מים ואהבה- Les Source Des Femmes על פניו זהו סיפור פמיניסטי ומאבקן של נשים לשוויון, בעולם שבו גברים מכים, אונסים, מתייחסים לנשים כאל רכוש. בתוך העולם הזה ישנו גבר אחר, שהוא מספיק חזק לעמוד נגד אמו, ואף נגד כל הגברים בכפר, משום שהוא אוהב מאוד את אשתו, מאמין בצדקתה וגם משום שרכש השכלה.
סרטו של ראדו מיכאליאנו- במאי צרפתי – יהודי ("הקונצרט").
הסרט מתכתב עם מחזהו של אריסטופנס "ליסיסטרטה" שמספר את מאבקה של אישה אתונאית שמציעה לנשות אתונה וספרטה להימנע מיחסי מין עם בני זוגן, וכך לסיים את המלחמה. אין סקס עד שיהיה שלום. ובסרט- אין מין עד שיהיה צינור... וקצת יותר עמוק ומורכב מזה: אין מין -עד שאחוש שאני קיימת או קצת יחס חם.... לילה, צעירה שהגיעה מכפר אחר ונישאה לסאמי המשכיל, שלימד אותה קרוא וכתוב, יוזמת את שביתת האהבה: לא עוד שאיבת מים מהמעיין, לא עוד הפלות של נשים שמשלמות באובדן וולדיהן בשל העבודה הפיזית הקשה- לא עוד סקס- עד שהמצב ישתנה. מתנגדים יש מכל עבר: הנשים עצמן, חמותה שמתעבת אותה מלכתחילה, כל הגברים, אנשי הדת- שמפרשים את הקוראן כרצונם ולטובתם. שכן, מה שהיה הוא שיהיה: ההיאחזות במסורת עתיקת יומין, שרואה באישה חפץ ותו לא. קל יותר להיאחז במוכר ובידוע. גם סאמי בעלה שאוהב אותה, ומאמין בה הופך בשלב מסוים למי שמטיל ספק במאבק.
ליילה מבקשת שנשים תזכנה ליחס רגשי, שיכירו בקיומן כבני אדם.
כמותה גם נשים אחרות בכפר, מבוגרות כצעירות, לא נישאו לבן זוגן האהוב, בשל שיקולים כספיים, בשל התערבות מבחוץ וכד', כל אחת נושאת עמה את צלקות העבר.
המעיין, המים וכנגד- הבצורת הם המוטיב המרכזי בסרט שעובר כחוט השני לכל אורכו.
המעיין הוא האהבה, שמסובבת את העולם, לא רק את עולמן של הנשים. הנשים בשיריהן מעבירות לגברים מהם הצרכים האמיתיים שלהן. כולן רוצות כמו בסדרות הטלוויזיה- רומנטיקה.
הגברים מוצגים כאימפוטנטים, מאוימים, ולבם יבש.
בעצם זהו סרט על הקושי לשנות, על הפחד מפני השינוי, על המכשולים שבדרך הצפויים לכל מי שיוצא למאבק של שינוי.
כדי לחולל שינוי יש צורך בראייה אחרת, בחריגה מן המקובל והמסורתי. לכן, לא מקרה הוא שמחוללי השינוי באים מחוץ לכפר, או לאחר שיצאו ממנו ושבו אליו. יש צורך גם באמונה מוצקה של מחולל השינוי, בידע- (ידע הוא כוח- ומי שמייצגים את הידע הם מוחמד, סאמי וליילה), ויש צורך ב"הרבה זבובים כדי להזיז אריה".
"אמא גדולה", (המגולמת ע"י השחקנית האלג'יראית בת ה60, באיונה) הדמות הכריזמטית ביותר בסרט, מי שמביאה עמה חוכמת חיים של אישה שחוותה הרבה, שוברת את כל הסטריאוטיפים שנוח להיאחז בהם. אחד הדברים שהיא אומרת בנועזותה: אם לגברים יש בעיה עם ייצריותם- שיכסו את עיניהם ולא יצפו שהנשים תעטנה רעלה....
זהו סרט על כוחה של האהבה, כוחה של האישה, כוחן של הרבה נשים-כוחה של אחוות נשים. מעבר לכך אפשר לשאול: מהו כוח? הכוח הפיזי שמפעיל גבר שאונס את אשתו, מכה אותה, מטיל את אימתו עליה כדי לספק את ייצרו ?או אולי אישה שעומדת על שלה, מכירה בערכה, היא בעלת הכוח האמיתי?
על פי הסרט, אישה היא המעיין, היא מעניקה חיים. ואישה זקוקה לאהבה כדי לחיות באמת.
ומי בעצם לא?
להמלצות נוספות: ראו http://www.anat-or.com/learn.asp?category=058_
|
