כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: ממלכת אור הירח

    ביקורת על ממלכת אור הירח

    ביקורת: ממלכת אור הירח

    1

    סרטים  

    1 תגובות   יום חמישי, 31/5/12, 19:57

    ''

     

    ניו אינגלנד של 1965 אינה מפורסמת בארועים מיוחדים בהיסטוריה האנושית. במיוחד לא מפורסם האי ניו פזנס, אם כי מומחה מקומי מספר על סופה שעומדת להתרחש ולשנות את פני האי. ניו פזנס הוא מקום יפה ופסטורלי, מלא יערות בהם, בדרך כלל, בני נוער אינם נאבקים בכדי לשרוד בעקבות נסיון מרד של 12 המחוזות בשלטון המרכזי. במקום זאת, עוסקים צעירי האי בפעילויות כמו אופרה בכנסיה, הצטרפות לתנועות נוער, האזנה לפטפון ועישון מקטרת בסגנון האקלברי פין. האי כולו נזעק כאשר סם, חניך במחנה הצופים המקומי, נעלם מאהלו. הצופה הבוגר וורד (אדוארד נורטון) פונה לעזרתו של איש רשויות החוק קפטן שארפ (ברוס ויליס) ויוצא עם חניכיו הצעירים בחיפוש אחר סם.

    הם לא יודעים, אבל לא נשקפת לסם סכנה ישירה. אין לו הורים, כך שגם אין לו לאן לברוח פרט ליערות, אולם הוא יודע טוב מאוד מה הוא מחפש. קוראים לה סוזי. הם נפגשו בכנסיה והתכתבו ביניהם עד שהחליטו על תכנית פעולה. הוריה של סוזי, שני עורכי דין ממולחים וקרי רוח (ביל מאריי ופרנסס מקדורמנד), הרגיזו אותה פעם אחת יותר מדי. היא כבר לא רוצה להיות בבית והילד המוזר עם שפמפם ההתבגרות וכובע הרקון, מציע לה הרפתקה מפתה בהרבה מלהעביר עוד קיץ משעמם בבית.

    את "ממלכת אור הירח" ביים ווס אנדרסון, שגם כתב את התסריט לצד רומן קופולה. קל לזהות סרט של אנדרסון כבר ממבט שטחי: כל שוט מהונדס כך שהדמויות יבלטו על פני הרקע ויעמדו במרחקים שווים מקצות המסך. דיאלוגים מועברים לפי תור, כשמצב בו משפט נקטע באמצע, או ששתי דמויות מדברות במקביל, הוא נדיר ביותר. מדי פעם, השחקנים מביטים ישירות אל המצלמה בשוט איטי וסבלני. העיצוב צבעוני מצד אחד ומדגיש את פגמי הדמויות מצד שני. אנשים בסרטיו של אנדרסון מאופיינים לעתים קרובות בפגמים חיצוניים ובלבוש חריג לא פחות משהם מאופיינים בתכונות אופי ופעולות. כל זה נראה נפלא, עם הצילום הכמעט בלתי אפשרי מרוב חדות של רוברט די. יאומן.

    בדיוק מסיבה זו, נורא קל ליצור פארודיה על סרט של ווס אנדרסון, או מחווה מודעת לעצמה. הסרטים שלו כל כך דומים זה לזה מבחינה חזותית, עד שקטעים מסויימים בממלכת אור הירח מזכירים סצנות מ"מר שועל המהולל", העשוי באנימציית סטופ-מושן. הסיכון הגדול בכל סרט של ווס אנדרסון, הוא שהסגנון ישתלט על המסך ויפריע לעלילה להתפתח בקצב הגיוני, או לדמויות להפגין עומק אנושי. זה מה שהפריע לי ב"עמוק במים" שלו, סרט יפה לעין, אבל מאוד לא עקבי מבחינת תוכן. נקודת התורפה של אנדרסון היא יצירת הזדהות עם דמויות שהוא מציג בכוונה כפגומות. סם וסוזי, על אף שהם גיבורי הסיפור, הם לא ילדים מושלמים והחיים שלהם אינם קלים או מעוררים זכרונות חמימים. המבוגרים בסרט הם לא יותר מילדים מגודלים. הם לא מסתדרים עם אחריות ורבים ביניהם בצורה אינפנטילית ואלימה. קפטן שארפ הוא רווק שמעולם לא היה במערכת יחסים ארוכת טווח. הצופה הבוגר וורד הוא גבר בן ארבעים ששגרת היומיום שלו כוללת ביקורת שרותים במחנה קיץ. ההורים של סוזי כל כך מנותקים רגשית, שהם שומרים הכל בבטן זה בנוכחות זו וקוראים לילדים לאכול בעזרת מגפון. אלו הילדים שמנסים להתקדם בחיים, לשפר את המצב הקיים, לתכנן לעתיד ולהסביר למבוגרים שהשד לא נורא כל כך. גם הם פועלים לפעמים בפזיזות, אולם ככל שהסרט מתקדם, המבוגרים נעשים יותר חסרי אונים והילדים מתגלים כבעלי היזמה.

    כמתבקש מסרט של ווס אנדרסון, ממלכת אור הירח עשוי נפלא מבחינה טכנית. מעבר לצילום המרהיב, עיצוב הסביבה הופך כל פרט למדויק ומחושב ומתאים כחלק מתמונה כוללת. כל קמט בבגד וכל שרוך בנעל, נמצאים בדיוק במקומם והתפאורה והתלבושות מושקעות כפי שנדרש מהפקה שמנסה ליצור חברה בדיונית בתקופה אמיתית. יש פאשלות מזדמנות, במיוחד בתחום האפקטים המיוחדים שאחדים מהם, צריך להודות, עלובים למראה. קשה לקבוע האם הדבר נובע ממחסור בתקציב, או מבחירה מודעת של הבמאי לגרום לקפיצה נועזת של שחקן להראות מלאכותית כל כך. זו הבעיה בלאבחן סרט שמדגיש את חוסר השלמות בצורה כל כך פרפקציוניסטית. אפילו הפגמים שלא נראים מכוונים, עלולים להתברר כחלק מתכסיס ליצירת אווירה.

    ממלכת אור הירח הוא סרט שלא קל להתחבר אליו. אם מצליחים, נשאבים לתוך עולם קסום ולסיפורה של קהילה שלומדת להתבגר דרך שני ילדים נעדרים. עם זאת, ישנם צדדים רבים שיכולים למנוע מאנשים להישאב כמו שצריך. ראשית, כפי שציינתי, ווס אנדרסון הוא במאי סופר-טכני. הוא כמו גלגול נשמות של סטנלי קובריק, עם הדגש על חוסר השלמות של טוד סולונדז והחיבה לקאמפ של ג'ון ווטרס. הסרטים שלו יפים לעין, אבל הדמויות הן נלעגות וחסרות אוריינטציה אסתטית. הן נראות כמו הקצנה של אנשים אמיתיים, שאינם ניחנים בחוש אפנה מפותח, או בצורת גוף מחמיאה. נוסף על כך, סוזי הופכת לפעמים למעין לוליטה. אף על פי שהדבר מדגיש את התמימות וחוסר הנסיון שלה, אפשר לחוש אי-נוחות עם הפוזיציות אליהן השחקנית קארה הייוורד מגיעה. לבסוף, אולי הדבר שהכי מקשה על החיבור, הוא שהסרט די איטי והדיאלוגים אינם שוטפים, אלא מתנהלים תמיד על מי מנוחות, גם כשהסיטואציה מזמנת התנהלות דרמתית יותר. יש רגעים עוצמתיים ומרגשים, אולם גם הם תמיד נמצאים על סף האוטיזם וכמעט ואינם מנסים לתקשר עם הקהל.

    בעיני, מדובר בסרט מוצלח. ווס אנדרסון תפר סיפור קוהרנטי והגיוני יחסית, עם מגוון דמויות שמקבלות זמן מסך ועומק הוגנים. המשחק שלו בין בגרות לילדות, שמתבלבל לשני הכיוונים, הופך את האנשים סביבם הסרט בנוי למעניינים בהרבה מרוב הדמויות שיצר עד כה. יש לסרט קצב טוב, גם אם רגוע מהנהוג והוא מכיל לא מעט רגעים משעשעים לצד נגיעות של רגש. נראה שאנדרסון למד איך להיות גאון חזותי, מבלי לאפשר לראש המתוסבך שלו לפגוע בפיתוח הדמויות. ממלכת אור הירח לא מנסה לדחוף שום מסר חד משמעי, אבל יוצאים ממנו עם תחושה של למידה. מתרחשים בו כמה דברים לא מובנים מבחינה עלילתית והתסריט מכיל חור או שניים שבהחלט היו יכולים לרדת בעריכה, אולם התוכן שלו מספיק בכדי למלא את הצופה בתחושה שהיה שווה לבוא במיוחד בשביל הסרט הזה. יש הרבה אנשים שהסרט לא ידבר אליהם, אבל מומלץ לפחות לנסות ללמוד את השפה שלו.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/9/12 05:13:
      צפיתי בסרט הזה אתמול ואהבתי אותו מאד. מה שיפה בו במיוחד הוא הדגשת תום הנעורים לעומת המניפולטיביות של המבוגרים. גם השימוש בחפצים של פעם היה נאמן לתקופה המתוארת בסרט. סרט מומלץ! טלי

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין