כותרות TheMarker >
    ';

    אסימון

    בלוג ביקורת חברה ותרבות.

    0

    אין מקלט

    6 תגובות   יום ראשון, 19/2/12, 18:48

    קראתי היום פוסט של שאול אמסטרדמסקי שמתאר את הקשיים שנפלו עליו בזמן האחרון - מחלה שגרמה לו להבין כמה קרובה התהום, כמו דק החבל שעליו הוא מנהל את חייו. כמה שברירי כל מה שאנחנו בונים בעולם הזה. הפוסט של שאול היה יכול היה להיות הסיפור האמיתי עליו מבוסס הסרט "סערת רוחות".

    ועכשיו, שבעה ימים ושישה סרטים אחרי (בחמישה מתוכם הגיבור יתום מאב), אני סוף סוף יכול לכתוב על "סערת רוחות".

     

    גיבור הסרט הוא גבר אמריקאי שהכל אצלו טוב, שהצליח בחיים. יש לו בית ושתי מכוניות ואישה יפה וילדה; יש לו ביטוח מספיק טוב מהעבודה לטפל בבעיית השמיעה של הילדה, מצרך נדיר בארה"ב נטולת הרווחה.

    got it made, כמו שאומרים שם.

     

    ואז הוא חוטף מחלה, לא משהו פיזי כמו בפוסט לעיל, אלא משהו יותר מטאפורי (קולנוע בכל זאת). הוא חולם בשינה ובהקיץ על סופה משונה, על גשם של שמן מכונות. הוא צופה בחוסר אונים איך זרים ומכרים לוקחים ממנו את כוחו ורכושו ומשפחתו.

    המחלה של גיבור הסרט לא גורמת לו להביט בתהום - המבט עצמו הוא המחלה. הגיבור בסרט לא מכיר בהיותו בן-חלוף ובן-תמותה בגלל פגע כלשהו - עצם ההכרה היא הפגע.

     

    המבט לתהום גורם לגיבור הסרט לפעול בשני מישורים סותרים, לנסות ולא ליפול לאף אחד משני צידי החבל הדק. מצד אחד הוא עושה ככל יכולתו להתכונן לאסון הקרב ובא, מתרחק מכל מי שעלול לגרום לו נזק ומכין מקלט עבור משפחתו לקראת הסופה. מצד שני הוא חייב להסתיר מסביבתו הקרובה, ובעיקר מאשתו, את הסיוטים - את ידיעת התהום. הוא יודע שאם מישהו יבין את עוצמת החרדה בה הוא שרוי יכריזו עליו שאיבד את דעתו וירחיקו אותו ממשפחתו. בכל מקרה הוא יפסיד הכל.

     

    בתהליך בניית המקלט נחשפים הקנים-הרצוצים עליהן נשענו אותם "חיים מושלמים" שחי האיש: הבנק אליו הוא הולך לקחת הלוואה לבניית המקלט, לו שייכים גם ככה ביתו ורכושו; השירות הרפואי חסר האונים שבמזל ובקושי מכוסה על-ידי הביטוח; השירות הפסיכולוגי שמפקיר אותו; מקום העבודה שלא מאפשר מרווח טעות מינימלי וממהר לפטר ולהתיר את העובד לחסדי הסופה.

     

    הסופה שבדמיונו מפיחה רוח בסופה האמיתית של חיים בעולם שאין בו לא אחווה ולא תמיכה.

     

    ישנו רמז חשוב בסרט, משפט אחד שנאמר כמעט באגביות. בשיחה עם יועצת (כי לפסיכולוג אין לו כסף) הגיבור מזכיר שאיבד את אביו לא מזמן. דווקא בגלל שהסרט לא עושה מזה עניין, לוחש במקום לצעוק, העוצמה מהדהדת. לגיבור אין אבא ואין מי שיעזור לו - לא השכנים ולא החברים ואפילו לא אחיו, שעסוק גם הוא בהליכה על חבל דק משלו.

    קולנוע עוסק במטפורת, ועולם ללא אבא הוא גם עולם ללא אלוהים, ללא ביטחון (ובעוד רמז דק של משפט אחד אנחנו מקבלים גם את הבוז שחש הגיבור היתום לאב הגדול שבשמיים). עולם בו האדם זנח את הביטחון ש"בהשגחה העליונה" ובחר במקום בחיים כאן-ועכשיו, בהליכה בדרכו שלו ובהשגחה ארצית  - המשפחה, החברה, המדינה. הסופה בסרט, זאת שמתרחשת בפועל ולא בחלום, היא נטישתה של ההשגחה הארצית. אדם ננטש על-ידי הקהילה והבנק והממשל והופך להפקר. אולי רק המשפחה עוד תשאר לו בסוף, והוא ישאר לה.

     

    ככל שהגיבור מנסה לשמור על שיווי-המשקל כך רק הולך ומתחוור שהוא הולך ליפול, שאין אפשרות גם להגן על עצמך מהחרדה וגם להכחיש אותה. אי-אפשר להתכונן למוות ולהעמיד פנים שאתה אינך בן-תמותה. מלכוד 22 קלאסי בו מי שמבקש להיות מקורקע ולהמנע מסיכון מיותר הוא שפוי ולכן חייב לטוס.

     

    אפשר להגיד שהסרט עוסק בגבר שמאבד את דעתו, אבל מתרחש כאן תהליך הפוך. אכילת עץ-הדעת היא שמקנה לאדם את ידיעת היותו ערום ובן-תמותה, מידעת אותו לחולשתו וגורמת לו להתבייש בה. אכילת עץ-הדעת היא הסיבה לגירוש מגן-העדן לחיים של "בזעת אפיך". לכן גיבור הסרט לא מאבד את דעתו, להפך - הוא סובל מעודף דעת. הוא חולה ממודעות יתר: לתמותה, לבגידת החומר, לזעת אפיו שלא קונה לו דבר.

     

     

    קשה להמליץ על "סערת רוחות" כמו על עוד סרט - לא נהנתי מהצפייה בו, שגם נתארכה יתר על המידה. זהו לא סרט קל ולא סרט כייפי, אין בו מסר אפשרי לעיכול וסוף טוב (או סוף בכלל). לכף הזכות הטכנית עומד המבול שנראה מעולה, השחקן הראשי המבריק, ומספר סצנות חד-פעמיות.

     

    ישנם יוצרי ומבקרי קולנוע רבים שחושבים שקולנוע הוא מפלט מחיי היום-יום, טעימה קטנה של פנטזיה וקסם שמאפשרים לנו לצאת חזרה החוץ מאולם הקולנוע לעוד יום על-פני האדמה הארורה שנתן לנו האב הדמיוני שבשמיים. ובאמת אחרי שבוע של סרטים ריאלסטים קשים אני חייב איזה טרנטינו או שפילברג או משהו שיתנו לי מנה של אסקפיזם קולנועי.

     

    "סערת רוחות" ניצב לחלוטין בצד השני של הסקאלה - אמנם הוא לפעמים מייצר תחושה של מתוחן פסיכולוגי או סרט אסונות, אבל מדובר בסרט האמריקאי הריאליסטי ביותר שיצא לי לראות. כל האירופאים המתישים דוגמת האחים דרדן (ש"הילד עם האופניים" הוא ללא ספק הנסבל ביותר שיצא תחת ידם) יכולים ללכת וללמוד שאפשר להגיד משהו קשה ואמיתי גם בשפת הקולנוע האמריקאי. סרט שאין בו פורקן, שמשאיר אותנו עם החיים כמות שהם.

     

    אז זה לא סרט שכייף לראות, אבל זה סרט שמאפשר לנו להציץ לתהום ממושב הקולנוע. לא נהנתי מהסרט אבל יצאתי ממנו מפוחד, כמעט בפאניקה. הסתכלתי על השמיים המעוננים והרגשתי איך עוד רגע הם נופלים עלי, הסתכלתי על האנשים סביבי וידעתי שידרש מעט מאוד להפוך אותם לאוייבי - מהקולנוע רצתי הביתה לבדוק שהחיים שלי, הדירה והאהובה, שהכל עוד במקומו.

     

    לא מספיק מזכירים לנו שאנחנו בני-תמותה, לא מספיק מזכירים לנו כמה הכל שברירי כשכל אחד מאיתנו עומד לבד מול הבריאה. להפך אפילו - רוב הקולנוע, ובטח שתרבות הריאלטי, נועדו להסתיר זאת מאיתנו, להשכיח את המציאות.

     

    יש סרטים טובים מ"סערת רוחות" (ואני חייב להזכיר את שמו האמריקאי המתאים "take shelter") אבל אין סרט אקטואלי ממנו - לא לארה"ב שאחרי 2008, ולא לישראל של ימינו. סרט אמיתי ונכון לעולם בו האמונה בסמכויות האזרחיות קורסת בעוד האדם מבין שביתו ובריאותו הושמו להפקר על-ידי אלו שלהם הוא נתן אותם למשמרת.

     

     ונסיים בשיר

     

     

     

     

     

    ----

     

     

     


    סרטים שנסקרו בבלוג:

    ההתחלפות

    בושה

    סערת רוחות

    דרייב

    רמפארט (ביקורת אורחת)

    Kony2012 (דוקואקטיבזם אינטרנטי בן 30 דקות, אבל אחד הסרטים המדוברים והחשובים של 2012)

    סקירת טלוויזיה משולבת (עספור, המיוחדת, האלבומים, דור מזויין)

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/2/12 22:35:
      גם אני נעתי באי נוחות חלק מהסרט, אך זה לא גרע מהחוזק של הסרט.סרט מומלץ. :-) שבוע טוב
        26/2/12 11:23:
      יופי של ביקורת. ברורה ומנומקת.
        26/2/12 02:50:
      הפרשנות שלך מעניינת. "סובל ממודעות יתר". לי הוא דווקא נראה אבוד. לא ממש יודע מה לעשות עם עץ הדעת הזה. מה גם שזה לא בטובתו. אם היה יכול לקחת כדור ולהעלים את העיניין היה עושה זאת בלי היסוס. גם אחרי שטעם מפרי הדעת. דודו
        23/2/12 19:18:
      הי אלון אכן לפי כתיבתך סרט קשה לצפייה גם נראה מהביקורת וגם כתיבה שהיא טיפה מיוסרת וכבדה זה לא הופך לביקורת כנה ואמיתית ובסופה של דבר כן רואים אופטימיות יש בך לא מעט אומץ לב לחשוף את ולבטא את הרגשות והתחשות במילים ערב טוב
        20/2/12 09:02:
      ראשית לכל נהניתי מקריאת הביקורת. בעיני רוחי ראיתי את הסרט, את מעלותיו ומגרעותיו, ואת רעיונותיו המרכזיים, בצורה ברורה ובהירה. גם ביקורת צריך לדעת לכתוב...תודה !
        19/2/12 19:08:
      למי שקרא ואהב את הביקורת שאיתי כתב לסרט "רמפארט" - יש לבחור עכשיו בלוג משלו כאן במערכת. מומלץ להתחבר ולהתחבר. http://cafe.themarker.com/user/458296/

      ארכיון

      פרופיל

      אלונ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין