כותרות TheMarker >
    ';
    0

    על התערוכה של קבוצת סלה-מנקה במרכז מעמותה ע"ש דניאלה פסל בעין כרם, ירושלים (עד סוף החודש)

    1 תגובות   יום שני, 30/1/12, 11:40

    זו לא בדיוק ביקורת, כי אני לא מבקר, אף שאין להכחיש שביקרתי בתערוכה שבדרך לכנסיית הביקור שבעין כרם. 

     

    אבל אני מספר על התערוכה בסרטון שלמטה, ובסיפור שלי יש מעין עבודת ביכורים מפרי הביקורים שלי בתערוכה, דהיינו סקירת יצירות אמנות מהסוג שלאה מאואס, דייגו רוטמן ואחרים מציגים במרכז 'מעמותה' ע"ש דניאלה פסל, שהם מנהלים שם. 


    בשבילי עין כרם היא מקום יפה שאני עובר בו תכופות בדרכי מביתי העירה. בדרך כלל נחמד מאוד שם, אף שלאחרונה סגרו והרסו את המסעדה הלבנונית היפה שפרחה שם בשנים עבָרו. 

     

    בשבתות אני מעדיף לעקוף את עין כרם דרך אבן ספיר, כי כל כך צפוף שם מרוב בליינים, ולפעמים לא נוהגים בך בעדינות יתרה, כמו שרגיל בתנאי צפיפות, לא רק אצל בני אדם. 

     

    בשנים עבָרו, בשנים עבָרו... יש לי זיכרונות מימים רחוקים, של קונצרטים במרכז טארג, של הסדנאות למוזיקה עתיקה שהתקיימו שם מדי שנה בשנה לפני שלושים שנה, שבמסגרתם אפילו הופעתי פעם אחת על הסינתסייזר... כן, והאכסניה שלמעלה, שלפני שנים רבות עוד יותר הקימה שם רחל ינאית בן צבי, כפר נוער חקלאי, שהוא כפר חקלאי לנוער, או כפר לנוער חקלאי, אבל היום מישהו אמר לי שהנערה הבלתי חקלאית בעליל מדונה הציעה סכום מסוים כדי לרכוש את המקום, ולא מבעליו המקוריים, מהשנים שלפני קום המדינה. 

     

    הרהורים כאלה ואחרים עולים בי, והרהורים אחרים ונוספים עלו בראשם של האמנים המשתתפים בתערוכה המתקיימת בימים אלה, ולפי ההודעות תיסגר ב-31.2.2010. והיצירות הן, כדרכה של קבוצת סלה-מנקה, מה שנקרא בז'רגון של האמנים, 'ספציפיות לאתר', כלומר טעמן כמעט רק בקיומן במקום שבו הן מתקיימות. 

     

    כך מספור אבני הבית של מרכז מעמותה, רמז למכבש הפיתוח הנדלני המסתובב באזור, לתועלת חובבי הווילות היוקרתיות, ולפחות היקרות, והמון המסעדות, בתי הקפה, חנויות הגלידה והשוקולד, והפיצרייה הצפופה.

     

    כך כנסיית העץ שלאה בנתה בסגנון צפון-אירופי, המוצאת לה מקום תחת כנפי כנסיית הביקור עם הצריחים המוזהבים, שהזהב שעליהם, הנוצץ בשמש, בוודאי היה ממלא את לבו של אבי הנצרות בגאווה רוחנית גדולה.

     

    והעניין  הלא-נעים הזה של צללי האנשים שהתגוררו שם לפני השנה שנולדתי בה, 1948, גם עליו יש כמה הערות עדינות, אחת מהן נוגעת ללב, של הדס עפרת, וגם בסיפורו של ג'ואאו דלגאדו הבדיוני והמפתיע, המשורר הפורטוגזי שביקר בכפר בטעות ב-1938, השנה שבה שאימא שלי נמלטה מאוסטריה לאמריקה, אחרי האנשלוס, ואבא התכונן לבחינות הסיום ברפואה בווינה, בלי שידע שמיד אחרי שיקבל את הדיפלומה עם צלב קרס עליה, הוא הוא יגויס לעבודות כפייה בצבא הרומני, בעוון עריקות, ומשם יעפיל ארצה באנייה המפורסמת דריאן 2, ישהה שנתיים בעתלית, ועוד ימשיך למחוזות  רחוקים במסגרת שירותו בצבא הבריטי, עד שאחרי עוד כמה טלטולים הוא יקבל על עצמו את ניהול 'כפר שאול', שאותו ניהל כ-25 שנים, במודל המקורי של 'כפר עבודה לחולי נפש', ועל כך אני רומז בסרטון ולא ארחיב כאן יותר. 

     

    כן, התערוכה משאירה אותך במצב רוח מהורהר, אם אתה אדם המוכן להתהרהר במצבי רוח, וכמבקר חדש לבקרים אני מסכם את ביקורתי בהמלצה, כן, לכו באחד הימים האלה, ובייחוד באחת השבתות שנשארו עד סוף החודש, לביקור בתערוכה. 

     

    זה אפילו לא עולה כסף, חוץ משלושה שקלים שתשלמו אם תרצו לצפות בנוף מהמרפסת של מעמותה במשך שמונה שניות. 

     

    דרך אגב, אחרי גמר הפקת הסרטון מצאתי שהשמטתי את שמו של אמן ערוגות הפרחים, ואניה שאוב, ואני מתנצל ומתקן כאן. 


    ראו גם כתבה של סמדר שפי בהארץ

     

    ועכשיו, אם יש לכם 14.40 דקות, הקליקו על הסרטון הזה.

    ''

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/3/12 20:27:
      מעניין מאוד. תודה!

      ביקורות נוספות

      עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

      ארכיון

      פרופיל

      EliGuy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין