גבר שוכב במיטתו חסר תנועה ולאחר פרק זמן שמרגיש ארוך, כשמתברר לצופה שהוא בין החיים ייגש לביצוע הריטואל היומי שלו: הטלת מימיו בשירותים, הפעלת המזכירה האלקטרונית ונסיעה ברכבת עד להגעה למשרדו המהוגן. גם דירתו וגם משרדו ממוקמים בניו יורק שאיננה רק מקום התרחשות אלא גיבורה נוספת בעלילה, שעיקרה ניכור.

ברנדון, שמגולם עי מייקל פאסבנדר הוא גבר בעל נתוני גוף מרשימים, אך תחת החזות המוקפדת- אלגנטית  מסתתר אדם בודד, מנוכר, שנמצא במעגל חסר מוצא מהתמכרותו למין.
מעשי אוננות בשירותים במשרד או בבית, צפייה באתרי פורנו, הזמנת נערות ליווי לביתו,  ועד לפריקת יצריו במועדון של גייז.

כמו בכל עלילה דרמטית ישנה נקודת תפנית שאמורה לשנות את הכול. אחותו, סיסי שלא זכתה למענה על פניותיה בטלפון לאחיה, מגיעה בהפתעה. סצנת המפגש ביניהם כמו כל ההתנהלות שלו כלפיה מרמזים שבעבר המשפחתי שלהם נמצא ההסבר להתמכרותו וגם ליחס האמביוולנטי שיש לו כלפיה. מצד אחד דחייה ורצון לסלקה מחייו. היא מפריעה לא רק משום שהיא מגבילה את המרחב הפיזי שלו בדירתו שלו, אלא יש לה השפעה על מצבו הנפשי המסוכסך בלאו הכי. בניגוד מוחלט לברנדון, סיסי הפכה לאישה צעירה שפיתחה תלות בגברים, היא נאחזת בכל קשר ומוכרת את גופה ונשמתה כדי להיות נאהבת, ללא הצלחה.

ישנו ניסיון כושל לזרוק את כל החוברות והחומרים הפורנוגרפיים שממלאים את דירתו כדי לייצור קשר אנושי- רגשי עם קולגה לעבודה- אך ברנדון לא מסוגל. הוא שבוי בצורך הכפייתי הזה לעשות את זה באופן מכני נטול רגש עם עצמו ועם אחרים.

ניו יורק הוא לא רק נושא השיר העצוב שסיסי, אחותו הזמרת שרה בסצנה חשובה, גם משום שהיא גורמת לאחיה להזיל דמעה, אלא זו המטרופולין הגדולה 

הסרט מסתיים בצורה דומה (עם שינוי מסוים) לסצנה הפותחת כדי להעצים את תחושת המבוי הסתום והמעגליות שלא ניתן לפרוץ אותה.

אין בושה לסטיב מקווין, הבמאי הבריטי, לחשוף בסרט אמיץ כל כך את מערומי העולם המודרני , המנוכר, שהבדידות היא מחלתו הממארת.


סרט למיטיבי קולנוע ומחשבה בלבד.

לביקורות נוספות על סרטים חדשים והרצאותי בנושא הכנסו לאתר http://www.anat-or.com/