כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    שיקגו (2012)

    1 תגובות   יום שישי , 9/3/12, 22:01

    עליס בליטנטל

     

     

    ''

     

    ''

    שיקגו

    בית צבי בתיאטרון רמת גן

     

    דניאל אפרת, הבימאי המחונן, מצליח לעשות מהמחזמר האהוב "שיקגו" – מעדן רענן, המוטבע בכתב ידו. דהינו – תוספות ושידרוגים שלא ידענו בהפקות הקודמות. וכשכל השחקנים-זמרים-רקדנים כה מלבבים - צריך לראות את הפקת תיאטרון הספריה ובית צבי כדי להיווכח ולחוות.

     

    גירסתו של דניאל אפרת מבוססת באופן מוצק על המוסיקה הנהדרת של ג'ון קנדר, שמלבבת יותר ויותר ככל שאתה שומע אותה. ואכן, המוסיקה של המחזמר עדיין מהדהדת במוחי מאז חזרתי מההצגה. ההופעה הבוטחת והמושלמת של גיבורות/גיבורי הסיפור, הליטוש של תנועתם והחן שמקרין תרגומו הנפלא של אהוד מנור, מרשימים במיוחד על רקע התפאורה הפנטסטית שעיצבה מאיה פלג. סגנון האר-נובו של עיצוב מנורות הרקע היוצרות את המבנה – ממש חדשני ועשיר. גודלה של הבמה, שאין רבות המתחרות בה בעומקה, מאפשר לתזמורת החיה להיראות ולהרשים לא רק בשמיעה. אך לא היה מזיק להגביר את עוצמת הזרקורים על פני השחקנים, כדי שאפשר יהיה להתרשם מהם.


    יפעת כהן כ"ולמה" ונוי הלפרין כ"רוקסי" הן הליבה של הסיפור. הן רק שתיים משש הרוצחות את בעליהן שהושלכו לכלא. שיחזור הרציחות מהווה מנת הומור שחור, (השזור לאורך כל המחזמר), ומעניק אפשרות ל"רוצחות" להפגין את יכולותיהן במונולוגים המושרים שלהן. כהן והלפרין נחונו בהופעה ובקולות נהדרים, וכך גם כל הלהקה, בין אם בקטעי סולו או בשירת הקורוס. הבעלים-טרם נרצחו הם עופר פלדמן, תדהר יששכר ועידן שמי – כולם בוגרי בית צבי מקצועיים. כולם עושים נפלא את תפקידם, ובהמשך גם בקורוס.


    שחקנים אחרים הבולטים בהופעתם הן שחר פרץ ועומר זמרי – רקדנים פאר אכסלאנס, שקשה להוריד מהם את העינים, שהתוסף להם רקדן מקצועי, אדם כהן. שלישיה זו ממצקת את הצד התנועתי בהצגה ביכולות שלה. בקורוס של הבנות בולטת ירדן מרחבי היפהפיה, ועל כול הלהקה בבית הסוהר מנצחת הסוהרת "מאמא מורטון"(קוין לאטיפה בסרט) – שיר זלינגר המרשימה בנוכחות הדרמטית ובקולה. בקטעי הביקורת על התקשורת - בלעג למירוץ אחר סקופים של רצח ומוות – עושה הופעה מיוחדת רביב מדר, כעיתונאית-רכילאית בסגנון רחל המרחלת מ"העולם הזה"שלקראת הסוף חושף את גופו ואת האמת.


    את ההופעה המוחצת בערב זה נותן בר פלד כעורך הדין השחצן בילי פלין. משחקו המושלם, הבטחון שלו, קולו וסגנון הריקוד שלו המזכיר את פרד אסטר בשיאו – עושים אותו לכשרון המבטיח של ההצגה – מלבד כל אלה שהוזכרו כבר. כך גם עידן שמי כאיימוס, בעלה של רוקסי, שרצחה את מאהבה שזנח אותה. שמי הוא שחקן אופי מרגש מהמעלה הראשונה. בקיצור – כל השחקנים כאן משכיחים ממך את ההופעות הקודמות, אם ראיתם, כולל בסרט הקולנוע שנעשה עם רנה זלווגר, קתרין זיטה ג'ונס וריצ'רד גיר. הללויה.


    את התזמורת הזכרנו קודם ביעף. עליה מנצח המעבד את המוסיקה-הקלרניטן המזהיר ליאור רונן, שבנגינתו וניצוחו סוחף את הכנרת, הפסנתרנית, המתופף ושאר כלי הנשיפה – שכולם מלהיבים את הקהל. הכוריאוגרפיה של עוז מורג חדשה ורעננה. עיצוב התלבושות היפהפה של יובל כספין משלים את התמונה העשירה, המדויקת והמעוררת של המחזמר.

    בימים טרופים אלה, כל כך טוב לחזור הביתה עם חיוך על הפנים ועם שירה בלב.


    ואל תגידו "ראיתי כבר את "שיקגו" – כי זוהי חוויה חדשה ונהדרת.

    הצילומים - של איל לנדסמן.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/3/12 22:51:
      איזו ביקורת מדהימה, תודה רבה על הפירגון!! גם אנחנו הקאסט של שיקאגו נהנים כל הצגה מחדש :)

      ארכיון

      פרופיל