כותרות TheMarker >
    ';

    אוכלים ובוכים

    שילוב של גנטיקה, אסטרולוגיה ובלוטות טעם מפותחות הוביל לכך ששניים מהתחביבים שלי הם אוכל, ולהעביר ביקורת על כל מה שאפשר (מנומקת, בטח שמנומקת). הבלוג הזה הוא השילוב בין שניהם.

    0

    "א-לה רמפה" – גיל בפה וחור בראש

    8 תגובות   יום ראשון, 8/7/12, 04:45

    הערב חתמנו על חוזה המזכה אותנו בעוד שנת מגורים בקן האוהבים שלנו בגבעתיים. גבעתיים בשבילנו היא כל מה שאנחנו לא רוצים להיות: האוכלוסייה שלה הומוגנית-להחריד, שיבוטים-שיבוטים של זוגות לבנים פלוס תינוק בעגלה שעולה כמו פיאט פונטו. תרבות הבילוי שלה מסתכמת בכשלושה בתי קפה – אם מחשיבים בית קפה שפיצל את עצמו לשני מבנים באותו רחוב כשני בתי קפה. אם לא הייתי רוצה להקיא כבר מדיסקורס הסחים-היפסטרים, הייתי אומר שסחים הם אולי בכל מקום, אבל הם בעיקר בגבעתיים.

     

    מצד שני, אחרי שנת מגורים בצנטרום של הצנטרום של תל אביב, הבנו שעם כל הכבוד לרוח המפעמת בתל אביב, לפעמים בן אדם פשוט רוצה בית נחמד להניח בו את הראש – בלי שחתיכה מהתקרה תצנח עליו בלילה. ההשוואה הזו בין תל אביב וגבעתיים עלתה לי בראש, אחרי שרק לפני יומיים דיווחתי לכם על ביקורי ב"מחניודה" הירושלמית, שהייתה הרבה רוח וצלצולים עם מעט מדי טעם טוב בפה. לפעמים נמאס ממגניבות, שטיקים ומסעדות נושא, וכל מה שאתה רוצה זה אוכל טעים. כי ב"א לה רמפה" יש מעט התחכמות – והרבה אוכל טעים.

     

    "א לה רמפה" (או סתם רמפה) נפתחה לפני כשלושה שבועות ברחוב העמל השוכן במתחם שוקן, או בעברית צחה – בטיז אל-נאבי (עכוזו של הנביא, למי שתהה). לדברי המקימים, עומרי בראל ודויד בינרט (ברזומה - שאפה, NG, אורקה וצ'אקרה), המקום נועד להוות נקודת מפגש לאמנים והמוזיקאים הגודשים את רחוב שוקן. אלו אולי ימצאו את המקום בקלות. לכל השאר אני יכול להציע לנסוע בשממה החרבה שהיא רחוב העמל עד שיראו את המקום היחיד שפתוח ומואר ברחוב – הגעתם. תתעודדו – אמנם אתם בשומקום אבל יש מלאן חנייה. וכן, אני יודע שלנהוג ברכב בתל אביב זה סחי. ככה זה גבעתיימים.

     

    ההכרות שלנו עם הרמפה לא הייתה חלקה – בדיוק כשהגענו עלתה להופיע על במה מאולתרת בחצר רחבת הידיים מעין להקה שאת הסגנון המוזיקלי שלה אני יכול להגדיר רק כ"חור בראש". נראה שקהל האמנים והמוזיקאים הדרים ברחוב שוקן השוקק מאוד נהנים ממוזיקת חור בראש בווליום בלתי ניתן לעיכול, כי כל השולחנות בחצר היו מלאים, וכך גם הבר הפנימי. למי שציפה למארחת או מלצר שיסייעו לשבת – אין כאלו. למרות ההתחלה הלא-מבטיחה, ועל אף שלא הצלחנו לתקשר אפילו כדי להבין האם אנחנו מעוניינים להמתין עד שיתפנה שולחן או לא, בסופו של דבר התפנה הבר וזכינו לשמוח על כך שנשארנו.

     

    התפריט מוגש על דף נייר שנראה כי מודפס מדי יום ביומו. אם נגמרה מנה מסוימת – ניגש אחד מעובדי המקום (גם הם, אגב, משובטים, אבל הטייפ הוא בחור שחום צעיר עם הרבה זיפים ומחסור בשמפו) ופשוט מוחק בטוש את המנה מהתפריט של כולם. במעט הפרסומים שכבר יש למקום טוענים הבעלים שבכוונתם לגבות מחירים "הוגנים", ונראה שאכן כך – המחירים נעים בטווח שבין 20-60 ₪.

    השתייה האלכוהולית עוד לא מפורטת בשום מקום, ובינתיים מזמינים עם העיניים. בחבית יש מכבי או פאולנר החביבה עליי עד מאוד, שמוגשות ב... צנצנות של רבע או חצי ליטר (28 ₪). או כמו שכתב לי חבר יקר – המקום הבא שיגיש לי אוכל בצנצנת, אני אשבור אותה על ראשו של השף. עם הבירה מקבלים מכסה של צנצנת זיתים, ועליו, כמה נחמד, זיתים. ממש הגשה ברת-קיימא.

