כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    נתתי לה חיי

    0 תגובות   יום שני, 27/2/12, 18:07

    עליס בליטנטל

    ''

    נתתי לה חיי

    בתיאטרון הלאומי הבימה

     

    איזו חגיגה! ההצגה שמבוססת על שירי דני סנדרסון מעוררת נוסטלגיה וצובטת בלב. איזו מוסיקה נפלאה, טקסטים לכאורה פשוטים אך מספרים כל אחד סיפור שונה. והכל – כה ישראלי אמיתי, כה יונק מהמהות הישראלית, שכיום אובדת בבליל השפעות נחותות ומחוסר כותבים רציניים.

     

    תיאטרון הבימה היה הראשון מבין כל התיאטרונים הממוסדים שיצר את "קבוצת הצעירים", אז בראשות אילן רונן, שכיום הוא מנהל התיאטרון. את הקבוצה העכשווית הצעירה לצורך הצגה זו, מנהל הבימאי הצעיר מאור זגורי, ובחירתו המוצלחת של צוות שחקנים שנחונו גם בקולות צלולים ומשובחים, היא חלק מהצלחת המופע.

     

    דני סנדרסון שהיה נדבך חשוב בתולדות המוסיקה והתרבות הישראלית, כתב את המילים והלחנים בהיותו חלק מלהקת "כוורת", “גזוז" ו-”דודה". השירים של להקות אלו היו להיטים שכולם זמזמו כששמעו אותם, ושימחו את ליבם. אבל רק כעת, עם המופע המבוסס על שיריו, ניתן לקבל את (כמעט) מלוא התמונה, ולהתרשם נכונה מהיוצר המצוין הזה.

     

    מאור זגורי, יחד עם השחקנים-היוצרים, בנו סיפור המבוסס על שירי סנדרסון. תחילתו מעט מגומגמת ומתארכת, ומרבה במלל במקום בהשמעת השירים במלואם; מסתפקת במשפט או שניים מכל שיר – וגורמת צער לצופים בהצגה על מיעוט השירה לעומת המלל. אך בהמשך, כשהגיבור מגיע לבית משוגעים, שם הכל מסתדר ופורח. השירים מתחילים להישמע במלואם, או כמעט, כל שחקן מקבל קטעי סולו שמפתיעים את הקהל באיכות השירה שלו או שלה, וככל שמושמעים שירים בסגנון הרוק – כך הקהל מתלהב ומצטרף במחיאות כפים ובהנעת גופו. פשוט קסם של הצגה.

     

    טלי אורן הקומיקאית, כאן – כמנהלת המחלקה הסגורה, עידן אלתרמן הנפלא (שלעיתים מזכיר את וודי אלן) - כגיבור שמושלך למוסד בעל כורחו, כשלמעשה הוא כבר עשה חוזה עם המוות לסיים את חייו; אלון נוימן בדמות המוות הערמומי והנכלולי; פיני קדרון כמספר וכ"איז'ו"; אתי וקנין כ"לורה"; תמר בן עמי כ"ברונהילדה"; אור אילן (הדיווה) שמפליאה בקולה הנהדר כ"ורוניקה" אהובתו של הגיבור, ואסף שגב שמדהים בהופעתו ובקולו העשיר כ"צ'ולי" – מצליחים בהעמדה של ההצגה לרתק את הקהל במשך שעתיים ללא הפסקה (שהובטחה בתכניה). העמדה, שמזכירה באביזריה (סולם, מדרגות ועוד) את בימויי דני ליטאי את הלהקות הצבאיות הנהדרות של שנות הששים והשבעים. מקום שממנו הגיח סנדרסון לבמה העברית, ומשם ינק את היסודות לאמנותו. כמו גם מילדותו האנגלית שם ינק את ה"ביטלס", ואת היסוד הרוקיסטי המלהיב ביצירתו.

     

    התאורה המצוינת של מאיר אלון, הסאונד המצויין שבאולם רובינא המחודש, תפאורת הרקע המתחלפת בווידיאו הצבעוני, התזמורת החיה בניצוחו של טל בלכרוביץ' המחונן – כל אלה מעניקים להצגה את הקצב התוסס הנכון, ומוכיחים שגם ללא ניבולי פה, ללא חזות חשופים – אפשר להלהיב את הקהל ולתת לו שואו מעולה. והעיקר – עברי.

    שאפו לתיאטרון הלאומי על הרמה הגבוהה והמזון הרוחני המשובח שהוא מציג.

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל