לא מזמן כתבתי, בביקורת על "בקתת הפחד", על תופעת הוודוניזם. מעריצים אדוקים שסוגדים לג'וס וידון ופועלו, כמעט בצורה עיוורת. הדבר המייחד קבוצת מעריצים כגון זו, הוא העובדה שרוב צרכני התרבות בעולם בכלל לא שמעו על וידון. הם יודעים שהייתה סדרה כזו באפי, משהו על ערפדים ושמעו על שמות כמו אנג'ל, או סרניטי, מבלי לדעת מה באמת עומד מאחוריהם. עד כה, ג'וס וידון היה בעיקר שם שמוכר בקהילות גיקיות וחסר משמעות מחוץ להן. כך היה עד שיצא "הנוקמים" ושבר את שיא הפתיחה הגדולה ביותר לסרט כלשהו. עם יותר מ-200 דולר בסוף השבוע הראשון בארה"ב, זה כבר עכשיו אחד משוברי הקופות הגדולים בהיסטוריה. למרות שרוב הצופים הגיעו כנראה לסרט בגלל הדמויות המשתתפות בו, באולפנים הגדולים יחשבו מעכשיו פעמיים לפני שיבטלו פרויקט של וידון, מה שכנראה יצור משבר אמונה אצל חלק מהגיקים. הוא עדיין ג'וס והוא חופשי סוף סוף לעשות מה שבא לו בתקציבי ענק, אבל באמת חייבים לחלוק אותו עם אנשים שאומרים ציידת במקום קוטלת?

לסרט קובצו שישה גיבורים שסיפוריהם התפרסו על פני חמישה סרטים ושני סוכנים שהופיעו בכולם. ניק פיורי (סמואל ל. ג'קסון), ראש סוכנות הביון S.H.I.E.L.D והסוכן קולסון (קלארק גרג) אספו במשך שנים את הלוחמים החזקים ביותר בעולם מסיבה אחת – להגן על כדור הארץ, אם אי פעם יותקף ולנקום את נפילתו במידת הצורך. האיום אכן מגיע, תוך שילוב בין עלילותיהם של שלושה מהסרטים שקדמו להנוקמים. ניסוי במעבדות שילד (ראשי תיבות של "אני לא מתכוון להחליף לאנגלית כל פעם שאני כותב את שם הארגון") בקוביית האנרגיה המתחדשת טסראקט, פותח שער בין מימדי, או בין כוכבי, או בין אמו, המביא אל כדור הארץ את לוקי מאסגרד. לנו הוא נראה כמו אל, אבל לוקי הוא פשוט יצור חזק ותאב שליטה החושב עצמו נעלה מבני האדם הפשוטים. הוא סגר עסקה עם צבא הצ'יטאורי החייזרי בתמורה לשעבוד כדור הארץ ותושביו. לוקי היה מעסיק בקלות מספר פסיכולוגים במקביל, אבל הוא בוחר להוציא את תסכולו דרך שגעון גדלות ודימויים על מגף ונמלה.

בחוסר ברירה, מוציא ניק פיורי מהבוידעם את תכנית הנוקמים. הוא מקווה לגייס לשורותיו את טוני סטארק, המכונה איירון מן (רוברט דאוני ג'וניור), סטיב רוג'רס, המכונה קפטן אמריקה (כריס אוונס), דוקטור ברוס באנר, ההופך לענק הירוק (מארק רופאלו), נטשה רומנוף (סקרלט ג'והנסון), המכונה האלמנה השחורה, קלינט ברטון (ג'רמי רנר), המכונה הוקאיי ותור, המכונה... תור (כריס המסוורת'). לוקי, מצדו, מגייס צוות של עובדים שיסייעו ברתימת אנרגיית הטסקראט להבאת הצ'יטאורי לכוכבנו הקט והצנוע.

העלילה של הנוקמים אינה מסובכת, אולם היא בכל זאת מבוססת על חמישה סרטים קודמים ועל מגוון סיפורי רקע שאיכשהו, לא מתנגשים זה בזה. אפשר לשאול איפה איירון מן היה בזמן שהענק השתולל בניו יורק, או איך שילד מממנים את כל הנסויים, כלי הנשק וכח האדם שהם מפעילים ומייצרים, אבל הדברים האלה שוליים. באותה מידה אפשר להיטפל לכך שבתור רוסיה, נטשה רומנוף נשמעת הרבה יותר אמינה עם מבטא אמריקאי מאשר כשהיא מדברת רוסית. סטן לי וג'ק קירבי יצרו יקום שלם שמסוגל לחדש את עצמו מדי כמה שנים, בהתאם לדרישות השוק והחזון האמנותי. במשך מספר שנים, עמל מספר לא מבוטל של אנשים על תרגום חוברות הקומיקס של השניים לסדרה של סרטים שוברי קופות, כאלה שנגישים גם למעריצי הדמויות הוותיקים, אבל גם למי שטרם שמע עליהן. ג'וס וידון קבל תערובת של רקעים ודמויות, כל אחת בעלת אפיונים משלה והרכיב סרט אחד שלם וקוהרנטי, רווי הומור ומודעות עצמית כנהוג בשאר יצירותיו (חוץ מ"הנוסע השמיני 4", זה סתם בלגן). לפני שאמשיך ואכתוב איך הנוקמים עצמו, צריך לתת קרדיט לאנשים שעשו עבודת הכנה מרשימה ומקיפה בסרטים שקדמו: הבמאים ג'ון פאברו, לואי לטרייה, קנת' בראנה וג'ו ג'ונסטון וצוותי הכותבים המגוונים שלהם, שהניחו את היסודות עליהם הנוקמים מתקיים.

קשה לשפוט סיפור המתבסס על מספר סדרות קומיקס של גיבורי-על, מבלי לצנן מעט את ההגיון. הנוקמים אמנם כתוב בצורה חכמה והדמויות בו אמינות ועגולות, אולם הוא בכל זאת מספר על איש בחליפת מתכת מעופפת, מדען שהופך לענק ירוק כשהוא מתעצבן, חייל מצוייד בסופר סטרואידים שהיה קפוא במשך עשרות שנים ואל נורדי שמתגייסים להציל את העולם מאחיו של האל הנורדי וצבא החייזרים שלו. כלומר, בואו קודם כל נקבל את קיומם של אנשים מעופפים ומקורות אנרגיה שפותחים שער בין מימדי ואז נראה איך הסיפור מחזיק. יאמר לזכות וידון שבאמת קלט את הדמויות. לא רק הצד ההירואי וחסר הפחד שלהן מוצג, אלא גם הדפקטים האישיותיים ומספר סיבות בהחלט הגיוניות לכך שהם לא בהכרח צריכים לעבוד ביחד. יש מי שחי באשליה שהוא הגיבור הגדול ביותר וכל השאר צריכים להקשיב לו, יש מי שבכלל לא רוצה להשתמש בכוחותיו בשל הנזק שיגרם. מסופר ברמיזות על הרקע האפל של האלמנה השחורה, אולם בהעדר סרט משלה (הופיעה רק ב"איירון מן 2"), סיפור הרקע הזה אינו זוכה להרחבה. טוב שכך, מכיוון שעם כמות הדמויות הראשיות שהסרט מכיל, זה מדהים ש-140 דקות הספיקו לתת ראיה מפוכחת ושקולה לכל אחד מהם, מבלי לאבד את הרלוונטיות שלו כמגן על העולם, או את הפוקוס על קו העלילה המרכזי.

היה לי חשש לגבי הבחירה בלוקי כנבל בסרט. ב"תור" הוא היה מעצבן ובכיין, אבל צודק בסך הכל. היה הרבה יותר ברור מה מניע אותו מאשר את אחיו הבלונדיני ויש רגעים בהם בהחלט היה נדמה שהוא הגיבור הטרגי האמיתי של הסיפור (עד שהסרט חרבש את זה). מצד שני, כל הגיבורים האחרים נלחמו בבני אנוש, גם אם בגרסה משודרגת גנטית או טכנולוגית שלהם. תור הוא היחיד שנלחם ביצור שמצדיק ריכוז של כל כך הרבה כוחות בצוות אחד. זאת אף על פי שרוב הסרט, לוקי כלל אינו נעזר בישות חייזרית או על-טבעית, אלא בבני אנוש שעושים כדברו והם מסוכנים לא פחות מהצ'יטאורי שאינם מכירים את כדור הארץ ואת כללי הפיזיקה שלו ואין ביכולתם להבין את ההתנהלות של שילד. לוקי הרבה יותר מאיים הפעם, כי הוא לא רוצה שום דבר מוגדר. הוא מנסה להשיג את הטסראקט, אבל היעד הסופי שלו, שעבוד בני האדם, לא זוכה לפרוט רב. זה מייצג את אופיו של לוקי. הוא כל כך מרוכז במטרה, שהוא לא טורח לחשוב על ההשלכות שלה. תור רומז לאפשרות שלוקי אבד את שפיותו, אולם אין לכך סימוכין פרט לשגעון הגדלות שהתגבר בעקבות ארועי הסרט בו פגשנו אותו לראשונה. טום הידלסטון, המגלם את לוקי, עשה עבודה סבירה ב"תור", אולם הנוקמים משדרג אותו לכדי ההופעה הטובה ביותר בסרט ולנבל המוצלח ביותר בכל הסדרה.

סרט שכזה חייב להכיל הרבה אפקטים, גם מחוץ לסצנות אקשן המוניות. חברת ILM עבדה על האפקטים לסרטי איירון מן והספיקה לתקן את מה שהיה צריך לתקן ולשמר את מה שהיה צריך לשמר משאר הסרטים המקדימים. קשה לתפוס את כמות האפקטים המיוחדים בהנוקמים, מכיוון שרוב הדמויות הראשיות מתבססות עליהם כדי להראות כיותר משחקן בתחפושת. קיימות פאשלות מזדמנות, כמו דמות שנראית בברור ממוחשבת, או רגע בו ג'רמי רנר בולט על פני הרקע באופן שמעיד על כך שצולם באולפן ולא בחוץ, אבל הרוב מרשים ועוזר לסרט להיות סוחף. מצחיק שעם כל ההתקדמות הטכנולוגית וכוחות העל שמוצגים על המסך, האפקט הכי מרשים הוא נעיצת סכין בגב. גם המתכנתים הכי מוכשרים, עדיין לא מחקים את המציאות כמו פרופ ממוקם היטב ושקית של דם מזויף.

עם זאת, רמת האלימות, כיאה לדרוג הגיל של הסרט, אינה גבוהה במיוחד. יש הרבה אקשן והרבה מכות וגם לא מעט הרס סביבתי, אולם להוציא את הסכין בגב, האלימות היא בעיקר נקיה ונטולת דם. לו ארועי הסרט היו מתרחשים במציאות, היה צורך להעמיד ניידת לתרומות דם מחוץ לכל אולם בו הנוקמים מוקרן בכדי למלא את החסר. מאחר ומדובר בסרט, הבמאי בוחר מה להראות וכך מכות חסרות נזק לטווח ארוך, מקבלות עדיפות על פני ערמת גופות מדממת. זה כנראה הסרט הלא אלים הכי אלים בהיסטוריה, או משהו כזה והעדר פציעות מתמשכות, הופכות אותו למבדר הרבה יותר משהוא מפחיד.

הנוקמים הוא סרט סוחף ומהנה. הוא לא מגביל עצמו לשום ז'אנר ומתבל את האקשן, המדע הבדיוני והפנטזיה בהומור, דרמה ונאומים מותחים בסגנון חניבעל לקטר. יש מספר חורים בעלילה והייתי שמח לו כמה רגעי קיטש היו נשארים בצד. הסיפור פשוט ביחס לאורך הסרט, אך אינו נמרח. הוא עובר בקלילות ולא מפציץ בפרטים ושמות שצריך לזכור. מצד שני, יצאתי עם תחושה שאפשר היה בכל זאת לסבך קצת, לבנות סיפור יותר מורכב, כזה שנוגע בצורה רצינית יותר לחמשת הסרטים המקדימים, או לפחות מוסיף טוויסטים נוספים לסיפור ולדמויות בנוכחי. כמוצר בידורי, הנוקמים עובד היטב וסביר להניח שהפתיחה המסיבית שלו בקופות תשנה חלק מכללי המשחק בהוליווד. זה לא האפוס רחב היריעה ומלא הנשמה שיכול היה להיות, אבל זה סרט שבהחלט עושה כבוד לדמויות שלו ולוקח אותן ברצינות, תוך הענקת עומק ופרופורציות נכונות לכל אחת ואחת מהן.