     

    ''

     

    "המקום הבא שיגיש לי אוכל בצנצנת, אני שובר אותה על ראשו של השף" (צ. ארגמן).

     

    כיוון שהיינו חמישה, וכל התפריט היה נראה לנו טעים, הזמנו מכל הבא ליד. נשנוש לצד הבירה של במיה בפרמז'ן .(22 ₪) היה ה-מנה של הערב. מי שטרם זכה לטעום במיה שהוכנה כהלכה, בלי שום תזכורת לריר הידוע-לשמצה, מוזמן לסור למנה הזו. במיות קטנות ועדינות נקלו ככל הנראה בתנור על עוקציהן, מה שמנע מהריר לצאת החוצה וסייע לו להתייבש, ולאחר השיזוף נזרתה עליהם גבינת פרמז'ן, זה הכל. איזה שיחוק.

     

    ''

     

    הזמנו שתי מנות דגים – גרבדלקס שהגיע עם פוקצ'ה שמנמנה וטרייה. הדג היה כבוש בעדינות, הוגש עם בצל סגול, צלפים ורוטב לבנבן קלאסי שבשילוב עם הפוקצ'ה הפך לפשוט סנדביץ' מוצלח. לא היה כאן ניסיון להמציא את הגלגל, אבל זו הייתה מנה טובה ופשוטה.

     

    ''

     

    מנה אחרת דווקא ניסתה לקפוץ מעל הפופיק, וקצת חבל – סביצ'קה ישראלי  הורכב מדג לבן נא (לא זיהיתי ולא שאלתי מי), עם משמשים ונענע – עד כאן נהדר. מעל הכל הוסף רוטב מבוסס על אריסה, שעל אף היתרון שבחריפותה הפכה את כל העסק לשמנוני מדי. לי זה הוריד את החשק, חבריי לבר טרפו וליקקו את האצבעות. הסביצ'קה הוגש עם שתי פרוסות לחם ארוכות, שמנמנות, רכות ומטוגנות, מעין "לחם אבוד", מה שמראה שברמפה מבינים היטב לנפש הסועד הישראלי, שאוהב את האוכל שלו עם פחמימה בצד.

     

    ''

     

    הפריחה בסצנה הקולינרית הטבעונית לא פסחה גם על הרמפה, ובמקום יש מנה שנקראת בפשטות "הטבעוני", וכלשון התפריט – קרעים מרוטשים (נו-באמת-1) של פטריות, פתיתים של אמא (נו-באמת-2), כמהין ורוקט. כמהין לא ממש היה כאן, אולי שמן כמהין, וגם הוא לא מאוד הורגש. אבל הפתיתים, ההמצאה הישראלית הכי אנדר-רייטד שיש, היו נהדרים, והשתלבו היטב עם הפטריות (שנראה היה כי שרו בפורט לפני) והרוקט.

     

    ''

     

    הקרניבורים בשולחן נהנו גם ממנת קלמארי ממולא בבשר סינייה וטחינה, ומצלע חזיר בויסקי ומייפל. אני מדווח בשמם שההנאה הייתה רבה.

     

    בזמן שסיימנו לבלוס הסתיימה ההופעה, ואנחנו תפסנו לנו סוף סוף שולחן בחצר (אגב, אין מזגן גם בפנים, אז מובן שעדיף לשבת בחצר). את החור בראש שעל הבמה החליף חור בראש אחר שבקע מהרמקולים. הייתי שמח לדווח לכם מה הקו המוזיקלי, אבל לא נראה שנולדה עדיין האפליקציה שתזהה את טיב הרעש הזה. הייתי רוצה להציע – כמו לטחון מסור חשמלי בבלנדר. עם המעבר לשולחן דגמנו גם את המנה היחידה שהייתה פספוס רציני, הקינוח היחיד במקום המתכנה "גלידה ירושלמי" שהיא עוד וריאציה על השילוב בין גלידת וניל לטחינה ודבש, שזה שילוב שאני מאוד מחבב. גם כאן הוא עבד טוב, אלא שגלידת הוניל הייתה מאיכות מאוד ירודה, וגבישי קרח לא סימפטיים בעליל הורגשו בכל ביס וביס.

     

    האם ברוח הפתיח "מחניודה" היא תל אביב, ו"רמפה" היא גבעתיים? הוויב הכללי של המוזיקה הרועשת, לא-מובנת ולא-מוכרת, יחד עם השירות המאוד לא-רשמי (אך גם מאוד חביב) יכול בקלות להתהדר בתואר "היפסטריאדה" – לא גבעתיים. יחד עם זאת, נראה שהיומרה כאן היא במקום הנכון. על אף שהמקום חוטא בהגשה בצנצנות וטקסט מתחכם בתפריט, יש כאן מעט מאוד רעש וצלצולים והרבה מחשבה במקוריות והשקעה בטיב המנות. זה יתרון גדול – כשאתה מקבל אוכל טוב במחיר הוגן, אתה מרגיש שאתה רצוי, וקצת כמו עם עירנו גבעתיים, בשביל ההרגשה הטובה הזו אתה מוכן גם לסלוח על חטאים קטנים. אני מאחל למקום הצלחה – רק דיר באלק, תארגנו גם ערבים עם ווליום נורמלי, ותשפרו, דחוף, את הקינוחים. או אז נשמח לנסוע עד אליכם שוב מגבעתיים הרחוקה מעבר לנחל האיילון.

     

    למי כן: לאמנים והמוזיקאים הדרים ברחוב שוקן השוקק (?!), למי שמחפש אוכל טוב ומקורי לפרקים במחירים שפויים במיוחד.

    למי לא: לסובלים מרגישות-יתר של תעלת השמע, למכורים למזגן, למי שזקוקים לתפריט מנויילן ושירות פורמלי.

     

     

     

    "א לה רמפה", העמל 21, מתחם שוקן, תל אביב

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/7/12 19:21:

      היי דוד, נשמע שיש לך מקום מעניין.
      לא הבנתי את ההערה על "מכבי" "מכבי החדשה" "הפאולנר" או "השיכר" ולא הבנתי בדיוק איך צנצנת מגבירה את החוויה.
      זה אומנם ייחודי ומקורי, אבל לא צריך לעשות מזה יותר ממה שזה :)

        9/7/12 13:53:
      היי דוד, כיף לשמוע ממך! מקווה שלקחת ברוח מבודחת את הערת ה"שיבוטים" שלי... עכשיו משהבנתי את הקונספט המוזיקלי זה נשמע דווקא נחמד. שיהיה לכם המון בהצלחה, תמשיכו לעשות אוכל טוב - ותטפלו בקינוחים (-:
        9/7/12 10:43:
      (הבהרה)השיבוט המזופזף השחום ללא השמפו עם הטוש שמסתובב ומוחק מנות מהתפריט בזמן אמיתי הוא לא אחר מהשף והבעלים דוד בינרט. אני יודע זאת ממקור ראשון. לגבי הצנצנות... אכן קונספט לעוס ומאוס, מצוץ עד העצם ומעיק, כל עוד מדובר בצנצנות שמכילות אוכל וקינוחים. במקרה של הבירה: הצנצנות מאדירות את חווית השתייה וזורקות את השתיין למחוזות לא מוכרים ולא ממותגים. זו לא "מכבי" או "מכבי החדשה" זו לא "פאולנר" זהו שיכר! בבית אני שותה מצנצנות ממוחזרות ונהנה יותר (יש דברים שאין צורך לעשות להם רציונליזציה מיותרת) לגבי המוזיקה... אכן ערב קשה עבר על כוחותינו (לקוחותינו) זהו סיכון אומנותי אמיתי לאפשר במה פלורליסטית. וסוג של רולטה לפעמים. אני באופן אישי הייתי באותו ערב ולא נהנתי מהמוזיקה אבל נהנתי לסבול ממנה וממצב הקיצון שהיא יצרה. שמח שנהנתם הייתם חמודים דוד
        9/7/12 01:36:
      הבמיה נהדרת! יש ב"פתיתים" מנה דומה, לא נראה שקשה להכין את זה בבית. הצנצנת דווקא לא מפריעה לשתייה, אבל גם לא תורמת בשום צורה שהיא חוץ מלהיות "מאג-ניבה" וכבר קצת נמאס. ותודה (-: אני משתדל לבוא יותר. אני מצנזר את עצמי הרבה אם אני חושב שאין לי מה לחדש.
        8/7/12 21:04:

      נשמע מסקרן.
      אני מאוד אוהב במיה ולכן הייתי שמח לאכול את המנה הזאת.
      הבירה בצנצנת נראה לי מאוד לא נוח, וחשבתי שקודם לכן הגזימו עם הז'אנר הזה...

      רעש בלתי נסבל יכול להוציא אותי משלוותי, אבל אולי האוכל מפצה על כך. לא רואה הרבה גבעתיים במקום הזה למרות הרצון האז לספח את זה מחוץ לתל אביב ;)

      אתה כותב שוטף ובצורה שמאוד כייף לקרוא. תבוא יותר!

        8/7/12 14:07:
      פני - את צודקת. גם לגור בגבעתיים :-) אני משתדל להתחמק מה"סחיות" בדברים שזה חשוב. (-:
        8/7/12 09:20:
      אני לא מבין בדברים האלה של היפסטר וסחי, אבל לשם כך יש לי את ה"עזר כנגדו" בדמות פני ליין שבטח תסביר לי בהמשך מה זה מה ובאיזה צד אנחנו
        8/7/12 08:46:
      להגיד שיחוק זה ממש סחי :)

      ארכיון

      פרופיל

      Jotham
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין