מול קולו ודמותו של מרטין- עובר הבמאי  לסירוגין למריאנה-מעבר שיוצר אנלוגיה מושלמת בין השניים:
שבורה לאחר מערכת יחסים של 4 שנים שבה לדירתה, ל"קופסת הנעליים" . דיכאונה ועיצבונה לא מאפשרים לה לתפקד, אפילו לא לפרוק את הארגזים. גם היא נוירוטית, סובלת מפוביה של קלאסטופוביה במעליות ולכן לא עוסקת במקצועה , ארכיטקטורה. בינתיים, היא מעצבת חלונות ראווה, והבובות הן הסמל, המטאפורה המרכזית שחושפת את עולמה הבודד והמנוכר. הבובות הן התחליף לאנשים, ועיצוב חלונות הראווה הן חלון הראווה שלה  למצוקתה.

הסרט מחולק לכותרות של עונות: סתיו קצר, חורף ארוך, סוף סוף אביב....
בסוף ישנה התקווה שאולי אהבה ומפגש טבעי ואנושי יביא מרפא לעולמות הבודדים האלה .
יש משהו לא מהודק במפגש בין שתי הדמויות , אך הקליפ על רקע הכתוביות מאפשר חיוך וניצחון האנושיות על הווירטואליות. יחד עם זאת, בלתי נמנע לעזוב את בית הקולנוע מבלי לשאול את השאלה המתבקשת: אילו פנים יהיו ליחסים אנושיים בעתיד?

הבימוי של גוסטבו טארטו נפלא, פסקול משמעותי שמופסק ומושמע על פי רצונותיהם של מרטין ומריאנה. שילוב אמצעים "טכניים" כך שעולם התוכן אותו הוא מבקר הופך את הסרט לאומנות, שבה יש הלימה מעולה בין תוכן לצורה. התסריט עמוס משמעויות. מסוג הסרטים שיש לראותם יותר מפעם אחת כדי לקלוט את כולן.
ועדיין לא כתבתי דבר על המשמעות  הסמלית של שם הסרט....

לדעתי, הגדרת הסרט כ"קומדיה רומנטית" כפי שפורסמה, ממש לא הולמת. מתאים למיטיבי קולנוע.

מיוחד! לכו לראות.
להמלצות נוספות על סרטים שאהבתי ניתן לקרוא באתר שלי:

http://www.anat-or.com/