כותרות TheMarker >
    ';

    חמים וטעים

    ביקורת מסעדות והעולם הקולינארי בישראל

    0

    יום שכולו שווארמה

    14 תגובות   יום שלישי, 24/4/12, 14:51

    לפעמים דברים קורים לך בלי שתכננת מראש. "ככה יצא" זה מונח שאני מאד אוהב להשתמש בו בחיי היום-יום.

    ואכן, ככה יצא שאתמול כל האוכל שלי נסב סביב שווארמה.

     

    פגישת עבודה בתל אביב. הזמנתי מונית חזרה ב 14:30 וידעתי שיהיו לי דקות קצרות לתמרן בין סוף הפגישה לבין אפשרות לאכול משהו טעים ומהיר באיזור (לילנבלום/נחלת בינמין).

     

    על טורק לחמעג'ון שמעתי המלצות רבות אך עד אתמול לא יצא לי לנסות.

     

    אני מזרז את הישיבה ככל יכולתי, כדי לגנוב עוד כמה דקות של התלבטות והתענגות על ארוחת הצהריים. 14:00 הישיבה נגמרת ואני שועט מחוץ לבניין ומסתכל סביבי, וולפנייטס, צפון אברקסס, על הרצל אני יודע שיש את פרנק ואת בורגרים (שגם טרם יצא לי לנסות).

    אבל הכל מתגמד כשאני נזכר בתיאורים הנוטפים על טורק לחמע'גון. אני חוצה את הכביש וההמולה כבר גועשת מחוץ למקום. אין ספק שזה אחד מאיזורי העסקים של ישראל, והאנשים באיזור מחפשים פורקן מהיר, טעים ולא יקר לארוחת הצהריים. המסעדה מחולקת לאיזור ישיבה עם מלצרים ולדוכן שבו לוקחים את המנה ויוצאים לאכול מול המסך, או יושבים בשולחנות ברחובות, אוכלים בהנאה ומסתכלים על הבחורות שעוברות ברחוב. חשוב לציין שבזמן השהות שלי במקום עברו לא מעט נשים מצודדות. זה הזכיר לי קצת את תקופת העבודה ברחוב הברזל בו היינו מתבדחים כל היום שמבחינתנו עדיף היה לוותר על הישיבה במשרד ולעבור במקום לעבוד ברחוב.

     

    איפה היינו? אהה כן - שווארמה.

     

    במקום 3 עמודי שווארמה מכובדים בגודלם. הודו נקבה, פרגיות וכבש. פרגיות זה לבחורות. הודו נקבה זה לגברים בדיאטה. כבש זה לגברים אמיתיים. עדיף עם שפם, אבל גם זיפים יספיקו.

     

    אני בוחר בפחמימה הייחודית למקום - לחמעג'ון (34 ש"ח). בפינת המסעדה טאבון ובתוכו אופים את הלאפות והלחמעג'ון. 

     

    מדובר על מאפה שטוח מבצק שמרים שעליו מורחים מעט רוטב עגבניות ומפוררים בשר טחון שטוגן קודם עם תבלינים. התוצאה טעימה מאד גם לאכילה כמו שהיא. אבל... כשמעל מורחים טחינה, סלט טורכי והמון נתחים דקים של שווארמה כבש - זה כבר מעבר לטעים מאד.

    את השווארמה פורסים בסכין הפריסה החשמלי. אני חושב שאיפשהו אני מעדיף את החיתוך של פעם עם הסכין הארוך שהשאיר את הנתחים קצת יותר עבים. יש קטע מוזר בשווארמה של חמעג'ון, כאילו כדי להבדל את איכות הבשר עם שמים ממש מעט שומן והתיבול מאד עדין ולא תוקפני. השווארמה הייתה טעימה מאד, אך העדר השומן גרם לה להשאר בעסיסות בינונית. מבחינת נוחות האכילה זה טוב כי אתה לא מטפטף שומן. מבחינת השווארמה עצמה, ממש עוד קצת שומן שנמס בין שכבות הבשר היה יכול לעשות את ההבדל.

