כותרות TheMarker >
    ';

    אוכלים ובוכים

    שילוב של גנטיקה, אסטרולוגיה ובלוטות טעם מפותחות הוביל לכך ששניים מהתחביבים שלי הם אוכל, ולהעביר ביקורת על כל מה שאפשר (מנומקת, בטח שמנומקת). הבלוג הזה הוא השילוב בין שניהם.

    0

    "מחניודה" - נפיחה בניחוח כמהין

    13 תגובות   יום שישי , 6/7/12, 06:01

     הנה שני דברים שאני לא אוהב לעשות:

     

    1. להשחיר מקומות. לכתוב על מסעדה מסה נכבדה של ביקורת שלילית. לא כי הדיעה שלי כל כך משנה, ובהינף מקלדתי תקום או תקרוס התעשייה. פשוט, מקום שהוא ממש רע, הביקורת לא תשפר, והקהל מהר מאוד יבין עם מה יש לו עסק. בחרתי לכתוב את דעתי על "מחניודה" לא כי היא כל כך נוראה, אלא כי הרגשתי צורך לפוצץ את בועת "המסעדה הטובה ביותר בירושלים", ולהזהיר מבקרים פוטנציאליים מנפילה בהייפ.

     

    2. להשתמש במילה "פלצן". יש לנו לפעמים את הנטייה להעניק את התואר המפוקפק הזה לכל מה שהוא מעט מתוחכם מהצפוי ויוצא מהמסגרת. שניים מהשפים החביבים עליי בארץ זוכים רבות לתואר הזה: אייל שני, שהפואטיקה שלו אולי מצדיקה את התואר אך הבישול שלו מוכיח שבדיוק ההפך, ורימה אולברה, שהשילובים המקוריים שלה (והכל-כך מרעננים, לדעתי) כנראה קשים לחלק מקהל הסועדים הישראלי. אך יחד עם סלידתי מתואר ה"פלצנות", ביציאתי מ"מחניודה" נותרתי בתחושה כאילו סובב המקום את אחוריו ונפח בפניי נפיחה הגונה לפרידה. בניחוח כמהין.

     

    הנה דבר אחד שנראה כי "מחניודה" לא אוהבים:

    1. לקוחות.

     

    כי לא מייבשים זוג בשמש הירושלמית, כשאין מקום של ממש לשבת ולהמתין בו, כשהמסעדה ריקה ושעת ההזמנה כבר מזמן חלפה. אגב, גם לא מנומס לעשות את זה בערב, כשהקהל צובא על הדלתות ושליש מהמסעדה ריקה. ככה מייצרים הייפ, לא אהבה לקהל.

     

    ''

    (מתייבשים בחוץ - לפחות האומנות שימושית).

     

    כי לחייך לא עולה כסף, אלא רק מגדיל את הטיפ. גם לא עולה כסף להתנצל כששופכים כוס מים על לקוח, כשזמן ההמתנה בין מנות מתארך מעבר לצפוי, או כשמגישים פעמיים מנה בשרית ללקוח צמחוני ואז מייבשים אותו עוד זמן כדי לספק לו מנה צמחונית.

     

    כי זה אמנם הכי מקסים בעולם להרים כוסית עם כל המסעדה לכבוד יומולדת של מלצרית, אבל פחות מקסים לסגור בשביל זה את המוזיקה ואת הדלת, להסב את תשומת לב הקהל ולשאול בקול רם "למי אין צ'ייסר?", אם ב"למי" אתה מתכוון רק לצוות המסעדה. סליחה. אנחנו לא סטטיסטים במופע שלכם. רוצים לחגוג עם כולם? פנקו את כולם. רוצים לחגוג עם עצמכם? אחרי שעות העבודה.

     

    כל כך הרבה מילים, ועוד לא אמרתי כלום על האוכל. אז הנה. שף אסף גרניט נכח במטבח, ואת זה יכול לדעת גם מי שלא מזהה את הפרופיל המצודד, כיוון שסידור העבודה תלוי בשירותים. של הלקוחות. זה היה סימן טוב, אבל כנראה שלא טוב מספיק.

     

    האפידמיולוג ואנוכי, שני "בתולי מחניודה", בחרנו בקונספט של ארוחת טעימות, חמש מנות מהתפריט או סתם פרי המצאתו של השף, פלוס קינוח, ב- 210 ש"ח לאדם. עשיתי לכם את המתמטיקה וזה יוצא 35 ש"ח למנה, שזה דווקא סבבה, אם יש לכם היכולת לעכל שש מנות בארוחה. לנו ולכל הסובבים אותנו שהזמינו ארוחה דומה - לא הייתה כזו.

    ראשון נחת עלינו בוצ'ר עץ עם מגוון דגים. נתח הטונה האדומה היה מצוין וחבל שהיה מעט מדי ממנו. איתו הוגשו דובדבנים ובצל שלא תרמו ולא גרעו. סלמון כבוש במעט שמיר היה בנאלי לחלוטין, והוגש עם רוטב מיונזי שלא החמיא לו כלל. מנה שנקראת בתפריט "לחי של דג, לכי לכי מכאן" (לא מתחייב על העתק מדויק של מבנה המשפט) הייתה גבשוש של עצמות ובשר שבאותה מידה יכול היה להיות קציצת דג קפואה מהסופר, שהוטבע בטמפורה גסה מדי, ואפילו לשמחתי הרבה מצאתי בה כמה כיסים של בצק נא. גם לכי-לכי הדג הוגשה עם מעין מטבל מיונזי, ולא יכולתי לתהות שמא מחניודה מתעתקת מנות ממזללת הסושי הג'פניקה.

     

    ''

    (בתמונה: גם מלפפון הוא סוג של דג. וגם מיונז).

     

    אחרי המתנה מייגעת, קיבלנו שתי צנצנות של אחת מהמנות המפורסמות של המקום, הלא היא הפולנטה המהוללת, עשויה מקמח תירס עם שמנת ופרמז'ן, פטריות כמהין ואספרגוס. אין ספק - זו מנה מצוינת. ניחוח הכמהין מסחרר את המסעדה בכל פעם שמנה כזו יוצאת את הפס. זו מנה כל כך מצוינת, כי הגישו דומה לה קודם ב"יועזר", ואם תהיו נחמדים, תוזמנו אליי הביתה למנה כזו. רוצה לומר - בשביל מנה טעימה של פולנטה, בצנצנת או לא, לא צריך מסעדת שף.

     

    שלב ההמתנה הבא הסתיים כאמור בכך שאני, שאיני אוכל בשר, קיבלתי מנה בשרית. אחרי שהמנה הונחה בחיקי והזכרתי לברמנית שביקשתי וקיבלתי אישור בתחילת ארוחת הטעימות שלא לקבל מנות בשריות, המנה פשוט נלקחה, בלי מילה, בלי התנצלות ובטח שבלי הערכה של כמה זמן יעבור עד שאקבל את המנה. אז אתם יכולים לנחש - המון זמן. בסופו של דבר קיבלתי עלי אנדיב עם אגוזי לוז, אבל בלי הרוקפור המופיע בתפריט. אולי כעונש על הצמחונות? כך או כך, זו מנה שמדגימה היטב את עקרון ה"פלצנות", שכן טוב טיפול מקורי בחומר גלם בסיסי מאשר טיפול סתמי בחומרי גלם יקרים. נעלבתי בשם האנדיב. האפידמיולוג סעד את ליבו בשקשוקית, מעין שילוב של שקשוקה עם בשר טחון וטחינה שערבה לחיכו, אם כי העובדה שהמנה הייתה קרה פגמה בהנאה.

     

    אתם יודעים כבר מה קורה עכשיו: 1. המתנה ארוכה 2. מנה בשרית שוב נוחתת לי מתחת לפרצוף 3. נלקחת בדממה 4. המתנה ארוכה. קיבלנו מנה אחת אך נדיבה מאוד של פילה דניס בטחינה ומנגולד עם מעט אריסה, וזה היה יופי של שילוב טעמים. בצד הצלחת עמדו כמו-בעונש שעועית ירוקה, עגבניות שרי צלויות ובצל מקורמל, כולם טעימים אך מסיחים את הדעת.

     

    אחת מהעיצות הידועות במדריכי הדיאטה היא לאכול לאט, ולחכות בין המנות. כעבור כחצי שעה, טוענות האולגה רז, תהיו שבעים גם אם אכלתם פחות. אולגה רז צודקת. אחרי שעתיים וחצי של המתנה, ממש לא היה לי תיאבון למנה החמישית של ארוחת הטעימות, שהייתה בסך הכל יופי של ריזוטו עם כרובית. האפידמיולוג מרח מח עצם על לחם חביב, זרה מלח, כרסם ולא התרשם.

     

    את ארוחת הטעימות מקנח מגדל של שלוש צלוחיות נירוסטה, שאני מניח שמכילות כל אחת קינוח אחר. לי נראה היה כי בשלושתן הייתה שלולית של שמנת וסוכר, עם הבדלים מינוריים מאוד. באחת, "מילקי" שמה, נחה לה שלולית שוקולד, אחלה שוקולד, עם קצת קצפת סתמית בצד ומעט פירורי אגוזים מסוכרים מעל. זו מנה שמתכתבת עם כף השוקולד של "הבסטה", בהבדל אחד - בכף השוקולד של "הבסטה", יש הבדלי מרקמים ועניין בטמפרטורות. ב"מחניודה" יש שלולית. השלולית השנייה הייתה דקונסטרוקציה של עוגת גבינה, או שלולית בטעם אינסטנט פודינג וניל עם רוטב פירות יער (חביב מאוד). בשלישית - אם סבתי עליה השלום הייתה יודעת איך הקרמשניט שלה (טוב, "מילפיי") עבר גם הוא דקונסטרוקציה לשלולית, ודאי הייתה מזדעקת "לא נשכח ולא נסלח", אך בצלוחית השלישית נח לו קרם שהוא בשום פנים ואופן לא קרם פטיסייר, עם דפים דקיקים של בצק עלים מפוזרים עליו שהזכירו לי יותר מכל פירורים שנפלו מבורקס של זללן חסר נימוסין. פירות חתוכים שפוזרו מעל לא הצליחו לשנות את דעתי על המנה, אך דווקא עודדו את רוחו של האפידמיולוג. 

     

    למקום תפריט מצומצם להחריד של יין בכוסות (3 אדומים, אף לא אחד מהם ישראלי, ואחד לבן), מה שמונע מכל מי שאין לו פרטנרים ללוות את הארוחה ביין (כלומר, אין לי בעיה לשתות בקבוק יין שלם לבד, זו המכונית שיש לה בעיה לנהוג את עצמה לבד מירושלים). שתיתי במקום קוקטייל חמוד שנקרא "מחניודה בצנצנת" (שוב צנצנת?) שהורכב מג'ין, ליצי, סאוור, סודה, מלפפון ובזיליקום.

     

    ''

    (אם לקוקטייל הזה היה טעם אחר בכוס - אני צנצנת).

     

     

    אולי כבר סיפרתי לכם שאני נוהג לשפוט את יחסם של מקומות בילוי לקהל על פי טיב ומראה השירותים. אלו של "מחניודה" משקפים בדיוק רב את תחושותיי. כשעליתי בתחילת הערב, העיצוב והנקיון שבו את ליבי. אולם ככל שהתקדם הערב, אפף את השירותים סירחון עז, אך נראה שלאיש מהצוות לא היה אכפת מספיק כדי לנקות אותם. אם הפרשנות בכל זאת נדרשת  - עיצוב פתוח ונעים ומוזיקה של "שמח" לא יכולים להסוות שירות מחפיר וסנובי, והגשה בצנצנות לא יכולה להחליף מחשבה מקורית ומגע יד של שף, שהיו כל כך חסרים במקום הזה. השארנו לזוג 500 שקלים לפני טיפ, ויצאנו לשזוף בסבב הבא של הבליינים שיובש כהלכה בחוץ כדי שיחווה כראוי את ההייפ. רגע לפני שירדנו חזרה לרחוב נטרקה הדלת מאחורינו, מפריחה עלינו נפיחה אחרונה של כמהין.

     

    הפעם אין "למי כן, למי לא". למי כן - למי שלא הבין לבד.

     

     

     

    מחניודה, בית יעקב 10, ירושלים

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/8/12 00:37:
      משום מה יש לי תחושה שהם הורסים את המקום בלא לשים לב לכך......נו אם פעם חשבתי להיכנס למקום היום אני בטוח שלא.
      קצת באיחור, אבל תודה על האזהרה. מבחינתי, מקומות שמייבשים בחוץ (בדיוק כמו מועדונים שעושים "סלקציה") שוכחים שמי שצריך לרדוף אחרי מי זה המסעדה את הלקוח ולא ההפך, לא יזכו לתשומת ליבי.
        15/8/12 15:50:
      הייתי אתמול, והגעתי למסקנה שהביקורת שלך מאוד קרובה גם לחוויה שלנו. היחס של המארחת היה גועלי. במקרה שלנו האוכל היה ברובו המוחלט טוב מאוד, חוץ ממנת קלמארי שהוכיחה סופית שזו לא מסעדה לפירות ים (גם פעם קודמת התבאסנו ממנה)
        15/7/12 23:16:
      הייתי לא מזמן בירושלים וחזרתי מאוכזבת מהמסעדות בעיר - מהאוכל עצמו ומהשירות בכלל. במסעדה המדוברת הזמנו מקומות אולם למחרת ביטלנו כשראינו שלא נספיק להגיע. בכל מקרה אני לא אוהבת אוכל מתוחכם מדי ואני חסידת המטבח הפשוט אז אני רואה שלא הפסדתי כלום...חשבתי שאולי שווה להגיע בשביל האוירה....טוב, עד שאני אהיה פעם הבאה באיזור רחוב אגריפס אלוהים גדול :)
        8/7/12 22:05:
      למה נשארתם ? הרי הכל התחיל ברגל שמאל. צריך לדעת מתי לקום ולעזוב מסעדה. לא מזמן אכלתי ב- Canela ומאד נהניתי. נכנסתי לשם ממש באקראי. ואם להתייחס לבקורת השנייה שלך הרי מה שמצא חן בעיניי בקהל הסועדים היה הרב-גוניות, ישבו שם אנשים מכל מיני גילאים ומכל מיני סטטוסים חברתיים ולא משובטים. בירושלים אין בכלל תוקף לסחי או היפסטר כולם ירושלמים שזו ליגה בפני עצמה ואני באמת מתפלאת על השירות המתנשא שכה אופייני לתל-אביב ושכל-כך התרגלנו אליו.
        7/7/12 02:27:
      נשמע על הפנים.... באמת שאין מה לחזור לשם אם זו החוויה. אולי גם דברים השתנו שם בתקופה האחרונה, כי אני לא נתקלתי בשום דבר שכזה... מרגיז
        7/7/12 02:15:
      תודה אורן (-: ישבנו גם כן על הבר. השירות היה זהה משני הברמנים, ובמקום היה אחראי משמרת שפרקטיקלי הסתובב לנו בתחת ואני די בטוח שהיה ער לכל ההתרחשות לפחות סביב זמני ההמתנה הבלתי סבירים בין המנות ולכך שקיבלתי פעמיים מנה בשרית. לא נראה היה שזה מעניין אותו כל כך.
        6/7/12 21:42:

      שמח לקרוא אותך שוב!
      האמת היא שהייתי פעם אחת עם החברה במחניודה. זה היה בתקופה של הרעש סביב המקום, באנו בצהריים באמצע שבוע.

      השירות דווקא היה בסדר (אולי זה בגלל שקיבלנו שירות מברמן ולא ממלצרית). התפריט שיעשע אותנו. האוכל בהחלט היה לא טוב ביותר, למרות שאת הפולנטה אני חייב לציין לטובה, היא הייתה מאוד טעימה, וחברה שלי מתגעגעת אליה מאוד ואף פולנטה אחרת לא הצליחה לשחזר את אותו הטעם שהפולנטה במחניודה הצליחה.

      המנה הראשונה שלי, מוח במחבת, הייתה בסך הכל בסדר, אבל שום דבר מיוחד. והעיקרית שלקחנו יחד - פלטת ים (שרימפס, קלמרי, מולים, סרטנים) הייתה מאוד מאכזבת מבחינת האיכות שלה.

      תודה על הביקורת הלא מתפשרת.
      באמת נשמע כמו חוויה רעה מאוד

        6/7/12 19:34:
      ביקורת מעולה ומועילה. הרבה רעש וצילצולים לא יחפו על זלזול בלקוחות.
        6/7/12 16:47:
      והערה כללית בעבור מי שחש דיסוננס מכך שחלקתי קומפלימנטים ללא מעט מנות ולמרות זאת הביקורת קשה - כן, יש אוכל טעים במחניודה, א-ב-ל: א. יש גם לא מעט מנות שהן פלופ מוחלט (הקינוחים, לחי הדג, "סלט" האנדיב). ב. ממסעדת שף אני מצפה ליותר מאוכל טעים. אפרופו הפולנטה - רימה אולברה לוקחת את אותו חומר גלם ומגישה אותו בצורה אחרת (למשל, בפעם האחרונה שטעמתי, עם פלפלוני צ'ילי מוחמצים קלות). שף צריך להיות מסוגל לקחת פרודוקט או מנה שכבר מכירים ולתת לה פרשנות אישית ומיוחדת. זה לא ניכר היה באף אחת מהמנות. ג. ויותר מהכל - נראה שהשירות הרע שזכינו לו הוא ממש מעין מדיניות נונשלנט, שלא ברור למה זה תורם. אותי זה הוציא משם ממש בכעס. זה לא יכול לפצות על פולנטה טעימה או דניס עשוי היטב.
        6/7/12 16:43:
      עומר - תודה רבה (-: יאיר - אני מזדמן לעתים כל כך נדירות לירושלים, וממש התלבטתי אם ללכת למונא או למחניודה. כל הדברים הטובים (ובדיעבד, לדעתי, לא מוצדקים) ששמעתי על מחניודה גרמו לי לבחור בה, והבעיה היא שעכשיו אני חושש לנסות משהו אחר מבית אותו יוצר, על אף שהסגנון אמור להיות אחר לגמרי...
        6/7/12 08:59:
      לא ביקרתי במקום. לפעמים אני חושב שאני עושה בשכל. לא הצלחתי עד היום להתחבר למרקם הפולנטה. ניסיתי מתירס טרי וניסיתי מקמח - פשוט לא מצליח להיות מיוחד או טעים במיוחד עבורי. מה אני מפספס? לשמחתי, הרעש סביב המקום קצת נרגע וכבר לא קוראים המון ביקורות. אומרים שבמונא (אותה הם רכשו) אפשר לאכול טוב ועם פחות רעש וצלצולים. יצא לך?
        6/7/12 08:07:
      כתיבה מעולה!

      ארכיון

      פרופיל

      Jotham
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין