כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    orenjada

    רק לרשום את מה שאני חושב, לכך הבלוג נועד ולכך הוא משמש. טונה של טלוויזיה, הרבה קולנוע, קצת שטויות מסביב ועוד פחות מכך על הכול ועל כלום. מי שרוצה שיחזור, מי שלא לא. אין הרבה מקומות בהם אפשר לפרוק את מה שאני חושב בלי לדפוק פרופורציות, בינתיים נוח לי. אהבתם תחזרו, לא אהבתם אל. לא באתי להוכיח כלום לאף אחד או לגרום לאחרים לראות "מה ומי אני באמת", כולה בלוג על הכול ועל כלום. אני אוהב לכתוב, זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טיפה יותר. אה, ואם אני לא כותב בקצב יותר מהיר או אפילו יותר מדי שטויות אז אל תהססו להזדיין בסבלנות או מינימום להגיב. ביי בינתיים

    0

    הישרדות VIP, עונה שישית, פרק 17 - ביקורת

    0 תגובות   יום חמישי, 5/7/12, 12:30

    לאורך כל הצפייה בפרק שמתי לב לתופעה מוזרה שמתרחשת אצלי, העיניים שלי הרגישו כאילו הן מתרחבות יותר מהרגיל, כל הפרק כולו הרגיש לי כמו הזיה ארוכה ומתמשכת שמסתיימת בסוף עם זוג שפתיים של בחורה בסיליקון שיוצאת חצי עירומה מתוך חוף ים אי שם בעולם. 

     

    אבל אני מקדים, יש עוד קצת זמן לפני שהתוכנית של סתום א' (אושרי) וסתום ב' (תורג'י) מתחילה להתחרבש אז אני מעדיף לשנייה אחת להתייחס לאיך שהפרק הזה התחיל, ותסלחו לי אם זה לא הכי מעניין אבל לאורך דקות ארוכות בצפייה אני יכול להישבע שראיתי את משה פרסטר מחזיק שתי כפיות בידיים שלו ומנהל ביניהן דו שיח, ועד שהוא סוף סוף טרח להכניס גם את עצמו לתוך ההצגה אז הוא השתמש באחת האצבעות שנותרו לו מהיד השנייה. הוא הגדיר את זה בטסטה למצלמה כיצירתיות פורחת כשבן אדם לבד, אני מגדיר את זה כבן אדם שמצא פטריות על אי בודד וזה גרם לו לראות יותר מדי צבעים בוהקים בעיניים.

     

    וככל שהזמן שם עובר על אדון משה לבדו אז נכנסות עוד דמויות למערכה, משום מקום מגיחה לה סירה, בפנים נמצא לא סתם בן אדם אלא סופר גיבור בישראל, שמונה שנים בכלא המצרי וזאת הייתה רק ההתחלה, מה שמשה לא יודע זה שהמצב לא מקדם את העלילה שלו בשיט (בדיוק באותם שניות נמצא מאחורי אחד הצלמים שמצלמים את העונה יהודה ברקן שמגחך בסט צילום נפרד למלצמה ואומר "אתם לא יכולים אפילו לדמיין מה הכנו למושון שלנו הפעם *&@^%#@^%#), עזאם עזאם בא לגנוב למשה פרסטר את הסאטלה, את השקט שלו, את היצירתיות שלו, משה חושב לבוא ולזעוק על עזאם שינשום קצת שיירגע, אבל עזאם בשלו: "התורג'י הזה חושב שהוא אלוהים, שכולם יעשו את כל מה שהוא אומר. אהמממפפפ אני עוד אחזור, אני שונא, אני מכבד, מכבדים אותי אבל אני שונא. אהמממממפפפפפ. אני עוד אחזור, שונא, כבוד, אני". ומשה רק חושב איך הוא יוכל לגרום ליתוש הקטן שהסתנן למרחב הפרטי שלו להתנדף, להיות כאילו לא היה מעולם.

     

    ואז המצלמות אמרו חאלאס, המוזיקה החילה להרגיש קצת מאוסה נושנה ישנה כאילו עדיין לא עזבה את מתחם סרטי הפורנו הזולים של התחנה המרכזית בשנות ה-60, הרבה לפני שההורים של חלק מהאנשים שמשתתפים העונה טרחו להזדיין ולהביא את הילדים שלהם לעולם ועל הדרך גם למקום קלוקל שנקרא הביצה בישראל. אבל זה גם כן עוד סיפור צד לא כל כך מעניין. המצלמות בינתיים חזרו מאי התקווה הידוע בכינוי המגוחך אי התקווה, ועברו לעבר מקום בו אנשים אמורים להתנהג בצורה קצת יותר נורמלית.

     

    ואז זה שוב התחיל אצלי, ההרגשה המוזרה הזו בעיניים, מולי התנהלו שני אנשים שצוחקים וצוחקים וצוחקים ורוקדים ומדברים בעגה מוזרה ומצחיקים את עצמם, כאילו הם מסטולים תחת עוד לפני שהביאו להם את הבקבוק רום במשימה הפרק, או יותר טוב, כאילו אושרי הביא אותו סטפה של הפטריות שמשה אכל ממקודם. מסביבם בדיוק באותו הזמן עמדו כל מיני אנשים מוזרים עם פרצופים של סוסים עם פרצוף תחת ובהו בהם ולא השתעשעו מהחוש הומור האינטימי של זוג שחולק דירה בישראל כבר יותר מדי שנים, עד כדי כך שגם ההומור צואה שלהם לא ישעשע אותם כשהם יישבו לראות את הפרק לראשונה בשידור חי, אני מניאק אם לאורך הצפייה בפרק האחרון תורג'י ושלומי (או מה שלא יהיה שמו של השני נכון לשניית כתיבה זו) לא הסתכלו לרגע קט אחד בעיניים של השני והתביישו אבל שיא הבושה, לראות כמה אחרים צודקים באיך שהם מתנהגים אחד עם השני כשכל השאר מסביב נועצים בהם מבטי זימה לא חרמניים בעליל. והמניאקים ממשיכים וממשיכים, גם אחרי זה בזמן ששגב קנה בקבוק חול מלא בחול מהארץ וגם כשתורג'מן הישיר מבט אינטימי יותר מדי למצלמה ואמר לה שלנטלי דדון יש את העבודת סיליקון הכי גרועה שהוא ראה בחיים שלו (פלוס או מינוס אבל זה היה טון הדיבור, זה היה מהפנט ומזעזע ביחד, קצת כמו הפרק הזה). ובסוף הם עוד המשיכו להציק לשגב שיירד מהפודיום, שהזמן שלו כמעט ונגמר, והגמד תורג'י בטוח שהמשחק מונח לו בין הרגליים, הוא שוכח שכמו שדברים ממריאים ככה הם גם נופלים ובדרך כלל זה בבליינסייד כדי לא לשמוע התחרבשויות מהמודח התורן לאורך פרק מלא.

     

    אני לא יכל להצביע בדיוק על מה שעובד בעונה הזו כי למרות שהביאו סלבים לעונה, למרות שדופקים שם רעיונות מופרכים מלאי אגו של אתגרי שכר ועונש או בקתת המשא והמתן או מי יכול להריח את החור של התחת של השני יותר מהר, למרות כל הסיבות שמעלות לי את הסעיף וגורמות לי קצת לשנוא את ההפקה, דווקא העונה הזו זורמת לי מול העיניים, אני חושב שזה בגלל שלראשונה מזה כמה עונות נורמליות יש עניין, ואני לא מדבר על האנשים, זה עוד זניח, אני מדבר על כך שבריתות עפות ימינה ושמאלה ושום דבר לא סגור, ולמרות שכל פרומו מחדש די הורס את כל מה שהולך לקרות בפרק הבא אני מצליח ליהנות מהצפייה, וכל זה קורה כמעט לאורך כל העלילה.

     

    שמתי לב שיוליה יושבת הרבה בצד ולא מגיבה, ענת ואנה בשלהן מרגיעות אחת את השנייה, תורג'י ושלומי גם ביחד, בוקי שייך איכשהוא ליוליה, שגב גם מתחבר לבוקי ויוליה, ואחרי ערב הסרטונים אז אולי יש מצב לכמה בריתות חדשות בהמשך, אפילו שאם אנה רק רוצה לבלוע קצת את הכבוד שלה ולשכנע גם ענת להבליג הם יכולים ליצור מהחרבושה הזו שנקראת שבט מפלצת כל הדרך אל הגמר, אין עוד הרבה צורך בהשקעה, פוש קטן עם הפרינדלי קאפל והמיליון מתקרב, כל מה שהשתיים צריכות זה להגיע לסוף, אנשים לא יצביעו לתורג'י בסוף, הוא כבר שורף את עצמו כל פעם מחדש. אני מקווה שהעונה תמשיך ככה ושמשה ימשיך לאכול את הפטריות שלו, בינתיים הכול מרגיש לי כמו הזיה אחת גדולה.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אורן קרבל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין