כותרות TheMarker >
    ';

    המלצות על סרטים

    0

    "שם פרטי"- החיים כמהתלה

    4 תגובות   יום שלישי, 24/7/12, 15:13
    הסרט נפתח בסצנה שבה אנו צופים בשליח פיצה נוסע באופנועו, וחולף על פני מספר רחובות עד שיגיע ליעדו.
    נסיעתו ברחובות פריז מלווה בקריינות ובמבול של מידע, שנמסר במהירות (שמכבידה על קליטתם)- פירוט לכאורה מיותר אודות הרחובות, שמותיהם והאנשים המפורסמים שהם מייצגים.

    כשיגיע ליעדו יצלצל בטעות בפעמון של משפחת לארשה, ואנו הצופים שומעים מפי המספר, כי שליח הפיצה לא ייטול חלק בכל מה שעתיד להתרחש בבית אליזבט ופייר לארשה.

    שמו של אדם (או רחוב שמנציח את זכרו של אדם) והבחירה בשם ראוי היא כביכול הנושא שיתפוס את חלק הארי של העלילה. אבל אל תטעו: מאחורי השאלה האם השם שרוצה וונסן לקרוא לבנו שעתיד להיוולד ראוי, והוויכוח שהשם מעורר, הולכים ונערמים הנושאים המשמעותיים בהם עוסק הסרט.

    אז קצת סדר: משום שזהו סרט  גם על באלגן. אין זה מקרה שמקום ההתרחשות, ביתם של הזוג הוא בית מבולגן, שלא מוצאים בו דבר, ביתו של אינטלקטואל ופרופסור מפוזר.

    אליזבט היא מורה לספרות במערכת החינוך הציבורית. בעלה פייר הוא פרופסור לספרות המתמחה בתקופת הרנסנס, ומאוד אהוב על תלמידיו. לזוג שני ילדים: בת מתבגרת בת 12 חכמה ואינטלקטואלית כמו אביה, ובן , בן 5- לשמותיהם "המקוריים" יהיה מקום בהמשכה של העלילה.

    אליזבט, המכונה באבו ע"י בני משפחתה, עומדת לארח את אחיה, וונסן, איש נדל"ן מצליח, נשוי לאנה הנושאת ברחמה את ילדם המשותף, שעתיד לצאת בקרוב אל אויר העולם.
    וונסן מייצג את הבורגני, מבחינה פוליטית הוא ממוקם בצד הימני של המפה בניגוד לגיסו, פייר האינטלקטואל, השמאלני, שיוצרי המחזה והסרט מתבוננים בו התבוננות אירונית.

    האורח השני שמגיע לבית הזוג הוא קלוד, נגן טרומבון, חברה הטוב של באבו, חבר ותיק של פייר, בקשר רב שנים עם בני משפחתה, עם הוריה, וכמובן עם אחיה, וונסן. בהמשך תגיע אנה אשתו של וונסן.
    באבו מכינה ארוחה מרוקאית, נדמה, כי היא מתמסרת לה לעיתים ברצינות מוגזמת, מעוררת גיחוך.

    ואנסן מודיע לבאבו, פייר וקלוד כי הוא עתיד להיות אב לבן, וזורק "פצצה" לגבי השם שנבחר. מדובר בשם בעייתי, והתגובות בהתאם. תוך כדי חילופי הדברים נחשפות תפיסות העולם של המשתתפים, זה מוגש בצורה משעשעת ומשוחקת מצוין בעיקר ע"י פטריק ברואל.

    הצעקות הרמות של יושבי הסלון מוגזמות בעיני (בעיקר של באבו), וניתן היה לרכך אותן מבלי לפגוע בביקורת ובאירוניה. גם ההתדיינות אודות השם הנורא היא מתמשכת וארוכה מדי, ניתן היה לקצרה, מבלי לפגוע במסר.

    כמעט הכול מתרחש בין כתלי הבית פרט לקטע הפותח שהוזכר,  הקטע המסיים וקטע מעבר שבו יש צילום חיצוני של כל בתי השכונה (שנראים דומים זה לזה) עד לכניסה דרך החלון לביתם של באבו ופייר למערכה שנייה שבה הכול ישתנה.

    מסתבר, כי השם הפרובוקטיבי הוא המצאה-בדיחה (אולי גרועה) של וונסן. האם יש כאן אמירה של יוצרי המחזה? כנראה שכן.
    השיחה מתלהמת יותר ויותר, וכל מיני שדים אפלים יוצאים מן הארון: כעסיה של באבו על מידת השתתפותו בעול גידול הילדים, בשוויון ביניהם, בכבוד שהוא רוחש ( או לא רוחש לה) ו"בבעייתו הקטנה"...
    קלוד שחשוד ע"י בני המשפחה כהומו, מגלה להפתעת הכול כי יש לו יחסים אינטימיים ממושכים עם פרנסואז, אימם של באבו וונסן! ועוד!
    השאלה עד כמה אנו מכירים באמת את מכרינו, בני משפחתנו, אהובינו, כמובן, צומחת כאן להרהור אישי של הצופה.

    הסרט מבוסס על המחזה של מתְיֶה דֶלָאפּוֹר ואלכסנדר דה-לה פָּאטָאלְיֶיר, שהוצג  גם  אצלנו, בבית לסין. מדובר בשני סופרים צרפתיים בשנות ה-40 לחייהם שכותבים ביחד ו"שם פרטי" הנו המחזה הראשון שכתבו.
    הם גם עיבדו את המחזה לתסריט וביימו את הסרט. יתר על כן, השחקנים שהשתתפו בהפקה התיאטרלית של המחזה נוטלים חלק גם כאן בסרט (פרט לאחד).

    לא אהיה מקורית, אם אציין את הדמיון בין "שם פרטי" ו"אלוהי הקטל" של רומן פולנסקי, אשר מתרחשים בסלון בורגני, מתחילים כאירוע תרבותי ונחשפים עד מהרה בתהליך מתעצם במערומיהם.

    הסרט שופע מצבים קומיים, אך המסרים שלו עמוקים, אנושיים, מעוררי מחשבה ורגש.
    מאוד אהבתי!!!

     

    להמלצות נוספות על סרטים חדשים וישנים: http://www.anat-or.com/

    ''
     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/9/12 07:04:
      סרט מומלץ,לא הולוודי,מצא חן בעיני שכל הסרט התרחש בדירה.
        29/7/12 11:20:
      היי שוש, אני חושבת שתהני, אם כי לא מושלם:-)
      הולכת בשבוע הבא, שמחה שזה סרט טוב!
        28/7/12 16:02:
      ובכל זאת הסרט הזה טרחני משהו. ארוך משהו. מהרגע שבו מובהר לנו מהו השם שנבחר לתינוק העומד להיולד ( לכאורה ) כאמור...הסרט הזה ממצה את עצמו. כל השאר הוא נסיון טרחני למתוח את הזמן למימדים של סרט מקובל שאינו יכול להסתיר את הפיהוק המתלווה לו. בעצם זהו לא יותר מאשר מערכון שנמתח מלאכותית למימדי מחזה ו/או סרט. אחרי שסוגית השם מתבהרת אנחנו זעים בחוסר נוחות על המושב, הצפיה מתארכת לה כעול המוטל עלינו. כאמור מערכון. לא יותר מזה.

      ארכיון

      פרופיל

      ענת שפרן אור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין