כבר ברגע הראשון ידעתי שהולך להיות רע. הרושם הראשוני של מסעדה הוא כמו בליינד דייט, ראיון עבודה או סתם כתם של רוטב עגבניות - אינו ניתן להסרה. שוב נפגשתי עם חברתי א', שוב טיילנו ביום אביבי יפה בתל-אביב, שוב ישבנו לאכול במקום נחשב...בקצב הזה הולכת להיות סדרת אני וא' על עקבים בעיר הגדולה. כאמור, היום האביבי היפה עורר בנו רעב גדול, תוך כדי שיטוטים הגענו למסעדת הבאסטה שליד שוק הכרמל. "את בטוחה"? שאלתי את א' כי אני כבר לא כל-כך מעורה בחיי העיר מאז שהפסקתי לקרוא עיתונים. א' אמרה שהיא אכלה שם פעם אחת והיה נחמד. איך שנכנסנו תקפה אותי תחושה לא נעימה די קשה להגדרה. יכול להיות שמלכתחילה באתי בגישה שלילית, אתם תשפטו. המלצרית ניגשה אלינו, היינו הסועדות היחידות במקום ושאלה אם אנחנו רוצות לאכול. השבנו לה שכן (אחרת למה באנו לשם, התשובה תתברר בהמשך) והתיישבנו. המלצרית המשיכה ואמרה לנו שאין תפריט מוכן ושאם נרצה היא תפרט לנו את מנות היום למרות שהיא לא זוכרת בעל-פה ואם אנחנו רוצות לשתות משהו בינתיים. בנקודה זו התחלתי להרגיש לחץ קל של רוגז פועם ברקות. אם אני יוצאת בערב לא אכפת לי לשתות אפריטיף לפני הארוחה אבל בשעת צהריים די מוקדמת אני מעדיפה לאכול ארוחה זריזה. המלצרית התעקשה על משהו לשתות בינתיים בכל זאת. א' שאלה אותה אם עדיין יש להם "שפריץ" שזה יין מהול בשפריץ של סודה אצל בני העדה הרומנית, מצויין לשטיפת החיך מקבב למשל, המלצרית אמרה שאין דבר כזה ולא היה, א' שאלה אולי בכל זאת? לא. בינתיים הביאה לנו המלצרית מן תפריט מאולתר שמיועד לשימושה האישי ועידכנה אותנו לגבי שבוע פלסטיני, כלומר כל מיני מנות עם תוספת של יוגורט או טחינה מלמעלה ושמות ערביים בהתאם והציעה לא' מבחר יינות, א' בחרה איזשהו יין ישראלי, אני הזמנתי סודה. הקונספט של המסעדה הוא "מה שהשף מצא באותו יום בשוק". ובכן, על הנייר זה נשמע מאד צרפתי ומפתה אבל במציאות של גידולים חקלאיים מנותקים מכל עונתיות אין כל-כך משמעות לעניין, חוץ מאשר מיתוג, מיצוב ושאר מריעין. מעבר לזה, מסעדה לא בהכרח צריכה להיות ממוקמת 2 מטר מן השוק כדי לשמור על טריות חומרי הגלם. אם עופר מהדגים למטה בכרמל היה פותח דוכן עם מנות דגים הישר מן המקרר שלו היה כאן אלמנט של מיידיות ואותנטיות וגם תעסוקה נחמדה ללקוחות שמחכים די הרבה זמן לניקוי הדגים. אם כן החלטנו ללכת על ארוחה עסקית. אני הזמנתי סלמון מעושן וא' הזמינה הרינג למנות פתיחה. הסלמון הגיע כשהוא נראה קצת עייף וצלחת של הולנדז מונחת עליו! על הסלמון עצמו. ההרינג הגיע עם בצל ושמנת חמוצה. המנות היו טעימות, אם כי הסלמון נראה קצת ישן ודבוק מדי לצלחת בהולנדז לא נגעתי, עם ביצים חיות אני לא מתעסקת במקומות מפוקפקים. הלחמים בסלסילה היו מסוג ג'בטה, טריים וטובים. למנה עיקרית הזמנתי קבב דגים עם רוטב עגבניות חריף, כאשר א' הזמינה מנה של גדי מבושל בחלב עיזים עם אורז, כמעט התחלתי לבכות, לא רק בגלל הכשרות שאני שומרת עליה פחות או יותר אלא בגלל הביטוי גדי בחלב אימו שתמיד ציער אותי. תסביך במבי כנראה. בינתיים, בחוץ המשיך להיות יום יפה, אנשים הלכו ובאו מן השוק וכל 10 דקות בערך נכנס מישהו וביקש ללכת לשירותים, אחד מהם אפילו פירט ושאל אם אפשר לעשות פיפי בעודנו לועסות את מנות הפתיחה שלנו. המסעדה פתוחה לרחוב, כנראה מתוך רצון להתמזג עם ההתרחשויות בשוק והאוירה אבל בסופו של דבר הם יאלצו לסגור הכל עם חלונות ולהיות בועה. כאן, הבנו למה המלצרית שאלה אם אנחנו רוצות לאכול, כנראה שנראנו לה יותר כרוצות לשירותים. המנות העיקריות הגיעו בתוך צלחות עמוקות של מרק ואני קיבלתי גם כף. נזכרתי שקראתי על הטרנד הזה באיזשהו מקום והוא אכן דוחה. מתחת לשני הקבבים ששחו ברוטב עגבניות מבושל גרוע, חסר טעם, לא מאוזן מבחינת חומציות ולא חריף התגלו שרידים של ברוסקטה חרוכה שפעם היתה גם פריכה. הקבבים היו מבושלים ברמה של סביצ'ה, חסרי טעם. המנה של א' נראה כמו דייסת קוואקר חומה ולא עלה ממנה ריח מגרה. המלצרית ניגשה ושאלה את א' אם תרצה עוד יין, לאחר היסוס קל השיבה א' בחיוב, טעות שתעלה לה בשווי כל הארוחה. הטעות היא שא' לא ביררה מה מחיר היין בתפריט הלא מעודכן. התברר שכוס עולה 42 ש"ח, שתי כוסות עלו יותר מכל הארוחה. המנה שלי עלתה 69 ש"ח ושל א' קצת יותר. באופן מוזר, המסעדה נשארה ריקה משך כל הזמן ששהינו שם. החשבון הגיע די מהר והמלצרית אפילו רצה אחרי להשיב לי את כרטיס האשראי ששכחתי לקחת. מעניין מה פרויד היה אומר על זה, אם כבר עושקים אותי אז אני מתמסרת עד הסוף. לסיכום, אם אתם מטיילים בשוק הכרמל ובא לכם לאכול משהו אותנטי או שתלכו על בורקס טורקי במעלה השוק ליד הכניסה מאלנבי שהוא קצת שמנוני מדי אבל לא רע או על פלאפל דויד באמצע השוק או שתרדו למטה עד הסוף ימינה ותקנו לכם פוקצ'ה טרייה ב-7 שקלים ומיץ פירות סחוט טרי בהמשך. אני הרגשתי כמו תיירת שנפלה למלכודת תיירים בעירי-שלי אבל זה לא נכון, מי שרימה אותי כאן זו הפוזה התל-אביבית שאני נזהרת ממנה כל-כך. מכרו לי אותנטיות במחיר מופרז על חשבון איכות. אם המחיר היה נמוך יותר הייתי מתפשרת על האיכות או שאם המנות היו טעימות באופן יוצא מן הכלל הייתי מוכנה לשלם את המחיר, זו תמיד שאלה של עלות מול תועלת בסופו של דבר וכאן יצאתי בהרגשה של הפסד. בדרך כלל כשאני עושה קניות בשוק אני יוצאת בהרגשת מלאות נפלאה, אופטימית ממש, שיכורה מרוב צבעים וריחות, לצערי מסעדת הבאסטה לא סיפקה לי חוויה דומה, הרגשתי כאילו שיצאתי מטיב טעם. ומה עם א' אתם שואלים, שהרי היא ספגה מכה חזקה יתר מאשר אוכל בינוני במחיר גבוה, א' אמרה שאחרי שתי כוסות יין בצהריים לא כל-כך אכפת לה ושהיא תתרגז אחר-כך בבית אבל חשוב לה לציין בפניי שכן היה שם "שפריץ". אני הסכמתי איתה, וגם אמרתי שהמלצרית היתה צריכה להגיד שאולי היה במקום להביך ולהתעקש שאין ולא היה. שילבנו זרועות והמשכנו לטופף על עקבינו ביום-כיף הפרטי שלנו.
|
הציון שלי: 3 מתוך 5