כשמדובר בשייקספיר יש משפט אחד שלא אשכח לעולם: Shall I compare thee to a Summer's day? חמש יחידות אנגלית בבגרות חייבו אותנו ללמוד את הפואמה Shall I compare thee של שייקספיר. Thou art more lovely and more temperate: גם היום אין לי מושג על מה הפואמה ואם אקרא אותה שוב לבטח לא אבין. Rough winds do shake the darling buds of May, אנגלית של לפני ארבע מאות שנה היא אנגלית לא פשוטה. And Summer's lease hath all too short a date: שייקספיר לא כתב רק שירים. Sometime too hot the eye of heaven shines, הוא כתב גם מחזות לסרטים של קנת' בראנה. And often is his gold complexion dimm'd; "המלט", "אותלו", "מהומה רבה על לא דבר", "הנרי החמישי". And every fair from fair sometime declines, את "המלך ליר" הוא השאיר לטיפולו של אקירה קורוסאווה בסרט "ראן". By chance or nature's changing course untrimm'd: המעבר מהמחזה הכתוב לסרט קולנוע חייב להיעשות בצורה מכובדת. But thy eternal Summer shall not fade אקירה קורוסאווה בחר להתמודד עם שייקספיר על ידי יצירת סיפור "מקביל" והפיכת המחזה לסיפור יפני. Nor lose possession of that fair thou ow'st; קנת' בראנה התמודד ישירות מול שייקספיר והיה עליו לסנכרן את המחזה עם התקופה עם הויז'ואל עם הטכנולוגיה שקיימת בזמן הסיפור בכדי ליצוק אמינות טובה אצל הצופה. Nor shall Death brag thou wander'st in his shade, הסנכרון הכי בעייתי הוא של השפה. מצד אחד הרצון לשמור על השפה של שייקספיר ומצד שני התאמת השפה לשפה עדכנית בת ימינו כדי לשמור את הצופה בעניינים. When in eternal lines to time thou grow'st: המחזה קוריולאנוס נכתב על ידי שייקספיר לפני ארבע מאות שנה ומספר את סיפורו של קאיוס מרסיוס מלפני 2500 שנה. So long as men can breathe, or eyes can see, אז איך עושים את זה? איך הופכים סיפור בן 400 שנה על דמויות בנות 2500 שנה ועושים מזה סרט ב 2012? So long lives this, and this gives life to thee. לא עושים. נשארים בדיוק ככה. סיפור בן 400 שנה על דמויות בנות 2500 שנה ב 2012 לא יכול להצליח בדיוק כמו שלא הבנת את הפואמה Shall I compare thee ששזורה כאן בין השורות. קוריולאנוס הוא מישמש בין הווה עם רובים, תותחים, יריות, תלבושות ותפאורה של 2012, בין שפה שייקספירית בת 400 שנה ובין התנהגות אנושית והסיפור של הדמויות בנות 2500 שנה. זה יותר מידי. הפערים גדולים מידי. זה לא אמין ועל זה הסרט נופל. אורי קליין, מבקר הקולנוע של עיתון הארץ דווקא מרוצה מהתוצאה: " התוצאה מרשימה. "קוריולאנוס", שעוסק בסוגיות של נאמנות ובוגדנות אישית ולאומית ומעמת בין שלטון היחיד לשלטון העם ובין דיקטטורה לדמוקרטיה, הוא אחד ממחזותיו הפוליטיים ביותר של שייקספיר. על בסיסו יצר פיינס סרט פוליטי, שרבות מהסצינות הכלולות בו הן עזות ביטוי ובעלות עוצמה. הישגו העיקרי של הסרט נעוץ במיומנות שבה פיינס מערב בין עבר להווה ובין הטקסט השייקספירי למציאות העכשווית שהסרט מתרחש בה, והוא כולל אפילו קטעי טלוויזיה נוסח רשתות החדשות המשדרות לכל אורך היממה." אני לא מסכים איתו. קשה מאד להתחבר לסרט ובקטעים שונים אף נמנמתי. פיינס הוא אלכימאי שלא מצליח ליצור זהב מחוטי משי.
![]() דודו ישורון |
הציון שלי: 2 מתוך 5
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ב ynet פורסמה ביקורת על הסרט. ביקורת ללא מסר ברור. משהו כמו "הסרט טוב אבל...", "המכשול גדול אבל...". נדמה לי שהמבקר רצה והתחרט ואהב והתחרט.
אני דווקא חושבת שהבנתי את הפואמה השייקספירית, שאותה לא למדתי בתיכון ולא הכרתי לפני. אהבתי את האופן שבו שזרת את השורות שלך בין השורות השייקספיריות. כתיבה טובה ומתוחכמת שחורגת מהמסגרת המקובלת של ביקורת על סרט. אז קודם כל שאפו על זה.
לא ראיתי את הסרט אבל צריך לתת לפיינס, שחקן מצויין דרך אגב, קרדיט לפחות על זה: בחירה נועזת מצידו. אחד הדברים שאני באופן אישי אוהבת במיוחד אצל שיקספיר הוא שנינותו - לעיתים עד כדי סרקזם. יש לו כמה אמירות מחודדות מאוד על הטבע האנושי ועל המשמעות של הפעולות האנושיות. הניסיון לתרגם אותו לאנגלית מודרנית מעמעם את השנינות שלו. הופך אותה לטריוויאלית. אז יכול היה פיינס לעשות כמעשה בראנה ולייצר דראמה שייקספירית תקופתית שכמוה נעשו רבות רבות. יכול היה לתרגם את המחזה אל תקופתנו, כפי שנעשה רומיאו ויוליה לפני כמה שנים (שלטעמי היה לא מוצלח). במקום זה הוא בחר את הבחירה הקשה מכל - הוא ניסה, למרות השפה הארכאית, לייצר אמירה על על-זמניותו של שייקספיר. התוצאה כנראה לא מחזיקה מים, כפי שאתה אומר. חבל.
וכרגיל - אני אומר שוב - תענוג לקרוא!
את חצי הדרך כבר עשיתי, לא מזמן קניתי בסופרפארם משקפי קריאה