הסרט נשמע כמו עוד סרט הוליוודי שגרתי (למי שעוד לא שמע על הבמאי טרנס מאליק, שהצליח להוציא ב40 שנה רק 5 סרטים). בראד פיט, שון פן, משפחה אמריקאית, מה יכול להיות רע?

אבל כבר אחרי עשר דקות של סרט מאליק מציב  בפני הצופה את הבחירה לקום ולצאת מהקולנוע (או פשוט ללחוץ סטופ) כי הוא מבהיר לו שהוא לא התיישב לראות סרט שגרתי. אחרי ה20 דקות הראשונות מי שנשאר לצפות עד הסוף זה שני סוגים של אנשים: סקרנים, ששואלים את עצמם: איך יכול להיות שבראד פיט ושון פן הסכימו להשתתף בסרט כל-כף מוזר? חייב להיות איזהשהו טוויסט. והסוג השני הוא אנשים, כמוני, שכבר מאסו בקולנוע, ובתרבות בכלל שמלאים בשפע של ריגושים מהירים, ברורים, זולים ובנאליים וחושקים בדרכים יותר נסתרות לקבל את האמנות.

באמצעות צילומים מדהימים שמשולבים בפס קול מהמם הצופה עובר חוויה חושית נדירה שבה התוכן של העלילה מועבר אליו ברמיזות דקות דרך צילומי טבע אסוציאטיביים או הבעות פנים קלות. המסר לא מועבר לצופה בכפית אלא הוא דורש ממנו לחשוב, לפענח.

העלילה - שבמרכזה עומדים היחסים המורכבים של משפחה אמריקאית בשנות ה50, דרך עיניו של הבן הבכור- משחקת תפקיד משני לצד האופן שבו היא מוסרטת.

אין כאן תפניות חדות או התפתחויות מרעישות. יש כאן בעיקר צלילה לתוך תהומות נפש האדם בכלים עדינים ביותר שניתנים לפירוש על בסיס החוויה הסובייקטיבית של הצופה.

הילדים מגלים יכולת משחק מדהימה בה הם מצליחים לשדר את תחושותיהם, לרוב לא דרך מילים.

עץ החיים הוא לא סרט שמתאים לתקופתינו ורוב הצופים יראו בו כמשעמם, מתחכם, מתנשא.

אך בעיני בעצם עשייתו כרוכה ביקורת על תרבות השפע המהיר והמתחלף של עולמנו. וטמונה בו כמיהה לעולם שבו ניתנת משמעות לכל תזוזת סנטר או קימוט מצח, שבו אפשר לחוות ריגוש מנופים מוקסמים שמתחברים לרגשות הגיבור.

ליצור סרט כזה בעידן כמו שלנו זה כמו ליצור יצירה פסיכודלית של פינק פלויד בתוך עידן של ליידי גאגא.

בעיניי נוצרה כאן יצירת מופת שיש לה מקום של כבוד בהיכל התהילה של הקולנוע. יצירה שאפשר ללמוד ממנה הרבה על איך בכלל ניתן ליצור עוד משהו ייחודי בעולם שנראה שעשו בו כבר הכל.

אם אתם מחפשים ריגושים מהירים, אוהבים סצינות מהירות, ברורות, עם מכות, עירום ושאר אמצעים זולים - תחסכו לכם את הזמן ואל תראו את הסרט.

אם נמאס לכם כבר מכל הסרטים הבנאליים והברורים ויש בכם איזושהי ערגה לקולנוע מורכב - לכו תנסו את עץ החיים. מקווה שלא תתאכזבו