כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כוס הקפה שלי

    ביקורת על tiny fingers בבארבי ומרתון יומולדת 25 לאוזן השלישית, סופ"ש 22-23/3/2012

    כוס הקפה שלי

    5

    מוזיקה  tiny fingers, אלקטרה, קוואמי והחלבות, האחים רמירז, בום פם, דיגיטל מי, אוזן בר, הופעות חיות

    4 תגובות   יום שבת, 24/3/12, 12:23

    אני הולך להרבה הופעות חיות. זה אחד הדברים שעליהם אני לא מוותר.  אמנים הם תמיד במיטבם כשהם מופיעים מול הקהל שלהם (לא רק פרל ג'אם - אלא כולם) ואת האנרגיות שמשתחררות בהופעה שום דבר לא יכול להקליט. למרות זאת, התקליטייה שלי כוללת המוני תקליטים  (ודיסקים, ואודיו דיגיטלי, בוטלגים ומה לא) של הופעות חיות. אם לא הלכתי להופעה כלשהיא במשך שבועיים אני פתאום מגלה שהפכתי נרגן ועצבני ומחפש תיקון עוד באותו יום. בשנתיים האחרונות, תודות לקפה, גדלה כמות הביקורים שלנו בהופעות וכבר כמעט שאיני מגיע למצב הזה. מעל שנתיים שאנו מקרים במועדוני ההופעות ובודקים להקות, הרכבים ואמנים ישראליים, ועדיין לא ראינו כלום. יש לנו wish list שרק מתמלאת וכמעט לא מתרוקנת. זה בעיקר אומר דברים טובים על סצינת המוזיקה בארץ, שהיא לדעתי מפותחת משמעותית ביחס לגודל האוכלוסיה, ולא על הרגלי הצפיה שלנו.  בשנים האחרונות קמה סצינת מוזיקה לתפארת, עם המון אמנים מוכשרים, וזה פשוט כיף לנדוד ממועדון למועדון ולגלות אותם.

    החמשוש האחרון סיפק הזדמנות נדירה להשלמת פערים - החל במופע של ה- tiny fingers בבארבי וכלה במרתון ההופעות שהתקיים בששי באוזן בר, במסגרת חגיגות יום ההולדת ה-25 לאוזן השלישית. אני מלווה את האוזן כמעט מיום הקמתה. היא היתה, יחד עם "פאז" המיתולוגית,  אחד המקומות שהייתי עולה אליהם לרגל, קונה ומוכר תקליטים, ומה לא. ולכבוד יום ההולדת התקיים במקום מרתון הופעות שחלקו הראשון החל משתיים בצהריים (ואותו פספסנו בגלל שיצאנו להפלגה), וחלקו השני הכיל, אחרי צפיה ב-twenty , הסרט על פרל ג'אם (שאותם אני טס לראות ביולי..!), את digital me, קוואמי והחלבות, אלקטרה, האחים רמירז ומופע הפתעה שהתברר כבום פם. כל כך הרבה ציפורים מהרשימה במכה אחת, שלא יכולתי לעמוד בפיתוי, ולהשאר בבית בכלל לא היתה אופציה. רק אבנר ניסה להתנקנק אבל לחץ פסיכולוגי מתון הוציא אותו מהכורסא בסופו של דבר.

    את הפינגרז ראיתי לראשונה לפני מספר שבועות, ואת ההנאה מהם חלקתי עם הקוראים כאן, למי שלא זוכר. הפעם הבאתי את אבנר, שכמוני - שמע עליהם רבות (וכמובן גם קנה דיסק שלהם אבל מעולם לא הגיע לשמוע אותו, יש לו רשימת המתנה..) אבל לא ראה אותם מעולם בהופעה. ידעתי שיגיב להם כמוני, אבל רציתי לראות את זה מקרוב.

    הבארבי הוא סביבה טובה לאין ערוך מהקונטיינר למופע כמו זה של הפינגרז, הסאונד איכותי, האקוסטיקה מצוינת, ועכשיו הם גם שדרגו את מערכת התאורה ויש ממש תחושה שאתה בחו"ל. הפינגרז פתחו כמו אז בקטעים אינסטרומנטליים שהעיף את שנינו לאוויר. כבר אחרי השיר הראשון ראיתי שאבנר נתפס בחכה. בהמשך, הוא עבר בדיוק את מה שאני עברתי במפגש הראשון שלי אתם, אבל בעוצמות של הסאונד בבארבי. את אפקט הוואו, את התהיה לגבי החיבור של המוזיקה עם השירה, ואם בכלל הוא מתאים, את ההבנה של כמות הסגנונות המרכיבים את המוזיקה של הלהקה הזו - רוק, פוסט רוק, מטאל, טכנו, הארד רוק, פרוג, כמעט הכל. "הם כמו הצבע השחור", אמר, "יש בו את כל הצבעים האחרים". זה כיף לראות את התהליך הזה, של התמכרות חבר למוזיקה שאתה אוהב, מהצד. קצת כמו מיסיונר שרואה את המומר שלו בהתהוות. לסיום סיכמנו שזו בהחלט להקה ששנינו נראה שוב. ושוב. אבנר גם היה רוצה לראות קצת יותר משקל לגיטרה, ואת הזמרת מוחלפת בנינט, שכן הוא היה רוצה יותר עומק בקול אבל לי נראה שזה פטיש פרטי של אבנר על נינט. ולגבי הגיטרה - גם אני איש של גיטרות אבל דווקא בהרכב הזה מרענן לראות דומיננטיות של הקלידים דווקא, זה לטעמי חלק מהייחוד של הלהקה. במהלך המופע הערב הצטרף ללהקה יוסי פיין עם גיטרה בס נוספת - לטעמי היה מוצלח - אבל אבנר מעדיף עוד גיטרות על עוד גיטרה בס, נישאר חלוקים..

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    אחרי לילה קצר ושייט אביבי נפלא, הגעתי לאוזן בר בששי בערב. המרתון שהיה אמור להתחיל בתשע התחיל כמובן בעשר וחצי, אם digital me, שהוא בעצם שי ליברובסקי, והוא סוג של אמן סימפול. הוא ניצב לבד על הבמה עם סמפלר, שמריץ קטעים שהכין מראש בלופ, ומבצע עליהם מניפולציות. לפעמים זה חביב, לפעמים זה מעיק. רוב הזמן יש לו גרוב והקהל רוקד ונהנה, אבל היו לא מעט קטעים שהגרוב ברח לו, והרוקדים נותרים נבוכים משהו על הרחבה. כך או כך, לדעתי זה לא מופע שמתאים לערב מופעים של הרכבים מול קהל אלא יותר למועדון ריקודים, כתחליף ל-DJ. 

    הנה דוגמא לעבודה שלו, קטע שניגן (?) אתמול :

     

    ''

     

    בין המופעים הריץ DJ מארקי פאנק סטים של קטעי פאנק (פ' רפויה). הרעיון לכשעצמו טוב, ואני חובב פאנק, ואת מארקי פאנק כבר שמעתי באירוע אחר והוא לא רע, אבל כשהוא מנסה לנגן סט במקביל לסאונד צ'ק של הלהקה, כל להקה, מה שיוצא זו קקופוניה אחת גדולה.

    הבאים בתור היו קוואמי והחלבות - גם הם מהרשימה שלי, ושמחתי על ההזדמנות לשמוע אותם. קוואמי שר ראפים עצבניים, העוסקים בנעשה בישראל של ימינו - כפי שהייתי מצפה מאמנים צעירים שפועלים כאן ועכשיו, על רקע ההידרדרות המואצת של החברה והמדינה, והחלבות מלווים אותו בנגינת רוק משובחת ברקע. הם פתחו בשיר שנפתח על בסיס sunday bloody sunday של U2, שמו של השיר לא ידוע לי, אבל הוא היווה פתיחה משכנעת. המשיך בקטעים נוספים ובהם "מאבד את הקצה" בגרסה עדכנית עם התייחסות לפתיחת "הקצה" שלו כתחנת רדיו - הנה זה כבר עלה לרשת באדיבות יובל אראל - וסיים בקטע "מי לא פליט פה", שעסק ביחס המדינה לפליטים וילדי עובדים זרים.

     

    ''

     

    tjrh euutnh auc nhex ak ntreh ptbe uxtubs mwe - vpgo ak tkeyrv/ pgo gkh,h khruakho fsh krtu, tu,o cthzv ptc av,crr fntur, hksho nguab, ucrj,h kmukk, ukrchs fjktbh cneuo’ fl avhv kh phmuh btu,’ tck vhuo vcb,h avhh,h mrhl krtu, tu,o vrcv euso/ tkeyrvw בהרכב קלאסי של גיטרה-בס-תופים שבו כל השלשה גם שרים - vo tjs vvrfcho vnemughho uvnvuemgho apugkho ctr./ rue fhph nna’ nuda crnv crhyh, kjkuyhi )tj, vnjntu, vdsuku, cnuzhe, rue ksg,h( - tbh zufr acpgo vrtaubv aang,h t, בםצןמע אם עקא טםו vhh,h naufbg ansucr ckvev crhyh, u,hev’ tck t,nuk vcb,h avahr vzv vut re emvu ak erjui’ afukk kt ngy ahrho naucjho’ rn, bdhbv dcuvv’ vdav nemugh, utbrdhv ak rue yvur/ t, vkvhy akvo t,o usth nfhrho:

    אחריהם, בשעה 0030, עולים אלקטרה, אותם פספסתי בעבר באיזה פאב ירושלמי מעושן שממנו ברחתי לפני תחילת המופע, והיום אני די מצטער על כך: אלקטרה, בהרכב קלאסי של גיטרה-בס-תופים שבו כל השלשה גם שרים - הם אחד מהרכבי הרוק המוצלחים שראיתי בארץ. המחמאה הכי גדולה שאני יכול לתת להם - היא שהם בסטנדרטים של להקות רוק בריטיות ותיקות. הפעם הראשונה שבה שמעתי את coming to get you הייתי משוכנע שמדובר בלהקה בריטית, והיום התברר לי ש-coming הוא רק קצה הקרחון, שמתחתיו הר שלם של כשרון ומוזיקה נפלאה. הם מנגנים רוק כיפי, מקצועי ומהוקצע, מוגש מצוין ועם אנרגיות נכונות. הקהל קיפץ כתיישים, ואם הייתי צעיר ב-20 שנה הייתי מצטרף אליהם, אמרתי לאבנר. "הייתי עושה את זה גם, אם הייתי צעיר ב-20 קילו..", ענה לי. הנה coming to get you, למי שלא מכיר או משייך:

     

    ''

     

    והנה, בגלל שכל כך נהניתי מהם - עוד קטע:

     

    ''

     

    בלי ספק גיבורי הערב . אחריהם עלו, בשעה 01:30, האחים רמירז, בהרכב הלא שגרתי שלהם - גיטרה, חצוצרה ותופים. גם אותם אני רואה לראשונה, ונהנה מהמוזיקה הלא שגרתית, אבל פה ושם היו קטעים שהרגשתי שהם לא מנגנים במהירות הנכונה. זוכרים את הפטיפונים הישנים, לפני הסטרובוסקופ? כשפתאום המהירות היתה יורדת מ-33 ושליש ל-33, והיית שם לב שמשהו לא בסדר? את התחושה הזו קיבלתי פעמיים, אבל לבד מזאת היה מצוין - אם מתעלמים מהעובדה שעוזי רמירז אינו זמר משובח כמו שהוא גיטריסט מחונן.. היה להם קאבר משובח לgimme gimme gimme של אבבא, שבו החצוצרה החליפה את הקלידים, והקהל הרעיף עליהם הרבה אהבה. הנה קצת מהרמירזים, למי שלא מכיר:

     

    ''

     

    ועוד קצת (לצערי לא מצאתי את הקאבר ל-ABBA):

     

    ''

     

    אחרונים חביבים, שנשמרו כמופע הפתעה, היו בום-פם, שאותם ראינו אך לא מזמן, ושעלו קצת לפני 02:30. גם הם בהרכב הלא שגרתי שלהם, של גיטרה-טובה-תופים עם מתופף חשוף חזה במכנסי בוקסר, שנתנו את הקטעים שהם יודעים לתת כל כך טוב. עם השנים הם הפסיקו להיות הרכב עם אוריינטציה בלקנית ועברו לעשות רוק לא אתני - אם כי לא שגרתי - ואני קצת מצר על כך, לטעמי האלמנטים היווניים-בלקניים הפכו אותם למיוחדים יותר. אבל מה לנו כי נלין, במיוחד על רקע קטע הסיום המשובח - מליבו. הנה הוא כאן בגרסה פחות אנרגטית מאתמול:

     

    ''

     

    פעם, בפאב אחרי הופעה בבריטניה, אחרי כמה בירות שאפשרו לי להעיז מספיק, שאלתי רוקר בריטי איך הוא מסביר את העובדה שדווקא בבריטניה, האפורה, הגשומה, הקודרת, והמתפוררת גדלו הלהקות הטובות בעולם, ונוצרה המוזיקה המשובחת הזו. "כל כך מגעיל בחוץ, מכל הבחינות" , ענה, "אז הצעירים מסתגרים בפנים ויוצרים מוזיקה טובה".

    מעניין אם זו אנלוגיה גם למה שקורה אצלנו - אמנם השמיים כחולים, אבל השאר לא משהו. אז אולי הפריחה המוזיקלית הזו נובעת מאותן הסיבות?

    חומר למחשבה. בינתיים, תודה לקפה, על האפשרות לברוח מדי פעם מהמציאות הפוליטית-חברתית העגומה שלנו לתוך זו המוזיקלית, המסבירת פנים הרבה יותר.

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/12 08:35:
      מאוד רציתי ללכת אבל הגיעו אורחים מחו"ל שאי אפשר לקחת אותם להופעות...אחכה לחגיגות ה30... הזכרת לי את הסיבוב הת"א של יום שישי שהייתי עושה מפאז לכיוון האוזן השלישית ומשם לבית התקליט וכל פעם מגלה שיש עוד חנות יד שניה חדשה שנפתחה כמו חור בשחור ועוד כמה ששכחתי את שמן...איזו תקופה...היו גם פיקדילי ובצפון דיזינגוף היתה עוד חנות שם רכשתי את רוב אוסף מינימל קומפקט שלי בויניל כמובן... אח איזו תקופה...
        2/4/12 01:25:
      תודה על המפגש עם המוזיקליות המתהווה כאן ושם, חד מלא מוזיקה ושמחה לך
        26/3/12 08:20:
      גרמת לי לפשפש בארסנל החדש של יוצרים שלא הכרתי, על כך מגיעה לך תודה ענקית!
        25/3/12 16:57:
      נו נו, שוב היינו באותו חלל ולא היה לנו מושג... ביקורת מעולה!

      ארכיון

      פרופיל

      mazavharuach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין