תפוזים ושמש- סיפור אמיתי
 סרטו הראשון של ג'ים לואץ' (בנו של קן לואץ' המפורסם) המגולל את הסיפור האמיתי על נסיבות הגלייתם של 130,000 ילדים מבריטניה לאוסטרליה . מרגריט המפריס, עובדת סוציאלית מנוטינגהם מגלה בדרך מקרה את אחד הסודות של מדיניות ההגירה של בריטניה באמצע שנות ה50 וה60 , קליטתם ויישובם של הילדים באוסטרליה "הלבנה" . גם במחיר ריחוק ממשפחתה (בעלה התומך, אף הוא עובד סוציאלי שמצטרף בפועל לתהליך ולמאבק, ושני ילדיה), המפריס מתמסרת לגילוי הסיפור. במשך כשנתיים, במהלכן לא מעט מכשולים ניצבים בדרכה, נחשף בפניה וגם בפנינו סיפור הזוועה . ככל שמרגריט שוקעת יותר ויותר במעשה חקירת הסוד, נחשפות הצלקות שנחרטו בנפשות הילדים-מבוגרים ומתגלה האמת, כי הילדים נגזלו מאמהותיהם בשעת מצוקה ללא בחירתן, ללא הסכמתן. הילדים הקטנים שבגרו (חלקם בגיל העמידה) משוועים לזהות עצמית, להתוודע מי זאת אמם, ומדוע "הפקירה" אותם לחיים של אומללות. הם חייבים לדעת את האמת, ואי הידיעה הזאת מייסרת ומדירה שינה מעיניהם. במעשה של חסד, מאופק ואנושי, מרגריט עושה מאמצים כבירים לאיחוד עם האמהות, איחוד שיש בו גם קושי אובייקטיבי למצוא אותן לאחר שנים, וגם קושי רגשי אדיר לשני הצדדים, ובעיקר לילדים, שטיפחו זעם וכעס על הזנחתם. בחלק מהמקרים הילדים לא זוכים לפגוש את האם שהלכה לעולמה. הסרט עוסק בצורך הקיומי הקשה מנשוא של אדם לדעת את זהותו. מבחינה זו, הסרט הזכיר לי את מאבקה של אישה צעירה לדעת מי זאת אמה הביולוגית ב"סודות ושקרים", למרות השוני הרב בין הסרטים. אט אט נחשפים מעשי הניצול הקשים בילדים הקטנים, לא רק ככוח עבודה זול, אלא גם מעשי התאכזרות והתעללות מינית של אנשי הדת הנוצרים "הקדושים" . ובכל זאת, חובה להדגיש כי במרבית חלקיו של הסרט יש שמירה ברורה על איפוק ללא ניצול ציני של החומרים הסנטימנטליים – המדמיעים הללו. אמילי ווטסון הזכורה לנו בשל משחקה הבלתי נשכח ב"לשבור את הגלים" שוב מעניקה משחק משובח. קשה לומר: "מומלץ" אבל בהחלט חשוב!
להמלצות נוספות היכנסו ל http://www.anat-or.com/ |
הציון שלי: 4 מתוך 5