     

    אבל שוב, שיהיה ברור, ממש ממש יופי של מנה. מומלץ בחום. אגב, למרות ריבוי הסועדים במקום - השירות יחסית מהיר וידידותי. 

     

    ככה חשבתי לעצמי שהסתיים נושא האכילה לאותו יום ובערב אפילו הגדלתי והלכתי לחדר כושר. כשיצאתי, חשבתי צורך עז לפיצוי על שריפת הקלוריות וכמו פעמים רבות אחרי יציאה מחד"כ לקראת 22:00 אני מבצע שיקולים משיקולים שונים וממשיך הביתה לישון על בטן ריקה.

     

    אך הפעם, קול פנימי (והתייעצות עם האחים) אמר לי שאולי בכל זאת כדאי לעשות עצירה זריזה בדרך הביתה. עוד התלבטתי אם להרחיק לחינאווי בראשון לציון או לעצור בצחי בשרים. המרחק והרצון לא להכביד עם לאפה גרמו לי לעצור בצחי בשרים

     

    ''

     

    רוב מי שגר בחולון או עבר בעיר בחודשים האחרונים, וודאי נחשף לקמפיים הפרסום הצבעוני והנעים של צחי בשרים. על עמודי פרסום רבים ועל ארגז השליחויות של הקטנועים הנוסעים ברחבי העיר מופיעה דמות מצויירת של בחור חביב וחייכן. בהתחלה עוד שאלתי אם עצמי אם מדובר על איטליז או עסק אחר שקשור לבשרים.

     

    ברחוב שנקר, ממש ליד הפינה עם סוקולוב ניצבת בגאון מסעדת צחי בשרים. עמוד השווארמה האימתני בולט אפילו בנסיעה ברחוב. ואם פספסתם את עמוד השווארמה, לבטח הריח ישיג אתכם באופן מיידי. המקום מעוצב בצורה מזמינה. 2 עמדות גדולות של סלטים בשירות עצמי.

     

    במקום מבחר גדול של שיפודים שונים וכמובן השווארמה.

     

    כשאתה מגיע למסעדה מהסגנון, אתה יודע להעריך את הרצינות של המקום לפי עמוד השווארמה. אם אתה נכנס בסביבות 22:00 למסעדה בעיר חולון (שאינה ידועה בחיי הלילה הסוערים) ואתה מוצא עמוד שווארמה בקוטר נכבד - אתה יודע שהתחלופה רבה וכמות הסועדים במקום גדולה.

     

    זה הביקור השני שלי במקום. בפעם הקודמת סימנתי לעצמי בראש שנתחי השווארמה טעימים ולא פחות חשוב - נקיים מאד. בשווארמה יש לזה משמעות אמיתית בעיניי.

     

    הפעם החלטתי להתמקד קצת יותר בתוצרת על מנת להביא רשמים לקוראיי הנאמנים.

     

    ראשית, הפיתה עצמה מהסוג הבשרי-עבה. למרות שהגעתי בשעה מאוחרת יחסית - הפיתה הייתה טרייה ומוצלחת. מקרר הסלטים של מכין הפיתות גדוש בערמות/פירמידות נאות. סלט ירקות ולצדו סלט כרוב אדום ולצדו סלט כרוב לבן, טחינה, חומוס, סחוג, סלסה, סלט תורכי. הכל נקי ומתוקתק.

     

    אני בוחר בטחינה, תורכי והפעם מגוון עם סלט כרוב להוספת חמיצות. השווארמה ממולאת בנדיבות ואני לוקח את המנה יחד עם צלוחית הסלטים שמילאתי לעצמי וניגש לשבת בצד.

     

    ממבט ראשון אני מגלה משהו שלא הצלחי להתעכב עליו בפעם הקודמת. השווארמה כאן מתובלת למדי ומכילה בין השאר כורכום שצובע את השמן בצהוב זרחני. זה לרוב משהו שאני פחות אוהב כי זה יכול לרמז שהם בוחרים למסך את הטעמים בתבלינים כדי לכסות על איכות הבשר. אני נוגס בפיתה ויודע לזהות שהבשר כן איכותי. דווקא עכשיו אני מצטער על כמות התיבול. עם מינימליזם תיבולי יכול ליצור פה מנה מנצחת. הבשר עסיסי ונוטף שומן. הפיתה סופגת את השומן ומה שנשפך נאגר בשקית התחתונה. הנה דוגמא לפספוס לכיוון השני. אם היו יודעים לאזן בין כמות השומן כאן לבין כמות השומן בטורק לחמעג'ון הייתי מקבל שתי מנות מוצלחות יותר.

     

    הפיתה נגמרת מהר מדי ואני שמח שלא הלכתי על אופציית הלאפה. אני יוצא מהמקום קליל יחסית ונוסע הביתה מבסוט.

     

    אני חושב שעד היום אף מקום בישראל לא הצליח לשחזר לי את חווית השווארמה הראשונית של דוקטור שקשוקה. סיפרתי כמה פעמים, אבל בגלל שיכול להיות שיש לי קוראים חדשים (או סניליים) אני אזכיר שהכרתי את השווארמה של הדוקטור לראשונה באירוע בבית הבייגלה. זה הרכיבו עמוד שווארמה שהזכיר אותי בקוטרו, שהכיל המון בשר שחלקו נתחים וחלקו טחון, שומן כבש ובצל לבן. התיבול היה מתוחכם, מינימלי ומחמיא לבשר. הכל ביחד (על אף שהיה בהחלט שמן) היה לא פחות מיצירת אמנות בעיניי.

     

    ימים אחר כך פתח בינו את הדוכן בסמוך למסעדה וגם אז אכלתי (מומלץ לחזור לפוסט ולהתענג על התמונות) שם כמה מנות שהיו מופתיות. בביקורים החוזרים לאחר מכן חלה התדרדרות שגרמה לי פשוט לא לחזור יותר. זכרונות השווארמה ההיא נצורים בלבי.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/4/12 01:10:

      צטט: אביר.ם 2012-04-26 00:31:08

      לגבי המנה ברובע המוסלמי בירושלים שאלתי את בעל המסעדה איזה בשר זה ומה התבלין נאמר לי שזה בשר כבש עם תערובת תבלינים שהוא מביא מירדן ( מוזר כי אתה מצפה מתורכיה).הלאפה נאפת על ידי אימו שיושבת בחוץ ושואלת את העוברים מסביבה איך עבר יומם בעבודה. אני אכלתי שווארמה עם טחינה בלבד . התובנות שלי היו שככה נגיע לשלום . המיקום של המסעדה נמצא מול חנות לקליית קפה ענקית שרק מריחה אתה מתעורר . זאת נקודת הציון היחידה שאני יכול להעביר משום שהרובע בעיניי די מבורדק מבחינת רחובות .

       

      נשמע מצויין. בביקור הבא שלי במקום, קצת אחרי שאני אנסה את הקבבים של שעב עליהם שמעתי כבר כמה פעמים, אחפש את השווארמה עליה המלצת.

       

      רק מילה אחת קטנה על משהו שאותי תמיד מחדש קצת מעצבן - ההתייחסות לשלום ולאוכל הערבי באותה נשימה, כאילו כל מה שיש לערבים להציע זה חומוס וכו'.

       

      שמעתי על זה מיליון פעם בקונוטציות שונו ומשונות וזה נשמע לי תמיד קצת מתנשא ולא מכבד את התרבות שכנגד.

       

      ויש לי תחושה שאתה דווקא איש שלום אמיתי ושאצלך זה בא מהלב ובכל זאת - תחשוב על זה שנייה

        26/4/12 00:31:
      לגבי המנה ברובע המוסלמי בירושלים שאלתי את בעל המסעדה איזה בשר זה ומה התבלין נאמר לי שזה בשר כבש עם תערובת תבלינים שהוא מביא מירדן ( מוזר כי אתה מצפה מתורכיה).הלאפה נאפת על ידי אימו שיושבת בחוץ ושואלת את העוברים מסביבה איך עבר יומם בעבודה. אני אכלתי שווארמה עם טחינה בלבד . התובנות שלי היו שככה נגיע לשלום . המיקום של המסעדה נמצא מול חנות לקליית קפה ענקית שרק מריחה אתה מתעורר . זאת נקודת הציון היחידה שאני יכול להעביר משום שהרובע בעיניי די מבורדק מבחינת רחובות .
        25/4/12 19:36:
      ואוו! שתי שווארמות ביום! מאז שאני בן.. בעצם אף פעם לא אכלתי שתי שווארמות ביום, למרות שאני אוהב את השילוב המנצח בין שווארמה טובה (כבש עדיף) ולאפה. אני שמח שנהנת משתי שווארמות שונות ומוצלחות!
        25/4/12 18:24:
      כאחת שגדלה על השווארמה בכיפה אדומה, אני יכולה גם להמליץ בחום, על "תפארת השווארמה" בכפר סבא. ללא ספק תפארת.
        25/4/12 18:22:

      צטט: אביר.ם 2012-04-25 16:29:59

      לאחר שאכלתי בכל המקומות אשר ביקרה קיבתך אמליץ על שווארמה מופלאה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה ירושלים

       

      תסלח לי מאד אדון נכבד, זה לא עובד ככה. אולי תתן תיאור קצת יותר מדוייק גם של המנה וגם מיקום אותה שווארמה מדוברת מגניב

       

       

       

       

        25/4/12 16:29:
      לאחר שאכלתי בכל המקומות אשר ביקרה קיבתך אמליץ על שווארמה מופלאה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה ירושלים
        24/4/12 20:50:
      כבר שנים שלא אוכל שאוורמה בפיתה אבל מידי פעם מכין שאוורמה בבית בעשיינ עצמית ויוצא נהדר עם פירה
        24/4/12 19:40:

      מיה, לעונג לי להיות שכן :)

      כיפה אדומה, חייב להודות שמעולם לא שמעתי על המקום... כאמור, אני לא מרבה לעושת נסיעות מיוחדות לצורכי שווארמה, אני מניח שאני פשוט לא חובב מספיק גדול :)

        24/4/12 19:37:
      למרות גילך המופלג, זיכרונך אינו מטעה אותך :) מנות קטנות של שווארמה זה בדיוק בשבילי
        24/4/12 19:29:

      צטט: מיה שטרן 2012-04-24 19:17:44

      אפתח בהצהרה: אני מאוד אוהבת שווארמה! אחת מאכזבות חיי בתחום היתה דוקא בלחמא עג'ון..ציפיתי לביקור שם, כנראה נפלתי על יום רע, היה עמוס, חסר סבלנות (היחס של העובדים) וחסר הנאה לתפארת. את זו בחולון לא מכירה ומן הסתם לא צפוי שאכיר כי נדיר שאני מזדמנת לחולון על האיכות שבינו הדגים בימים ההם אני עוד מתענגת בזיכרוני ויודעת שלא עוד..וחבל. ולסיכום, אני בעד טיול שווארמה ותוספות בחיפה, שם אכלתי את הדבר האמיתי עוד טרום בינו.

       

      לא נעים לי לצאת הצהרה הבאה, אבל למען ההגינות אני חייב - לא אכלתי מעולם שווארמה בחיפה. אני יודע שזה פספוס עצום שאין עליו סליחה.

       

      נשבעתי לעצמי כמה פעמים שיום אחד אצא למסע שווארמיות בחיפה עם כל השמות המוכרים ואנסה את כולן.

       

      אכן עמוס מאד בטורק וייתכן שנפלת על עובד חסר סבלנות. חבל שזו הייתה החוויה שלך מהמקום. 

       

      בוודאי שאין להגיע במיוחד לחולון לצורך השווארמה הזו. אבל אם כבר מגיעים ואם מחפשים ואם ואם - זו בהחלט אופציה טובה

        24/4/12 19:23:

      אורן, קודם כל למדתי שאנו שכנים :)

       

      אורן וגם יאיר, אם בשוואמה מקומית עסקינן, זו של כיפה אדומה ברעננה טובה יותר מג'מיל לטעמי ,

       

      ובנוסף: נדיבה, המון סלטים, תמיד מלא (אך יש הרבה מקומות ישיבה וקהל מנומס..), מסודר ונקי, הכי חשוב בשר טעים, מאוזן בתיבול ושומן, נסו פעם.

        24/4/12 19:17:
      אפתח בהצהרה: אני מאוד אוהבת שווארמה! אחת מאכזבות חיי בתחום היתה דוקא בלחמא עג'ון..ציפיתי לביקור שם, כנראה נפלתי על יום רע, היה עמוס, חסר סבלנות (היחס של העובדים) וחסר הנאה לתפארת. את זו בחולון לא מכירה ומן הסתם לא צפוי שאכיר כי נדיר שאני מזדמנת לחולון על האיכות שבינו הדגים בימים ההם אני עוד מתענגת בזיכרוני ויודעת שלא עוד..וחבל. ולסיכום, אני בעד טיול שווארמה ותוספות בחיפה, שם אכלתי את הדבר האמיתי עוד טרום בינו.
        24/4/12 18:42:

      צטט: אורן_אסיף 2012-04-24 18:27:24

      כמעט חשבתי ללכת לשווארמה של בינו (זה שמו של הדוקטור?) אבל השורה האחרונה גרמה לסיבוב פרסה.

      שווארמה אצלי מאז הדיאטה בגיל 20 זה משהו שאני עושה לעיתים רחוקות מאוד, ובהרצליה יש את שווארמת ג'מיל בקרבת מקום מגוריי, שלדעתי היא טובה מאוד, כך שלא יוצא לי לנסות שווארמות במקומות אחרים.

      בכל מקרה, המנה על הלחמעג'ון נשמעת בהחלט מעניינת...

       

      את ג'מיל אני חושב שאני מכיר. היא נמצאת או ממש סמוכה לבניין הגבוה שפעם היה בו השוק? אני חושב שאכלת שם לפני שנים רבות ולזכרוני (הרעוע) היה שם גם איזה מיני פיגועון?

       

      תראה, אם אף פעם לא אכלת אצל בינו אני מניח שתמצא את המנה מעניינת בהחלט. אבל אם אכלת בהתחלה תרגיש יותר את הירידה ברמה וזה מבאס. צא מנקודת הנחה שהמנה גם לא מי יודע כמה נדיבה

       

      אבל אם אתה רוצה לפרגן לעצמך כבר שווארמה עם "הרבה טקס בישבן" תנסה בכל זאת את טורק לחמעג'ון ובתנאי שתאכל אותה כמובן בתוך הלחמעג'ון ולא בפיתה/לאפה סטנדרטית

        24/4/12 18:27:

      כמעט חשבתי ללכת לשווארמה של בינו (זה שמו של הדוקטור?) אבל השורה האחרונה גרמה לסיבוב פרסה.

      שווארמה אצלי מאז הדיאטה בגיל 20 זה משהו שאני עושה לעיתים רחוקות מאוד, ובהרצליה יש את שווארמת ג'מיל בקרבת מקום מגוריי, שלדעתי היא טובה מאוד, כך שלא יוצא לי לנסות שווארמות במקומות אחרים.

      בכל מקרה, המנה על הלחמעג'ון נשמעת בהחלט מעניינת...

      ארכיון

      פרופיל