כותרות TheMarker >
    ';
    0

    אין לזה שום קשר לעונג

    9 תגובות   יום שני, 4/6/12, 02:11

    "היסטריה" הוא מסוג הסרטים שזורעים בך חוסר נחת. מעבר להיותו קומדיה רומנטית חביבה ביותר עולה תחושה נוספת של חוסר נוחות. חוסר נוחות שנובע מבורוּת. יכול להיות?

    מהר מהר רצים לויקיפדיה להשלים פערים. בערך "היסטריה נשית" מגלים שאכן הסרט מבוסס על מציאות. על דברים שקרו באמת. על מציאות של בסה"כ לפני 150 שנה. זה לא רחוק, זו בערך התקופה שבה חי הסבא של הסבא שלך (או הסבתא של הסבתא כדי להיות בסדר גם עם מרב מיכאלי).

    ''

    מעבר לשיעור בהיסטוריה, שזו כבר סיבה טובה לראות את הסרט, עולה תחושה נוספת של חוסר נוחות. חוסר נוחות שנובע מאטימותו של הממסד. מכוחו של הרגל. מקיבעון. יכול להיות?

    הפעם כבר לא צריך ללכת לויקיפדיה. הפעם החוויות צרובות בכל אחד מאיתנו. אותן מילים שאמר הרופא הבכיר לרופא הצעיר בסרט "תן לה כדור ושתנוח", נאמרות גם היום על ידי רופאים בכירים לרופאים צעירים. לצופה בסרט ברור שהטיפול שהמליץ הרופא הבכיר הוא שגוי וגרוע ורק יחמיר את מצב החולה. כאן עולה המחשבה שאולי הטיפול שממליץ הרופא הבכיר היום הוא שגוי וגרוע ורק יחמיר את מצב החולה? הרי גם אז, לפני 150 שנה, הרופאים והממסד הרפואי ידעו רק מה שידעו ופעלו על פי הפרקטיקה שהיתה נכונה לאותם ימים. היום הרופאים יודעים הרבה יותר, זה ברור, אבל אפשר לשער שבעוד 150 שנה ייצא סרט על התקופה הנוכחית שלנו והצופה ההדיוט בקהל (אולי אפילו איזה בלוגר) יגיד עלינו "חוסר נוחות שנובע מאטימותו של הממסד. מכוחו של הרגל. מקיבעון. יכול להיות?".

    מעבר לאטימותו של הממסד, שזו עוד סיבה טובה לראות את הסרט, עולה תחושה נוספת של חוסר נוחות. חוסר נוחות שנובע מהיהירות. מהאמת הקדושה שככה העולם נוהג. "אין לזה שום קשר לעונג" אומר הרופא היהיר ומדגים בחמש מילים איך תפיסת המציאות שלנו יכולה להיות שגויה ואפילו לא נדע זאת עד סוף ימינו.

    זו ממש טרגדיה. כמה פעמים בחיים התרסקנו על קרקע המציאות? כמה פעמים תמונת המציאות שחיינו בה התגלתה כשונה לחלוטין בהמשך הדרך? בשנות רווקותי היה לי העונג לנפץ ללא מעט נשים כל מיני "אמיתות" שחשבו על עצמן. כל כך הרבה פעמים שמעתי את המילים "אני לא כזאת...", "אני לא זה...", "אני לא ככה...", "זו לא אני...", "אני בחיים לא..." ולא עבר זמן רב מידי וכל "לא" הפך ל"כן". כן שניפץ עוד סטיגמה ועוד רעיון שבמילא היה שם רק צריך היה להכיר בקיומו.

    תהליך ההתבגרות בנוי על הצמדות למסגרת ועל היכולת לפרק אותה ולבנות אחת חדשה במקומה. אני רואה את זה על הבת שלי. עד לא מזמן היא רצתה להתחתן עם בן. אחד מהכיתה שלה. כשהיתה בגן חובה זה התאים לה להתחתן איתו. היום בכיתה ב' כשאני שואל אותה אם היא רוצה להתחתן עם בן היא צוחקת. היום זה נראה לה לא הגיוני להתחתן איתו. בגן חובה היא חיה במסגרת שהתפרקה והיום היא במסגרת אחרת שגם תתפרק בקרוב ואחת אחרת תבוא במקומה.

    גם הרופא היהיר שאמר "אין לזה שום קשר לעונג" חי במסגרת שבנה לעצמו בעזרת הסביבה ולא ירחק היום בו גם הוא יתנפץ על סלע המציאות ויצטרך לבנות לעצמו מסגרת חדשה. עולם של מציאות מדומה? ומה עם הערכים? ומה עם זה שברור לנו מה נכון? ומה עם האמת?

    מעבר ליהירות, שזו עוד סיבה טובה לראות את הסרט, עולה תחושה נוספת של חוסר נוחות. חוסר נוחות שנובע מהפערים. הפערים בין עניים והעשירים, בין עשירות ועניות, בין גברים ונשים, בין בני המזל לחסרי המזל. הסרט מבליט בצורה חדה שעני הוא אף אחד. Nobody. אישה ענייה היא עוד פחות מזה. זה מה שהיה אז. והיום? המצב שונה?

    אז, לפני 150 שנה, מי שיכול קנה לעצמו רפואה טובה ומי שלא יכול צריך להסתפק ברפואה הציבורית העלובה. והיום? המצב שונה?

    "היסטריה" זו קומדיה רומנטית ראויה שכדאי לראות. הפן ההיסטורי מעניין. המונולוגים הפמיניסטיים מעט קיצוניים יחסית לתקופה אבל זה כסף קטן. ולא, לא חייבים לצאת עם הרגשת חוסר הנוחות. אפשר לקחת את הסרט ב easy וסתם ליהנות.

    ''

    תודה לרותם מקפה דה-מרקר על ההזמנה לאתנחתא הקומית.

    דודו ישורון

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      לפחות במקרה הזה הדביקו לנשים טיפול רפואי נעים ולא הקזת דם או משהו אחר.
        5/6/12 16:05:

      הבימאית של הסרט היא לסבית והיא אמרה "פשוט רציתי לעשות סרט שארצה ללכת לצפות בו"  (ממאמר בעיתון הארץ) כך שלא נראה לי שנשים אמורות לסבול בסרט.

        5/6/12 13:34:
      הנקודה האופטימית.. היא שאנו מתפתחים כל הזמן.. ומבינים מתוך כך את "שגיאות" העבר.. מה שמלמד שתמיד טובה מידת של צניעות..
        5/6/12 08:34:
      התקופה ביחס לנושא המרכזי בסרט,בהחלט מעוררי גיחוך... בהתחלה זה נראה לי כמו סרט נשים קלאסי ואז הגיע נושא "הויברטור" והבנתי שכאן כנראה מתבצע החיבור עם הצד הגברי שהגיע לצפות בסרט. חושבת שנקודת מבט של גבר שונה משל אישה שצופה בסרט. למרות הנושא , חושבת שנשים פחות יתלהבו מגברים לצפות שעתיים בסרט כזה. אבל זו דעתי האישית והבילתי מחייבת. יכל להיות שיש כאן בחורות שחושבות אחרת..
        5/6/12 05:38:
      תמיד מוכנה לראות עוד קומדיה רומנטית חביבה, ביחוד על רקע תפאורה תקופתית...
        4/6/12 22:31:

      תודה על התגובות.
      לגבי חוסר הנוחות בהיריון, זה נראה לי שזה המחיר תמורת תמותת תינוקות נמוכה מאד. באפריקה האישה הולכת עם הסל לשדה וחוזרת עם תינוק. הצליח לשרוד טוב, לא הצליח לשרוד, חבל אולי הבא אחריו יהיה יותר חזק.

       

      שלוש פעמים הייתי בחדר לידה והחוויה של הלידה היתה עבורי יותר כמו של סרט טבע מאשר אירוע רוחני או אלוהי. נשיונל ג'אוגרפיק בלייב. אולי בשביל היולדת החוויה היא אחרת אבל נדמה לי שמנפחים את זה ליותר ממה שזה באמת. בסופו של דבר גם האמא הכי רוחנית והכי "מתחברת" עייפה ותשושה ומרגישה כמו מכונת הנקה לייצור קטן וצרחן.

       

        4/6/12 06:59:
      שלא לדבר על חוסר הנוחות שבסיטואציה האינטימית שכל אישה חווה לאורך חייה, בפרט כשהיא בהריון וכל העולם ואשתו עובר בין רגליה וחוסר הנוחות בהפרדה שניכפת על האישה להפריד בין החלק האורגני פיזי של גופה לחלק הרגשי ונפשי, הפרדה שעבור גבר היא כמעט לא קיימת ונדמה שגם בסרט הזה יש זלזול לגביה. והערות מזלזות של רופאים אכן יש עד היום
        4/6/12 05:44:
      לפעמים אנו זקוקים לקולנוע שייצור אצלנו את אי הנוחות. תודה
        4/6/12 02:31:
      תודה על ההמלצה...על כתיבתך הנפלאה המסתכלת סביב סביב ...לילה טוב :)

      ארכיון

      פרופיל