כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    "ריצ'רד השלישי" הללויה לרוע

    2 תגובות   יום שבת, 14/7/12, 13:14

    "ריצ'רד השלישי"  שיר הלל לרוע לב אדם


    "ריצ'רד השלישי" הוא מחזה שיקפירי  מוכר, אך "ריצ'רד השלישי" של התאטרון הקאמרי הוא

    "ריצ'רד השלישי" מבריק, מבויים בצורה מקורית ומפתיעה, מתורגם בשפה מתנגנת לאוזן,

    ב"ריצ'רד השלישי" קאסט השחקנים מעולה, ובראשם שלושה שחקנים שבלעדיהם לא היה "ריצרד השלישי" הופך ממחזה טוב להצגה מעולה. אצל שייקספיר , באופן מאד לא פוליטיקלי קורקט, אדם נכה הוא אדם רע. ריצ'רד השלישי, נכה, התלבושת (היידד לאורנה סמורגונסקי, למלבישות ולאביזרנים) מציגה בפנינו אדם נכה העטוף  במכשירים אורטופדיים, שהמוגבלות הפיסית משתלטת עליו נפשית , או מבטאת את הרוע הנמצא בו מלכתחילה. הוא מתחייב להיות נבל בתחילת המחזה, אך נראה לי שההתחייבות מיותרת כי הרוע המפעפע בו  אינו דורש הצהרה , הוא קיים שם ממילא, ומשכנע את הצופים בכל רגע ורגע. איתי טיראן, נסיך הכתר של התאטרון בתקופתנו, מגלם את ריצ'רד באופן מעורר הערצה: הדיקציה, הבעות הפנים, הבעות הגוף, התנועה המעוותת, הסייף המסוגנן, לאהוב אותו, לשנוא אותו, ללכת שבי אחרי הטירוף המשתלט עליו, מפתיע בכל רגע. אלי גורנשטיין הרוצח השכיר ומר הנפש, הביא לידי ביטוי  את מכלול כשרונותיו ויכולותיו. הוא מצליח לשלב ציניות עם סוג מוזר של רגישות המשולבת באטימות , איזה קול אדיר, והתנועה על הבמה (הידד לבימוי) והמקוריות בכל סצנות הרצח שמעולם לא ראיתי דומות להן. רותי אסראסאי , האלמנה הנישאת לרוצח בעלה, בתפקיד קטן אך מרוכז, משכנעת מאד. תמונת הפיתוי על גופת בעלה היתה טנגו מדהים בשניים שלה ושל איתי. איך הופכת שנאה לתשוקה, איך מילים יוצרות מציאות הסותרת את מה שרואות העיניים, המחול הזה עם עגלת חדר המתים, עליו מונחת גופת בעלה, המשמשת מצע לקיום יחסי מין עם הרוצח החושק בה. היא זזה נכון, היא פרטנרית מצויינת, יופי. ולא שיתר השחקנים לא שיחקו טוב, חלילה, יוסי גרבר בשני תפקידיו היה מצויין , והוא הרי יודע רק איך להיות מצויין, לא אחרת....יוסי קאנץ היה אמין, כולם, כולם, אך שלושת אלה היו מעל ומעבר.

    הבימוי והתרגום  במחזה הזה, היו גיבורים משל עצמם, שהדיקציה המצויינת  הקפיצה אותם קומה.

    מול חלק מן הסצנות פשוט צריך להסיר את הכובע: סצנות הרצח המזומרות,  הסצנה עם ראשו של אלון דהן על השולחן, כאשר ריצ'רד מלטף אותו, ולאחר מכן מתייחסים לכך גם האחרים, הסצנה בה "משופד" ריצ'רד על החניתות, סצנת הפיתוי שכבר התייחסתי אליה קודם, החלום המקסים, הנאה צרופה.

    לסכם – חוויה תאטרונית נפלאה!!  תודה תודה.

    נ.ב. רציתי לומר איזו מילה רעה – אבל לא מצאתי. ..

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה!
        19/7/12 23:30:
      תודה על ההמלצה. סופ"ש טוב :-)

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין