לאורך העשור האחרון, הפכו סרטי גיבורי-העל לז'אנר בפני עצמו. אחרי שנים שהוגדרו אוטומטית כסרטי אקשן, הביאו מספר הצלחות קופתיות לעליה משמעותית בכמות ההפקות העוסקות באנשים עם כוחות מיוחדים שמצילים את העולם. בשלב מסוים, המבנה הקבוע של הסרטים הוביל לכך שהם מתפקדים לפי מערכת כללים ידועה מראש ולעתים, נפרדת מרוב הסוגות הקולנועיות האחרות.

באופן טבעי, מהר מאוד הגיעו גם סרטים שעוסקים בגיבורי-על מזווית שונה. "משפחת סופר-על" הציג עולם בו שימוש בכוחות נאסר בשל הנזק הכלכלי והסכנה לציבור הנובעת מפעולות הלוחמה בפשע. "השומרים" הוא עיבוד לרומן גרפי בו שוטרים מתחזים לבעלי כוחות לשם הרתעה, אבל מדען אחד מסגל לעצמו כוחות של אל. גיבור "קיק-אס" הוא גיק של קומיקס שמחליט להילחם בפשע, למרות שאין לו שום כוחות מיוחדים והופך למפורסם בזכות סרטון ביוטיוב. סרטים נוספים, בהם "סופר" ו"מגה מוח", הוסיפו טוויסט משלהם לסיפור, שנתן עוד נקודת מבט רעננה למסגרת הנדושה. "כרוניקה בזמן אמת" הוא סרט מהסוג הזה. הוא עוסק בכוחות-על, אבל לא מהזווית הרגילה.

לאנדרו דטמר יש חיים קשים ולא מדובר רק בצרות של גיל ההתבגרות. אמו חולה מאוד ואביו, כבאי לשעבר, מבזבז את עיקר קצבת הנכות שלו על אלכוהול. בימים רעים במיוחד, הוא מכה את אנדרו בהתקף זעם ומאשים אותו במצבה של אשתו. גם בבית הספר, המצב לא מזהיר. אנדרו הוא תיכוניסט מתבודד שפרט לבן דודו מאט, המסיע אותו מדי בוקר, אף תלמיד אינו מעוניין לדבר איתו. הבריונים הילדותיים מציקים לו כי זה מה שבריונים עושים והבנות רואות בו טיפוס מוזר ומעט מפחיד, במיוחד כשהוא מסתובב עם מצלמה לכל מקום.

אנדרו התחיל לצלם את חייו, גם את הצדדים השגרתיים והפחות מרתקים, כתגובה לבידוד החברתי. במהלך מסיבה איומה, פונה אליו סטיב מונטגומרי, אחד התלמידים הפופולריים ביותר בתיכון, בבקשה שיבוא לצלם משהו במעבה היער. הם פוגשים שם את מאט ונכנסים לתוך בור מסתורי, המשמיע קולות מוזרים. משהו עמוק בתוך האדמה גורם לשינוי משמעותי בחייהם. ללא הסבר, או ניחוש מלומד מה קרה, אותו לילה גורם לשלושת הנערים לפתח כוחות-על. הכוחות הם בעיקר מנטליים, אף אחד מהם לא יכול לנוע בזמן, או לירות לייזר מהעיניים, אבל השליטה שלהם בסביבה הולכת ומתחזקת ככל שהם מתאמנים.

היחוד הבולט ביותר בכרוניקה בזמן אמת, הוא הצילום. כל סצנה בסרט מוצגת דרך מצלמה שנמצאת לכאורה על הסט ומשתלבת בעלילה. בתחילה, מוצג הסרט כולו דרך המצלמה של אנדרו, המלווה אותו לכל מקום. עם הזמן, נוספות מצלמות נוספות, כולל זו של בלוגרית המתעדת את חייה, מצלמות אבטחה, מצלמות במכשירים סלולריים וכו'. אין אף שוט שנעשה בידי צלם "בלתי נראה" כנהוג בקולנוע. כל רגע נתון על המסך, מוצג דרך עדשה שהיא חלק מהסיפור. לגימיק עצמו אין הצדקה מיוחדת, פרט לכך שזה רעיון מגניב וזו אכן סיבה מספיקה. עריכה חכמה ומיקום נכון של כל מצלמה, מסייעים לאשליה שהסרט אכן נוצר בידי הדמויות עצמן ולא בידי במאי וצוות שעמדו מנגד.

קשה להגדיר את כרוניקה בזמן אמת כ-Found Footage. סגנון הבימוי הזה, המתחזה לתעוד של ארועים אמיתיים, נוטה לטעון שכל המוצג בפנינו, נמצא בשלמותו הרחק מידי הצלם המקורי. במקרה של כרוניקה בזמן אמת, בהתאם לשמו, נוצרת תחושה של שידור חי. לא כל המצלמות שורדות עד סוף הסרט, אבל אנחנו רואים את התמונות, מכיוון שאנחנו כביכול נוכחים שם. אלא שהצופים אינם דמות, הם המצלמה שמתעדת את המתרחש ויודעת מה קורה לפני שאר העולם.

הסיבה שכרוניקה בזמן אמת עובד, היא שאינו מתאר עלילת גיבורי-על סטנדרטית, אלא עוסק בנפש האדם. הנערים בעלי הכוחות לא ממהרים להציל את העולם מנבל-על, או כח חייזרי קדמון. הם בעיקר ממשיכים להיות נערים מתבגרים שרק רוצים להנות. הם עוברים תהליכים נפשיים שנובעים מהכוחות, כי כמו שאמר איזה זקן פעם, עם כח גדול, מגיעה אחריות גדולה. כרוניקה בזמן אמת עוסק יותר באחריות ובהסתגלות להבנה שאתה חזק באופן משמעותי מכל האנשים סביבך, מאשר בישומים פרקטיים לאותם כוחות. אנדרו, מאט וסטיב לא טיפשים. הם יודעים איזה רעש יעורר שימוש לא נכון בכוחותיהם ומשתדלים לשמור על פרופיל נמוך כל עוד הדבר אפשרי.

בשל המראה הכמו-תעודי של הסרט, גם האפקטים המיוחדים נדרשים להראות מציאותיים במיוחד. רוב הזמן זה עובד, כאשר ישנם גליצ'ים קטנים שגורמים לעצם ממוחשב לבלוט באופן לא טבעי על פני הרקע המצולם. בהתחשב בתקציב הנמוך של הסרט (15 מיליון דולר, לפי ויקיפדיה), איכות האפקטים בהחלט מרשימה. גם היכולת לצלם סצנות שנראות לכאורה בלתי אפשריות, ראויה לשבח. כל כך קל להאמין שהמצלמה אכן נוכחת שם, ששכחתי לרגע שמישהו ללא כוחות מיוחדים אמור באמת לצלם את זה.

כרוניקה בזמן אמת נראה מציאותי, עד כמה שסרט על בני נוער שמקבלים כוחות-על לאחר כניסה לבור מסתורי ביער יכול להיות. זה לא רק בגלל הצילום הכביכול נוכח בזירת ההתרחשויות, אלא גם בניית הדמויות הסבלנית והאמינה. דיין דהאן, אלכס ראסל ומייקל בי. ג'ורדן (כן, זה השם שלו) הם פרצופים לא מוכרים שמתנהגים כמו חברים אחרים, עם השטויות שמעסיקות ומטרידות בני נוער אמיתיים והדינמיקה הקבוצתית הגברית שנראה שנטוותה מאחורי הקלעים לא פחות מאשר אל מול המצלמה. מייקל קלי, המגלם את אביו של אנדרו, מוצלח ומרתיע בתור אלכוהוליסט שמפחד לאבד את האישה שהוא אוהב. הוא סוחב עמו טראומה קשה שהרסה את חייו ואת אופיו וקלי מעורר שנאה בדיוק כפי שנדרש, אך מצליח להעביר גם את הצד הרגיש והאומלל של הדמות. אם היה תפקידו גדול יותר, סביר להניח שהיה כבר עכשיו מוגדר כאחת ההופעות הבולטות של השנה הצעירה.

כרוניקה בזמן אמת הוא שילוב של מספר סוגות. הוא עוסק בכוחות-על, אבל לא כדבר הרואי, אלא כמצב קיומי שיש ללמוד כיצד להתמודד עמו. הדמויות הראשיות הן לא פיטר פארקר, הן נשארות מתוסכלות ומבולבלות גם לאחר השינוי הגדול בחייהן. העולם כפי שהוא נשקף ממצלמתו של אנדרו הוא מכוער, אכזרי ולא ראוי לחיים. מכיוון שהוא משמש רוב הזמן כבמאי שטח המתעד את ההתרחשויות כפי שהן, קל להבין מדוע הוא כה מלא שנאה כלפי כולם. הסרט עצמו אינו נגוע בשנאת אדם, אולם הוא מצדיק את זעמם של המופלים לרעה ומצליח ליצור הזדהות עמם, כמו גם עם מי שהחיים מחייכים אליו בפה מלא שיניים. זה הטיפול העדין והחכם הזה באנשים עם עוצמה אדירה שעושה את כרוניקה בזמן אמת לסרט מעניין שאינו חוסך באפקטים וברגש.