כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    הטריפ של רודי סעדה

    ביקורת על הטריפ של רודי סעדה

    הטריפ של רודי סעדה

    0

    אמנות ובמה  הטריפ

    1 תגובות   יום שישי , 24/2/12, 22:16

    עליס בליטנטל

    ''

    ה"טריפ" של רודי סעדה

    בתיאטרון "קרוסל" בדיזנגוף

     

    מופע סטנד אפ מרענן, עוקצני, בלי בושה, וכה שונה מהזבל של תכניות מסוימות בטלוויזיה, מגיש השחקן, המוסיקאי והסטנדאפיסט רודי סעדה. כל זאת, באולם הקטן והאינטימי שמוקדש לקבוצות תיאטרון, ברח' דיזנגוף 75.

     

    כשיורדים במדרגות לאולם הזעיר והאפלולי שקרוב לדיזנגוף סנטר, עוברים כאילו לעולם אחר. מהחלל שבחוץ, שידע כבר ימים טובים יותר, ומזכיר יותר את רחוב אלנבי, מחליפים את המתג ונמצאים במשהו שמזכיר את ימי "בית-הובן" ששכן בימים הרחוקים ההם, לא רחוק מכאן, מצידו השני של כיכר דיזנגוף. גם פה, כמו שם, ההופעות מקוריות ומושכות קהל צעיר ואינטלקטואלי.

     

    על הבר – בירה ופופקורן. סולידי. התאורה העמומה משרה אוירה נאותה, והשחקן יושב על בימה ופורט על הגיטרה יצירות מוסיקליות, שזמרת צעירה יפה מלווה בקולה הנעים. אין לחץ. כשכולם מצאו חניה, ויושבים ליד השולחנות – סטייל קברט, שואל רודי האם כבר אפשר להתחיל, ואז הוא נותן את השואו.

     

    אם נדמה לכם שבדיחות הקרש בתכניות ה"בידור" בטלוויזיה (שכל מטרתן להטיח רפש על המצויים בשלטון) הן רמה - אתם נוכחים בטעותכם למשמע ולמראה השטף שזורם מפיו של רודי סעדה. אתה חש כאילו הכל מחובר על ידו בו ברגע. הוא מספר על כך שנחת לפני יום אחרי שהות של חודשיים בקוסטה ריקה. אבל לא זה מוקד תכניתו במופע. אלא מה שכולנו חווים כאן מדי יום, חלקינו כואבים את הפאשלות ואת המקרים המעצבנים שחוזרים ונשנים כמו אין ברירה אלא לשאתם, בעוד רודי מחדד את הנושאים עד לקצה גבול היכולת. אין לו מוסרות, והוא מעיף אותנו לשמיים עם הגדרותיו, וחופש הביטוי שלו.

     

    הנושאים המטופלים על ידו מגוונים, החל מחיקוי מאלף של רוה"מ, דיאלוג עם הקהל בנושא הסמים, ככה בחופשיות (יש בקהל שוטר? הוא חוזר ושואל ליתר בטחון), והכי הכי – הטיפול בנושאי הדת. לא משהו ספציפי כמו השתמטות החרדים ממילוי חובותיהם. אלא על נושאים כמו המילה (למה קצצו לי את הז...?), ועד המון נגיעות שמעלות שאלות למה ומדוע אנו מחויבים לחוקים כגון אלה. הוא מעניק לנו אפשרות לתהות האם אנו באמת מרוצים מכל המיגבלות שהוטלו עלינו? ודרך אגב , הוא "משחיל" ביקורת נוקבת על כל אלה.

     

    הצחוק שהוא גורם לקהל אינו וולגרי ופשוט, אלא אינטלקטואלי. גורם לנו לחשוב, ולא רק לגעות סתם בצחוק מלא כלום. ולמה? כי הבחור עצמו הוא גאון עם קבלות. חובה לציין, שגיליתי אותו עוד כשהיה סטודנט בסטודיו של יורם לוינשטיין. בשנה האחרונה ללימודיו שם, עשה את התפקיד הראשי בהצגת "פריקס", שהצלחתה הפנומנלית הובילה אותה להופעות בעולם. כך גם הוכיח כשרון דרמטי וקומי כאחד בהצגת "שלושה הוצמאך", שהיתה הטובה מכל ההפקות שראיתי של המחזה הנפלא הזה.

     

    אולם בשיאו, ראינו אותו בהצגת "רומנטיקה" בתיאטרון הבימה, לצידו של מוני מושונוב, ששיחק שם בתפקיד שופט מטורלל ומבולבל, ורודי היה עוזרו, שרק על מנת להעניק לקהל הזדמנות להינות ממשחק של שני מופלאים אלה, ראוי היה שהתיאטרון הלאומי יחזור ויעלה את ההצגה בביתו המחודש והיפה, כי בזמנו העלה אותה, בלית ברירה, באולם צוותא הלא מרשים. מה שגרם לירידתה מהר מדי מקרשי הבמה.

     

    אין טעם לפרט את נושאי המופע, כי רודי מחדש בכל מופע את החומרים, וזהו סוד קסמו, הנשען על יכולתו השכלית המבריקה, עושר הבעותיו, וחופשיות ביטויו הבלתי אמצעית, חסרת הגבולות והנוגעת בכל אחד. המופע הבא יעלה ב- 15 למרס, באותו מקום - “קרוסל", בדיזנגוף 75.

    לא להחמיץ.

     

    ''

     

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/2/12 11:59:
      נשמע כמופע בידור טוב. אין הדבר מפחית מתפקיד האמן היוצר להגיב למתרחש סביבו ובחברה בה הוא חי. קרי, יש מקום לסאטירה בארץ, בכלל זה בטלוויזיה. ביקורת על נבחרי הציבור ומוסדות המדינה. אם רפש מוטל על השלטון, אפשר שזו בתגובה למימיו המוטלים של השלטון על תושבי הארץ הזאת (לא כולל בעלי ההון, שליטי הארץ).

      ארכיון

      פרופיל