כותרות TheMarker >
    ';

    ספרים חדשים

    חברים - הזבוב והצב - ראיון עם המחבר

    0 תגובות   יום רביעי, 13/6/12, 10:30

     

    חברים

    הזבוב והצב


    הראיון עם המחבר סול פורט

     

     ''

     

     

    התרשמותי: כשהספר הגיע אלי לסקירה התלהבתי כבר מהכריכה הכל-כך מיוחדת ומהאיורים היפהפיים על הכריכה ואלו המלווים את האלגוריה החכמה.

    הספר כתוב בחכמה והוא בעל טקסט אמביוולנטי ופונה אל נמען כפול, מבוגרים וילדים. הניגוד עליו מצביע המחבר, בין גילו הצעיר של הצב, 200 שנה לבין הזבוב הבא בימים, והוא כבר בן 16 שעות, מעצים את הפערים והניגודים בחיינו, ובין התפיסות השונות והיכולת להתגבר עליהם, בזכות האהבה. נשמע קלישאתי משהו, אבל כתוב בהמון אהבה ומעצים אותה. מומלץ מאד !!!!!

    אמנם, כבר המלצתי על ספר זה לפני זמן לא רב, אבל סקרנותי הגבירה את התעניינותי במחבר העומד מאחורי הטקסט המופלא והספר המיוחד, שלא רואים הרבה כמותו על המדפים.  התעניינותי הובילה לשיחה עם המחבר, ולא התאכזבתי, סול פורט, או שאול פורת בשמו עפ"י תעודת הזהות, אדם מזן נכחד, איש רב גוונים,  בעל חוש הומור, בעל ידע רב ומרתק. בהמשך אביא "קטעים" נבחרים מאותה שיחה.

     

    סול פורט או שאול פורת, מי אתה ?

    יש לי סוד -

    "זה הסוד שלי,

    כל הסוד שלי,

    יש בי משהו כזה .....

    כל איש ברחוב נועץ בי עיניים,

    וחולם חלום יפה" (מילים יחיאל מוהר – לחן עממי).

     

    זה היה בהומור, ובכן מי אתה ?

     

    סול פורט עלה ארצה בהיותו ילד ונהנה מקבלת פנים נלהבת עם הגיעו ארצה. המדינה העמידה לרשות משפחתו בית מאד מרווח בצורת אוהל, וכדי שלא ירגישו בודדים צרפו לאוהל עוד כ-6 משפחות. כולם אכלו בחדר האוכל של המאהל. האוכל היה משביע לרוב, אם כי לא נתנו "קוויאר".

    התקופה הייתה תקופת הצנע וניתן היה להשיג לילדים קצת חמאה בשוק השחור, והספסרים חגגו. שוקולד נראה לעיתים קרובות, אבל רק בתמונות. המחסור במוצרי צריכה איכותיים היה גדול. היחידים שיכלו להרשות לעצמם ליהנות מרמת חיים קצת מעל הממוצע, היו אלה שהפרוטות היו מצויות בכיסם, ובכמויות גדולות.

    בתקופה הצנע הזו גדל סול פורט ומחסור מכל הטביע בו את חותמם. הוא עסק בכל עבודה אפשרית שהוצעה לו לאחר שעות הלימודים. האפשרויות לא היו רבות, בעבור הנער בן ה-14. במקרה השתתף בתחרות לכתבים צעירים בעיתוני ילדים, וזכה לתואר כתב צעיר עם משכורת עתק שהספיקה לשלם בעבור הסרט אותו ראה בסופי השבוע. כדי לשפר את מצב  "דמי הכיס" שלו עסק גם בכל מיני עבודות כפיים; מסגרות, במפעל לחוטים, נגריות וכד'.

    מכל העבודות בהן עסק עבודת הכתיבה הייתה החביבה עליו מכולן, למרות היותה בסך הכל גם היא עבודת כפיים. גם כאן כאבה היד לאחר מספר עמודים. מכונת הכתיבה הגיעה רק כעבור כשנתיים לאחר עמל רב. כאן הוא נתן דרור לחלומותיו, והיו הרבה כאלה. גיבוריו לחמו גם באיתני הטבע ויכלו להם.

    וכאן טמון סודו של סול; "אם אתה רוצה להשיג משהו, הילחם בעבורו, אל תרים ידיים כי בסופו של דבר , אין דבר העומד בפני הרצון".

     

    סול פורט (שם העט של שאול פורת), רופא, עורך דין ואיש עסקים. יליד ורשה פולין 1938. עבר את השואה כילד  בגטו לודג'. חלק גדול ממשפחתו המורחבת נכחד בשואה.  ב-1949 עלה עם אמו ארצה, אביו הצטרף אליהם שנתיים לאחר מכן. התגורר בחיפה עד גיוסו לצבא. אחרי השירות הצבאי נסע לאירופה. בין 1961 ל-1967 למד רפואה בוינה והמשיך בלימודי הפסיכולוגיה עוד 5 שנים. את הסטז' עשה בבית החולים האזורי למחלות נפש בזלצבורג. ב-1975 קיבל את תואר הדוקטור שלו (PHD) וכן אזרחות אירופאית. התגורר באירופה כ-25 שנים. מתוכן כ-7 שנים חי ברומא ועבד כיד ימינו ומנהל השיווק האירופאי של הטייקון היהודי הנודע, רוברט מקסוול.

     ב-86 חזר לארץ ועבר לחיות בתל אביב, בה מתגורר עד היום, תוך שהוא ממשיך לנהל את עסקיו באירופה ומחלק את זמנו בין הארץ לחו"ל.

    בשנת 1995 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, וכיום עוסק בעריכת דין.

    סול פורט פירסם מספר ספרים בארה"ב ובאירופה וכן סיפורים בעיתונות האירופאית. ידוע גם בשם העט לואי מרטל. "חברים הזבוב והצב" הוא ספרו השני בעברית. ספרו הראשון, "גם מלאכים מתים" (רומן למבוגרים), יצא בהוצאת מודן (2010).

     

     

    מדוע השימוש בהטרונים?

    לדעתי, קל יותר לחבב את ההטרונים, לארגן אותם על הבמה. תמיד אנחנו מסתתרים מאחורי דמות או מאחורי מישהו או משהו. כאשר מלבישים תפקיד על הדמות היא יותר ממושמעת.

    כסופר אני גם במאי של המתרחש בעלילה ופשוט קל יותר לעבוד איתם. הם יותר ממושמעים מאשר דמויות אמיתיות וניתן לכוונם ביתר קלות למחוזות השונים אליהם אנו רוצים להגיע ולומר את הדברים המתאימים ביותר, ושלא תמיד הם גם הנכונים.

     

    הטקסט בספרך הוא אמביוולנטי, כלומר, פונה לנמען כפול, לילדים ומבוגרים. צורת כתיבה זו מכוונת?

    כתיבתי בספר  "הזבוב והצב" היא אמביוולנטית והסיבה לכך שהגבולות בין שתי האוכלוסיות הוא רופף לחלוטין. יש ילדים המתנהגים כאנשים בוגרים לכל דבר ומצד שני יש מבוגרים שנשארו ילדים ושכחו להתבגר.

    הרבה מבוגרים קוראים יותר בקלות טקסט שנכתב עבור ילדים, למשל מבוגרים רבים את "כיפה אדומה". כל ספרי המעשיות הם לא ספרים לילדים, הם בעל טקסט אמביוולנטי, הדוגמא הטובה ביותר הוא הנסיך הקטן; כל הילדים אוהבים את הספר הזה, אך בהתבוננות לעומק  יש הרבה סרקזם, ולמעשה העולם מורכב מכמה מיליונים של שיכורים, ובכל פעם שקוראים את הספר מגלים דברים שלא גילינו בקריאה הקודמת.

    מהנחש שבלע את הפיל אפשר ללמוד המון. הנחש קיבל צורה של כובע לאחר שבלע את הפיל. ניתן גם ללמוד שלא ניתן להסתיר יותר מידי, בסוף הכל מתגלה, ולא מה שרואים זה מה שבאמת התרחש.

     

    כלומר, יש בטקסט אמביוולנטי מסרים שעוברים מעל ראשו של הילד.

    הפניה בספר "הזבוב והצב" היא יותר לקוראים המבוגרים, שהם קהל היעד העיקרי אליו כוון הספר. הספר עוסק ביחסי אנוש הנרקמים לאורך שנים והילד עוד לא הווה ניסיון זה.

     

    האם לעיסוקיך הרבים והמגוונים יש השפעה על כתיבתך המורכבת  או על הצורך בכתיבה?

    עיסוקי השונים תרמו בעיקר לניסיון חיים עשיר אשר בא לביטוי בעלילות השונות.

    ברור שכן. הספר עוסק בפן הפסיכולוגי והסוציולוגי בחברה ונעשה כאן ניסיונות להסביר מושגים חברתיים בצורה קלילה המובנת לכולם. הכתיבה באה רק  מתוך האהבה לכתיבה.

     

    אולי זילות השפה ? אני שואלת.

    הזילות היא לא רק לשפה, היא לכל החיים, לחיי היום-יום.

     

    מה יחסך לספרים האלקטרוניים ?

    אני פחות אוהב את הרעיון.  אני אוהב את הריח בחנויות הספרים, להרגיש את הריח ולהרגיש את הספר.

     

    אני אוהבת ספרים ישנים ולנבור בחנויות יד שנייה, ואתה ?

    בטח.  אני מאד אוהב לנבור בחנויות ספרים יד שנייה. יש לי אוסף ספרים מהמאה ה-17. אני אוהב לבקר בחנויות ספרים יש שנייה בכל מיני מקומות בעולם, ואני מוצא אוצרות. זה ממש עונג לקרוא את שנת ההוצאה הרשומות באותיות לטיניות (רומיות) ולחשב את השנה.

     

    יש ספרות מסוימת שאתה מעדיף לקרוא ?

    לא, אני אוהב לקרוא הכל, הרבה ספרות איטלקית.

     

    יש סופרים הנערצים עליך?

    יש. אחד העם, יל"ג. אני פחות מתחבר לכתיבה המודרנית, בגלל זילות השפה. השפה רזה ולא מעמיקה ולא מקיפה, שפה של שני גרוש. כמה מהרומנים הנמכרים מאד טוב הם נכתבו בשפה הזאת. יש כותבים שיש להם אמביציה מאד גבוה ואין להם בושה, ואם זה נמכר טוב, הם ממשיכים לכתוב, ואם הספרים לא מסורבים בהוצאות לאור, הם ממשיכים לכתוב ולפרסם. 

     

    מה דעתך על מה שהתרחש השנה בשבוע הספר, המחאה של הסופרים.

    הסופרים צודקים. התחרות נועדה להוכיח איזו מן ההוצאות לאור מסוגלת להביא מבצעים טובים יותר, ולהעצים את הכתיבה האיכותית.

     

     

     

    ועוד קצת על הספר


    חברים

    הזבוב והצב

     

     

     

    בשעת בוקר מוקדמת, על גג בטון של בנין דו-קומתי, נפגשים אלקידיק ארכיבלד טלבוט-צב צעיר בן מאתיים שנה, וסלומה מוסקדור-זבובה מבוגרת בת שש-עשרה שעות.

    "אתה רוצה להיות חבר שלי?", שאלה הזבובה בקול צייצני וחלוש.

    "לא רוצה ולא רוצה! ענה ברוגז ארכיבלד הצב... מה את כבר מסוגלת לתרום?"

    "אני יכולה לתרום דבר אשר נדיר למצוא בימינו," אמרה סלומה הזבובה והשתתקה. לאחר הפסקה קצרה הוסיפה, "אני מסוגלת לתרום אהבה, המון אהבה".

     

    הצב והזבובה הם אלגוריה לשני ניגודים, המתגברים על הפער שכמעט אינו ניתן לגישור והופכים לחברים בלב ובנפש.

    הם שוברים את מעגל הבדידות בו הם שבויים, ומעניקים זה לזו מתובנות חייהם:

     "אנו צריכים לחיות לפי כללי ה'כאילו'", אומר הצב לזבובה. "להיות יותר חופשיים ולא כבולים לכל כללי המסורת של בני מיננו".

    "ואתה יודע את הכללים האלה?", שאלה סלומה בהתפעלות.

    "אז ככה", המשיך ארכיבלד, "התחילי לעבוד כאילו מעולם לא היית זקוקה למשהו, התחילי לאהוב כאילו מעולם לא נפגעת ממישהו, פצחי במחול כאילו אף אחד אינו מביט בך, התחילי לשיר כאילו אף אחד אינו שומע והתחילי לחיות כאילו גן עדן הוא כאן, עלי אדמות".

     

    וולף בולבה, מאייר הספר , נולד ב-1951 בברית המועצות. סיים את לימודיו בבית הספר הגבוה לאמנות במולדביה וכן באוניברסיטה הפוליגרפית באוקראינה. זכה בפרסים יוקרתיים על איור ספרים (של שקספיר, גיתה, דוסטוייבסקי, בלזאק, אנדרסן, הופמן, שלום עליכם ועוד) ולימד ציור וגרפיקה באוניברסיטה לאמנות בקישנייב. השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות נבחרות, ברחבי ברית המועצות וכן באפגניסטן, בולגריה, גרמניה ושבדיה.

     ב-1991 עלה ארצה עם משפחתו, הצטרף לאגודת הציירים בישראל ולאגודת המאיירים, הפך למרצה מן המניין ללימודי עיצוב ב"ויטל" והקים את "הסטודיו" להכשרת מאיירים.

    השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות ברחבי הארץ. זכה בפרסים יוקרתיים כמו  הפרס לאמנות ע"ש יעקב פיכמן ופרס על המקום הראשון בתערוכת האיור ע"ש אורי צבי גרינברג, "נגוהות", ב-2002 .

    אייר, עד כה, כ-130 ספרי ילדים ומבוקש מאד בגלל איוריו מלאי הדמיון והפנטזיה והשימוש בטכניקות רבות ושונות המותאמות לתוכן הספר ואופיו.

    אחד הספרים הראשונים שאייר בארץ היה "חלומותיו של מלך" מאת לאה גולדברג. הוא עובד עם מרבית הוצאות הספרים הגדולות בארץ ועם סופרים ומשוררים ידועים, כמו: סמי מיכאל, שלומית כהן-אסיף, שלמה אבס, עמלה עינת ועוד. חי ועובד בראשון לציון.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ציפי ארצי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין