כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    חרדת נטישה. על תערוכתו של ציבי גבע "אובייקט, מעבר" במוזיאון אשדוד

    0 תגובות   יום שבת, 21/7/12, 21:43

    אפשר לומר שיש לי ותק מסוים  עם ציבי גבע.

     

    ציבי לימד אותי באוניברסיטת חיפה קורס שנתי  או יותר, שמעתי אותו, את אחיו, אביטל, ראיתי לא מעט עבודות שלו שחלקן הפכו כבר קנוניות בשדה האמנות הישראלית, הייתי בתערוכה הגדולה במוזיאון תל-אביב לפני כמה שנים ולמרות כל זאת, ההרגשה שלוותה אותי בתערוכה של גבע במוזיאון אשדוד היתה של גילוי – פיצוח סוד, אולי הבנה ראשונה ומאוד מזוקקת של "מאפיינים ישראליים ו/או יהודיים באמנות".

     

    ''

     

    ולמה בגרשיים? משום שהתערוכה הזו, באשדוד היא תוצאה של מפגשים ושיחות ארוכות בין האוצר הותיק יונה פישר וציבי גבע. השיחות הללו מתועדות בוידיאו וקצה קרחונן, מוצג בתערוכה. ושם בין השאר מסביר יונה פישר בדייקנות ובבהירות שאולי אין דבר כזה "אמנות ישראלית" או "אמנות יהודית" ומוטב אולי לדבר על מאפיינים יהודיים ו/או ישראליים באמנות בכלל.

     

    ''

     

    מבנה המוזיאון באשדוד, המהוה חלק מקומפלקס תרבות גדול , מבוכי משהו. ועושה חסד ליצירות הרבות של גבע המוצגות בו. נוצר בעצם מסע בגוף היצירות הגדול (משהו כמו שלושים שנות יצירה...) מקומת הכניסה ועד לקומה התחתונה, כך שיש הרגשה שמעמיקים , תרתי משמע, ביצירתו של גע, בפרט ובמאפיינים של האמנות הישראלית בכלל.

    גבע, שלפי סיפוריו עוד מתקופת הלימודים, מצייר מאז שהוא זוכר את עצמו, אפילו בלילות, על הקירות בבית הילדים בקיבוץ, מצייר וכותב על כל דבר. מארגז ירקות מיותם, ועד לפס דיקט עזוב. הוא מפתח מערכות יחסים מורכבות  עם חפצים נטושים, אותם הוא אוסף אל הסטודיו שלו, מצייר עליהם, או "מתערב" בהם, ועובר תהליך של נטישתם שוב, הנטישה מבחינתו, היא הודאה בסיום היצירה והשלמה עמה. ההסבר על ה"רגע" המיוחד אותו "מקרה ציור" שאין לשחזרו ביצירה, מעניק  אולי הצצה חד פעמית למתחולל בנפשו של אמן בעת היצירה.

     

    ''

     

    יונה פישר

     

    גבע שנתפס לאורך השנים כנוקט עמדה פוליטית בעבודותיו, מקבל פרשנות חדה כתער מיונה פישר כמציג את המציאות המתקיימת כאן. יגיד מי שלא רוצה לראות בציורי הסריגים  כאפייה ערבית, אבל היא שם ואי אפשר לטאטא את העובדה הזו .

     

    ''

     

    וכך מחדר לחדר ומקומה לקומה, עובר הצופה בין היצירות, מגלה תקופות שונות ומאפיינים דומים בחלקן, מחפש (ומוצא) הקשרים לאמנים אחרים שבדקו את הישראליות בציור לאורך השנים אבל בעיקר מתעמת עם מקומות ומושגים שאולי לא היה רוצה לפגוש, או מתעלם מהם אפילו בנהיגה בכבישי הארץ, אבל מהווים חלק מהמציאות שלנו בכל מקום.

    המסכים עם קטעי השיחות בין פישר לגבע מוצבים במספר מקומות בתערוכה, ובכולם מצאתי את עצמי, גם זוגתי, מאזינים רוב קשב לשיחות, למשפטים המקוטעים של גבע, שמגיעים ישר וללא עיבוד מהמוח היוצר ולפרשנות החדה של פישר . הפרשנויות הללו, יכולות להפוך לטקסט מכונן בחקר והוראת האמנות הישראלית...

     

    ''

     

    שמה של התערוכה נגזר מהמעבר של גבע מהסטודיו אותו אכלס בשנים האחרונות למקום חדש. מעבר זה הצריך נבירה וחיטוט באוסף העצום של ה"אובייקטים" בסטודיו והתעמתות אתם, עברם, אימוצם ונטישתם.

    מומלץ מאוד

     

     

    ''

     

    ציבי גבע – אובייקט, מעבר

    אוצרים: יונה פישר ורוני כהן-בנימיני

    מוזיאון אשדוד

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      עדן אוריון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין