במסגרת ניסיונות לשחרר את הגב התפוס (טיפ - אם אתם במצב צבירה של טרקטור, אל תנסו אימון אגרוף) המליצו לי על הליכה קלה ברגל.

התחלתי אתמול בערב בביקור ביריד שבוע הספר בכיכר רבין. רכשתי שני ספרי בישול - שמאלץ של שמיל הולנד וספר הבשר של רושפלד. הפרשי המחירים בשבוע הספר לעומת מחיר הספר הוא עצום (33 לעומת 110/ 128 לספר).

בדרך לשם, ושלא כדרכי, עצרתי בעגבנייה ולקחתי משולש פטריות. חייב לציין לטובה שמלבד הבצק (זה הז'אנר השנוא עליי) כל השאר היה סבבה, הרוטב ובעיקר התיבול שלו, הגבינה, הפטריות הטריות ותוספת הפטרוזיליה - כל אלה היה מצוינים. גם העובדה שבמחיר המשולש מקבלים למעשה רבע פיצה גורם ל VFM לא רע בכלל. אבל לא לשם כך התכנסנו כאן היום...

איפה היינו? אהה כן, טיול רגלי. הגעתי עם הרכב לאזור יהודה מכבי ושם החניתי את הרכב. כפכפים ומשקפי שמש ואני מוכן לצאת לדרך. אבן גבירול, בזל, דיזנגוף עד הסנטר. בסנטר מצאתי מכסה מהחום בדמות מזגן ומגוון אטרקציות.

בעקרון אני נגד קניית אוכל ביריד האוכל בסנטר. רוב התוצרת לא מתעלה, הדברים די יקרים ונראים לי שהם סוג של מלכודת תיירים. גם כשאני מתפתה מדי פעם (בעיקר לדוכן העשיר שמתחת למדרגות) אני לרוב מסיים את החוויה בצורה די אפאטית ובטח שלא עושה לי חשק לחזור שוב.

לאחרונה קראתי שני דברים שישבו לי באחורה של הקודקוד. הדבר הראשון זכרתי שקראתי כאן בקפה זה ביקורת של שמן ושמנת על דוכן הקציצות של דנה מלמד (שאותו גם זכיתי לראות בלי להבין מה אני רואה). הדבר השני הוא שסמדי בומבה החליטה לפתוח דוכן ביריד. החלטתי ללכת ולנסות את אחד משני הדוכנים.

לצערי הדוכן של דנה לא היה ולמיטב זכרוני על אותה נקודה בדיוק נפתח הדוכן של סמדי בומבה. אני לא יודע להסיק אם הדוכן של בומבה החליף את זה של מלמד אבל הדבר אפשרי בהחלט. דווקא בעקבות המחשבה הזו עלו לי שאלות - האם הדוכנים הם יותר אקט יח"צני ליריד? קשה להגיד. בומבה גם מקדמת את עצמה עם פלקטים בדוכן שבתוכנם לא התעמקתי. אולי סדנאות? ייתכן.

אז במה דברים אמורים? לחמנייה שנראית לי קצת כמו שילוב בין פריקסה לפארנה. היא מוארכת ודקה יחסית כך שהיא לא הופכת לעיקר ומשאירה את עיקר החגיגה למילוי.

בומבה יוצרת כיס בלחמנייה ומורחת בפנים: סוג של אריסה, מטבוחה, לימון כבוש, סלט חציל קלוי עם מעט גמבה (ז'עלוק). אחר כך שמה בלחמנייה 3 קציצות בקר (עם הרוטב) ומעל סלט של עגבניות עם בצל ועשבי תיבול.

הטעמים משתלבים ביחד יפה. מדובר בטעמים מודגשים ומשכנעים בעיניי. זה בישול עדתי עם נוכחות. אין כאן עדינות וניואנסים. כל סלט בנפרד נותן את הטעמים והדגשים שלו. הכל ביחד נותן תחושה של אמא מזרחית אוהבת. הקציצות מעט-מעט יבשות בעקבות העובדה שהן עומדות קצת ומחכות ללקוח. יכול להיות שאם הייתי מגיע מוקדם יותר הן היו במצב צבירה משכנע יותר. הן מתובלות בצורה טובה עם ראס אל חנות שבולט לטובה.

סך הכל כריך מאד משכנע ומשמח. אם להוסיף את העובדה שהמחיר גובל בשערורייה (נאמר בחיוב) - 25 שקלים בלבד עבור כל הטוב הזה. פה כבר ממש מדובר על VFM אמיתי.

אשמח מאד לראות אם המקום ימשיך להתקיים וישמור על יציבות (וגם על מחיר המנה).