כותרות TheMarker >
    ';
    0

    מבט אופציונאלי אל העתיד – ביקורת על הסרט "פרידה"

    11 תגובות   יום שני, 12/3/12, 02:39

    אתה נכנס לסרט בתל-אביב ובמשך שעתיים ומשהו עובר לגור בטהרן. חי חיים חילוניים תחת שלטון דתי. יודע שהאופציה להתקומם לא קיימת ואין ברירה אלא להתנהל בין הטיפות. בתוך הבית הדגש הוא על חינוך לידע, רכישת השכלה ואמונה בערכים אוניברסאליים של כבוד לאחר באשר הוא. מחוץ לבית יש לעטות את המסכה ולהתנהל במרחב הציבורי בזהירות ובהקפדה על הכללים. נשים עם כיסוי ראש. ילדות בבית ספר לבנות. אין ערבוב של בנים ובנות. כולן בתלבושת אחידה וכיסוי ראש. רובן חילוניות.

    באיראן ב 1979 חומייני חולל את המהפכה כשרק 10 – 15 אחוזים מהאוכלוסייה הם דתיים. הם איחדו כוחות והשתלטו על השלטון. רוב האיראנים, גם היום, הם חילוניים מוסלמים כמו שרוב החילוניים הם ישראלים יהודים. אפשר בקלות לדמיין את מדינת ישראל נכבשת על ידי הדתיים אשר מכתיבים אורח חיים דתי. איראן היא מדינה של מהפכות גדולות. כל כמה עשרות ואף מאות שנים הם חווים מהפכה. ישראל היא יותר חומה ומגדל. כיבוש זוחל. מטר פה מטר שם. חוק פה וחוק שם. העברת תקציב מפה לשם. הגדלת הכוח עקב בצד אגודל. המטרה היא אותה מטרה. להחיל את חוקי הדת על המדינה.

    בתחילת המאה ה 20 כוחה של הכנסייה בצרפת היה גדול מאד והצרפתים הבינו שאם חפצי חיים הם עליהם להפריד את הדת מהמדינה. ב 1905 חוקקו את הפרדת הדת מהמדינה. המדינה לא מתערבת ולא מממנת פעילות דתית. אין איסור להיות דתי או לקיים אורח חיים דתי אבל לא על חשבון המדינה. כתוצאה מכך כוחה של הכנסייה נחלש והפסיק להוות איום על הרפובליקה. היו מספיק אנשים שלא רצו לחזור לימי הביניים.

    אנחנו בישראל איפשהו באמצע. אין הפרדה של דת ומדינה כמו בצרפת ואין השתלטות של הממסד הדתי על המדינה כמו באיראן. יום אחד נצטרך להחליט לאן הולכים לצרפת או לאיראן. הסרט האיראני "פרידה" מציע לצופה הישראלי הזדמנות נהדרת לקפוץ אל העתיד. עתיד שייתכן ויגיע במידה והדרך בה נלך תהיה איראן.

    לכאורה הסרט תמים. מספר את סיפורם של זוג המבקש להיפרד ומה שקורה להם מהרגע שבו מתחיל התהליך ועד לסוף הסרט. למעשה זוהי ביקורת של הבמאי על הממסד הדתי. על השלטון. זוהי דרכו להגיד נמאס לי. נמאס לנו האיראנים מהדרך בה מובילים המנהיגים את ארצנו. ואיך הוא אומר את זה? בעזרת האישה. היא רוצה לעזוב כדי להגר. היא רואה הזדמנות לחיים אחרים במקום אחר. ליברלי יותר, דמוקרטי יותר, חופשי יותר. "כאן אני לא יכולה יותר וזו ההזדמנות שלנו לעזוב" היא אומרת. טקסט כל כך מוכר. אין ישראלי שלא אומר זאת לפחות פעם ביום מתוך ייאוש. מתוך חוסר התקווה. מתוך חוסר היכולת להשפיע על העוולות שמתבצעות בשמנו. מתוך ההפרטה חסרת המעצורים מבית מדרשו של הקפיטליזם החזירי.

    הסרט מפגיש את הדת מול האמת ומתנפץ לרסיסים. השקר שטומנת בחובה האמונה הדתית. הפחד המשתק מפני האמת הפשוטה שנוגדת את "ערכי" הדת וההשלכות ההרסניות שיוצאות משליטה.

    הודג'ט (Hodjat) מחזיק בקוראן ובטוח שהאמת נמצאת איתו. בצד שלו. לא יכול להיות אחרת. הרי הוא מחזיק בקוראן ונשבע בו. הוא חייב להיות צודק. כמה מוכר...  כשאתה מחזיק בקוראן או בתנ"ך אתה מאמין שהאמת שלך היא האמת היחידה ואין אחרת. אין ולא יכולות להיות פשרות כי עם האמת אי אפשר וגם אסור להתפשר. זה נוגד את הקוראן/תנ"ך. כמה מוכר...

    הסרט מפגיש את הגברים מול הנשים. את העמידה על העקרונות אל מול הגמישות. את הרצון לנקמה מול הרצון לפשרה. זה לא שלנשים אין עקרונות, אך נראה שהסיכוי לפשרה גדול יותר לו הנשים היו מנהלות את העולם.

    דמות האישה בסרט זוכה לדגש רב. מצד אחד הוא מדגיש את הצד המניפולטיבי ההרסני בעזרת העוזרת רזייה (Razieh) ומצד שני את הצד העדין, המתחשב, החכם, זו שיודעת לצאת ממצבים קשים עם תושייה ושכל ישר - הבת טרמה (Termeh). הנשים הן הגיבורות האמיתיות של הסרט. הן אלה שרוצות שינוי. הן אלה שמלמדות את הנערות לימודי חולין והן אלה שלא מפחדות להתעמת עם הגברים שחזקים מהן פיסית.

    סימין (Simin) היא זו שרוצה לעזוב את איראן ובעלה נאדר (Nader) מטיח בה שתמיד במקום להתמודד היא בורחת. היא מעמידה במבחן את הגבריות, העקשנות והעקרונות. בסופו של הסרט מציג הבמאי לצופה את תוצאות העקשנות הזו ועליו לבחור.

    עליו לבחור לא מה תעשה עכשיו, אלא עליו לבחור איך לחיות את החיים. איך לשנות את מכלול החיים כך שלא תגיע, כמו גיבורי הסרט, למצב שהם הגיעו. זו מטלה לא פשוטה ועל כך מגיע לסרט אוסקר.

    ''

    תודה לרותם מקפה דה-מרקר על האפשרות לחשוב על החיים.

    דודו ישורון

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/12 07:48:
      עדיין לא ראיתי את "פרידה" אבל אהבתי לקרוא את הדרך שלך לומר... תודה
        26/4/12 17:49:
      ביקורת מעמיקה ומושקעת. נהניתי לקרוא, האמת - יותר מהצפיה בסרט. לקראת סוף הסרט התחלתי לאבד את הסבלנות והסובלנות כלפי הדמויות, שנכון, במידה רבה בגלל המשטר שאותו ינקו ואיתו גדלו, הן כ"כ מניפולטיביות ולמה לייפות, שקרניות! היחידה שאפשר היה לתת בה קצת אמון היא סימין.
        17/4/12 23:51:
      סרט יפה....כתיבתך עוד יותר....לילה טוב
        19/3/12 05:46:
      ראיתי את הסרט. אכן מעניין מאוד. אני בטוח שהסרט לא משקף כלל את החיים באירן.
        18/3/12 21:04:
      תודה .. נהנתי לקרוא.. נשמע ממש סרט טוב..
        18/3/12 17:03:
      ביקורת מעולה. סרט גם..
        13/3/12 22:28:
      נהניתי לקרוא את הביקורת המושקעת, על אף שפחות נהניתי מהסרט
        13/3/12 22:04:
      יופי של ביקורת, סרט מומלץ. :-)
        13/3/12 17:44:
      יופי של ביקורת. אני הולך לראות את הסרט - תודה. אורי זינגר
        12/3/12 15:43:
      יופי דודו, באמת עשית חשק לראות את הסרט... פעם הבאה תזמין אותי גם...
        12/3/12 10:51:
      דודו, ניכר שהתחברת מאוד לסרט. זה מורגש בפוסט. עשית לי חשק לראות את הסרט. פוסט מצוין! יעל

      ארכיון

      פרופיל

      מסתכל סביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין