה אותו הדבר, אבל בהחלט היה שווה האזנה (למרות ועל אף הסאונד הגרוע).

    הנה קצת יוסלסיות: הקטע הראשון הוא  isolate me ובו בא לידי ביטוי הדמיון המופלא ל-green day ודומותיה:

     

    ''

     

    והנה עוד (מאותו הדבר): blood pressure:

    ''

     

    וקטע לייב - it's alright שאותו אתם בטח מכירים:

     

    ''

     

    הבנתם את הרעיון, מן הסתם. לא רע - אבל אותו הדבר..

    ואז, כבר הרבה אחרי חצות, מתכוננים לאירוע שכפי שמסתמן בקרב הקהל, הוא האירוע שבגינו באו כל הילדים: ההופעה של בצפר (betzefer). אני כבר עם אזניים די פקוקות וכאב ראש בהתפתחות, פירות העבודה של סאונדמן הרדינג, ודי חושש מההמשך. אני גם חושש שלא אוכל לעמוד בפרצי הצחוק שיתקפו אותי במידה והסולן יפתח בסגנון ה-growling האפייני ללהקות מטאל כמו גם לבצפר עצמה. זה מפיל אותי לרצפה מאז ראיתי סטנדאפיסט אמריקני שאת שמו איני זוכר יורד על התופעה במשך 10 דקות. קצת נהימות ושאגות והכל חוזר אלי. אבנר מבטיח שהאלבום האחרון שלהם הוא בהחלט בר שמיעה ויש בו פחות גראולינג, ואני מחכה בסבלנות. כשבצפר עולים לבמה כבר די ברור שלא אוכל להתאפק לאורך זמן. 

    בצפר היא קלישאה על להקות מטאל. היא מקיימת את כל הנדרש מלהקת מטאל, by the book : קשקושים על השטן לפני העליה לבמה ושירים על השטן ברפרטואר, בגדים שחורים, אצבעות "קרני שטן" על הבמה ומתחתיה, פירסינגים וקעקועים לסולן מווזיקה מתאימה, אבל יותר מכל - ה-growling וסגנון השירה. בעצם אי אפשר לקרוא לזה שירה, כי הסולן לא שר כנראה שיר אחד מימיו. הוא עומד על הבמה, שואג, נוהם וצורח. אז איך נקרא לו, אם לא זמר? שאגן? זה לא מנומס, יש קוף כזה. אולי צרחן? זה יבלבל עם מושגים מעולם הקמעונאות. נצטרך כנראה להסתפק בסולן. ככזה, הוא צורח, נוהם שואג ומחרחר, ואני לא מצליח להחזיק עוד ופורץ בצחוק. אבנר מצליח להרגיע אותי אחרי זמן מה, אבל הסולן הנוהם בשלו. הוא ממשיך בעוד ועוד וריאציות על צרחות צרודות ונהימות פסאודו אפלות, לשמחתו הרבה של הקהל, שבשלב זה מקיים את מצוות קיום הפוגו, הנהוגה בכל מופע מטאל. הפוגו הוא מין ריקוד ייחודי לז'אנר, במסגרתו הילדים דוחפים אחד את השני וחובטים זה בזה , תוך נענועי ראש קדימה-אחורה תואמים לקצב. למתבונן מן הבר (עבדכם), זה נראה כאילו מספר לא מבוטל של כדורי באולינג דמיוניים נכנסו לתוך הרחבה תוך כדי סחרור לכל מיני כיוונים בלתי מתואמים, כשהם מטיחים ילדים חוגגים לכל הכיוונים באופן אקראי לחלוטין.

    גם בצפר זכתה למוניטין בינלאומי בתחום המטאל, ואני מניח שככל שמדובר בצרחות צרודות הם לא נופלים מעמיתיהם ברחבי העולם, והמוזיקה שלהם לא רעה בסה"כ, אם מנטרלים את זעקות השבר של הסולן. הם הופיעו לא מעט ברחבי החלד, הוחתמו בלייבלים נחשבים ואפילו הופיעו ב-ozzfest, אבל לא הייתי ממליץ על מופע שלהם למי שאינו חסיד הז'אנר. הנה קצת גראולינג מהבצפר בשבילכם, למי שטרם זיהה את הסגנון המדובר:

     

    ''

     

    לא שרדנו עד הסוף, כי כבר כאבה לי הבטן מרוב צחוק, כמו גם הראש מרוב רעש וסאונד גרוע, אז יצאנו לדוכן הסופלאקי הסמוך שנפתח על חורבות סושיה כזו או אחרת ששכנה בסמיכות לרדינג, משם, באחת ושלושים בלילה, יכולנו לקיים תצפית אנתרופולוגית על פתחי ארבעת ה"מועדונים" הסמוכים, שמול כולם התגודדו עשרות  - לא נעים לומר - ערסים, קוראים בזעקות שבר למאבטחים, מנופפים כרטיסי VIP חסרי ערך, הולכים מכות אחד עם השני או סתם ממחיזים קרבות תרנגולים וניפוחי חזה, כשבכל מערכה שכזו יש את הבנאליה המוכרת: המסכסכים, המחממים, המרגיעים וכמובן המאבטחים. זה היה עצוב ומעורר פחד בו זמנית, שכן הבנות שלי יגיעו בקרוב לגיל שגם הן תרצינה ללכת ל"מועדונים" האלו בתל אביב, מפלצת הספגטי המעופפת יודעת למה. אבל הם יתקלו בדיוק בזה. "אל תדאג", אמר לי אבנר, בין הביסים. "אתה רואה בחורות בחוץ?" לא, עניתי. "וערסים יש?" כן, עניתי. "אז אין לך מה לדאוג. זה כל הרעיון: הבחורות בפנים והערסים בחוץ".

    היה לא רע, הסופלאקי שלהם.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/2/12 14:57:
      מושקע ומעניין
        6/2/12 10:48:
      בחירות מוזיקליות מעולות :)))
        5/2/12 15:24:
      יש גם ישראלידה :)? :)
        8/1/12 10:58:

      צטט: clear1 2012-01-07 19:31:20

      צודק שהשודדים זה לא מטאל.

      אבל ידידי כבר ראינו שבתחום הזה אנחנו חלוקים.

      בצפר יופי של להקת מטאל, כמו שצריך.

      נהניתי מהם גם באוזפסט.

      אם אתה רוצה לראות מטאל טוב של להקות ישראליות (לא בעברית... !) לך למופע המחווה לדיימבאג.

      לא יודע אם זה כבר היה השנה.

      אני הייתי בשנה שעברה וליקקתי את האצבעות מכל רגע.

       

      אכן, זכרתי שאתה חובב מטאל וחשבתי להזמין אותך לבוא איתי, אבל אז גיליתי שגם אבנר בקטע. נראה לי שבתחום המטאל נישאר חלוקים. אחרי הכל, אם כולנו היינו אוהבים את אותם הדברים לא היה טעם להיפגש בקפה ולהכיר דברים אחרים...

        7/1/12 19:31:

      צודק שהשודדים זה לא מטאל.

      אבל ידידי כבר ראינו שבתחום הזה אנחנו חלוקים.

      בצפר יופי של להקת מטאל, כמו שצריך.

      נהניתי מהם גם באוזפסט.

      אם אתה רוצה לראות מטאל טוב של להקות ישראליות (לא בעברית... !) לך למופע המחווה לדיימבאג.

      לא יודע אם זה כבר היה השנה.

      אני הייתי בשנה שעברה וליקקתי את האצבעות מכל רגע.

       

      ארכיון

      פרופיל

      mazavharuach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין