כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    פלדה

    0 תגובות   יום שני, 5/3/12, 15:11

    עליס בליטנטל

     

    פלדה

    בבית צבי בר"ג

    ''

    ''

     

    אחת הסיבות שאני אוהבת לצפות בהצגות של מסיימי בתי הספר למשחק היא ההצגות המשובחות החפות מכל מסחריות שאני רואה שם. ואחת כזו היא ההצגה "פלדה" שעלתה בבית צבי. הצגה כה משובחת, מטלטלת ונוקבת, שראוי היה שתוצג על במה מקצועית, ושכולם יוכלו לצפות בה.

     

    הנושא נשמע לי מרתק עוד בטרם באתי. ולכן הגעתי להצגה משופעת, ובלבד שלא אחמיצנה. וטוב עשיתי, כי היה זה הערב האחרון שעלתה. הסיפור על צעירה, ג'וזי, שבאה לבקר את אמה פיי, (השפוטה למאסר עולם) בבית הסוהר לאחר 15 שנים שלא ראתה אותה, רק כדי לחשוף את האמת על מה שקרה באמת, והאם אמה אכן רצחה את אביה – אינו סיפור פשוט. הדמויות שמתארת המחזאית האירית רונה מונרו במחזה כה אמינות, המשחק כה נוגע, והחוויה שעוברים הצופים כה בלתי רגילה, כמוה לא זוכים לחוות לעיתים תכופות. מבלי לעגן את הסיפור במקום או בזמן מסויים – הצופה מתאר לעצמו את עיר הקייט שפיי מזכירה לג'וזי, אליה לקחה אותה בילדות – ברייטון, שלחוף התעלה האנגלית, גם מבלי שנקבה בשמה. הבתים שלאורך החוף, מסעדת “דונטלו”, הם כבר מפתח לצופן..


    ג'וזי (ניצן קרביץ המקרינה חום ורגש כלפי האם הקשה כפלדה) מנסה להתקרב לאם שכמעט ולא זכרה , מאז הופרדה ממנה בגיל 10. מול הרוך והעדנה שלה היא מוצאת אסירה קשוחה, שמצבי רוחה נעים מהקצה לקצה במהירות. מכמעט אלימות לפגיעות ורגישות. טל גינת, שכה הפליאה במשחקה בתפקיד "ירמה" לפני כמה חודשים, עושה את התפקיד הלא פשוט של פיי, כמו לבשה עליה את עור הדמות ואת מהותה. מצד אחד היא רוצה להתקרב לבת שכמעט ולא זכתה לחיות עמה בטרם נלקחה ממנה, ושגודלה בידי הסבתא, ומצד שני היא נרתעת מכל מגע אנושי וחוששת שההתקרבות תביא להתפוצצות, עם גילוי האמת.


    בכל פגישה של הבת עם האם בבית הסוהר נחשפים עוד ועוד גילויים חדשים. הבת מתחילה להיזכר בתמונות מהעבר, והקשר ביניהן מתהדק. הסוהרת שהיתה הנפש היחידה הקרובה לפיי, מיטל סגל, מתחילה לקנא בקשר ההולך ונרקם בין האם לבת, ומגלה את הצד האכזרי שבה. גם היא וגם הסוהר, שהוא הרבה יותר מכמיר ממנה, דורון רכליס המקסים, בעל הקול שוודאי ישבץ אותו במחזות זמר, כמו במחזות דרמטיים, שניהם עושים את תפקידיהם נפלא. באופן כה ריאליסטי, עד שהקהל חש שגם הוא מצוי בין כתלי הכלא. המחזה עובר תהפוכות רגשיות ושיאים שלוקחים עמם את הקהל למחוזות אלה. הטלטלות שעוברות על הדמויות סוחפות עמן את הצופים.


    את עיצוב התפאורה התכליתי והמצוין עשתה דלית ענבר. את התלבושות עיצב נמרוד עדן, ולבימוי הכה מוצלח ונהדר אחראית שרית הררי, עם העיבוד והתרגום המשובח לעברית שעשה מיכה לבינסון. מה שמסביר איך יכול להיות שבבית ספר למשחק מצליחים ליצור הצגה כה מלוטשת, מקצועית ושמעניקה חוויה אמנותית ממדרגה ראשונה לצופים.


    חוויה כמו הצגת "פלדה" נדיר לראות גם בתיאטרונים מיקצועיים. שימו לב לשמות השחקנים – (ובמיוחד לטל גינת) - אותם תראו בעתיד קרוב לוודאי על הבמות כמקצוענים.

    הצגה מוכנה לעלות לפני הקהל בכל רגע נתון.

    בצילום העליון: טל גינת ומיטל סגל.

    בצילום התחתון: מיטל סגל, טל גינת וניצן קרביץ.



     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל