כותרות TheMarker >
    ';
    0

    "קסם החיים" The magic of bell Isle

    2 תגובות   יום ראשון, 29/7/12, 13:27

    ''
    7

    הסרט נפתח בסצנה המתרחשת בעיירה קטנה בשם Belle Isle שבה פשטה אש, המאיימת להרוס את בתיה. בשעה זו מגיע למקום הנידח, שאין בו שום קסם, סופר מערבונים מפורסם, המרותק לכיסא גלגלים. העיירה הבוערת היא מטפורה למצב החברתי והנפשי של גיבורי הסרט. מתוך החורבן  (שלא התרחש בסופו של דבר) אנו נרמזים לתהליך של צמיחה ובריאה מחדש.

    מונטי ויילדהורן, הגיבור הראשי, הוא אדם מריר וציני, הבורח אל השתייה. הוא איבד את התשוקה לחיים ואת הרצון לכתוב. בהמשכו של הסרט נלמד על הנסיבות שהביאו אותו למצבו הנפשי הנוכחי.
    ההסברים למצבו ותהליך השינוי שבו הוא מחלץ את עצמו, מועברים באופן פלקטי, לא אמין, אפשר לומר, מאוד הוליוודי.

    הסרט נשען בעיקר על משחקו של השחקן הנפלא מורגן פרימן וחבל, משום שיש בו אמירות מעניינות על החיים, אלא שהן נמסרות באופן הלא אמין הזה, ולכן, מרחיקות אותנו מהרגש שעשוי היה להתעורר, אילו היה זה מבוסס על תהליכים פסיכולוגיים ריאליסטיים.

    מר ויילדהורן הממורמר פוגש את שכנותיו: גב אוניל (וירג'יניה מדסן הנפלאה, "דרכים צדדיות"), אם חד הורית ושלוש בנותיה. הקשר הראשוני והמשמעותי נוצר בתחילה בינו לבין הבת האמצעית פין, ילדה בעלת דמיון עשיר ומפותח. על פי בקשתה מונטי מלמד אותה לדמיין את "מה שלא נמצא שם". הוא גם מתחיל לכתוב סיפורים למען טוני, הבת הצעירה, וכך שבה אליו התשוקה לכתיבה. זהו השלב הראשון בתהליך השינוי.

    בהדרגתיות נוצרת בינו לבין האם אינטימיות הנובעת מאישיותה הקסומה ובעיקר, מהאופן שבו נגינתה בפסנתר נוגעת בו. יש כאן אמירה שאדם יכול להירפא מנכותו ומתסכוליו כאשר הוא מרשה לעצמו להתקלף מקליפותיו, כאשר הוא מאפשר לאחר לגעת בנשמתו. כך הוא יכול לשוב לאהוב אישה, לאהוב את החיים ולחיות אותם בתשוקה.

    כאן אפשר לצטט את אחד המשפטים המשמעותיים שנאמרים בסרט: "הראש הוא הכלא של עצמך".
    אך מה שעוזר לויילדהורן לרצות להשתחרר מהכלא, שהוא יצר בעצמו ,הוא האופן שבו הוא פוגש את הנפשות החדשות בחייו, והן פוגשות אותו באותה המידה. זהו סרט על "החיפוש העצמי בעקבות הלב שהוא אחד התענוגות של החיים". בסופו של הסרט, ויילדהורן אומר לפין, שהיא החזירה לו את רגליו ולכן הוא יכול לרקוד....

    הסרט מעלה גם את שאלת כוחה של יצירה ספרותית לברוא גיבורים המשקפים חלקים לא ממומשים במציאות . ויילדהורן ברא את דמות גיבור ספרו המצליח כדי לממש על הכתב את מה שלא קיים במציאות חייו. בהווה הסיפורי הוא לא זקוק יותר לבריחה, לא אל הדמיון ולא אל בקבוקי האלכוהול.

    דווקא בעיירה הפרובינציאלית והנידחת, שהייתה אמורה לשמש מקום שהות לזמן מוגבל עבור הסופר ועבור משפחת אוניל, צומחת מערכת יחסים משקמת ומחזקת שיש בה אהבה, שמחה ותקווה. לא קסמו של המקום חולל את המהפך אלא המפגש האנושי והנכונות לשנות גישה (לצאת מהכלא שאדם יוצר בעצמו) כדי למצות את כל האפשרויות הנפלאות שהחיים מזמנים, גם כשהנסיבות קשות או מגבילות.

    רוב ריינר הוא הבמאי והתסריטאי ("אני והחבר'ה", "הנסיכה הקסומה", "כשהארי פגש את סאלי", "בחורים טובים"). זהו שיתוף הפעולה השני בין רוב ריינר ומורגן פרימן, ויש דמיון בין סרט זה לסרטם "מתים על החיים" (אהבת החיים, האפשרות לתקן גם בגיל מאוחר, בתנאים מגבילים...).


    רחוק מלהיות יצירת מופת, למרות שהחומרים טובים, אלא שהם נרקחו בבית היוצר ההוליוודי, וכך לא הצליחו להגיע למימוש אומנותי מלא. חבל.
    להמלצות נוספות היכנסו ל http://www.anat-or.com/ 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      ההשפעות ההוליווידיות הרבה פעמים הורסות וחבל.
        29/7/12 15:18:
      ראיתי את הזוועתון הזה. אין ספק הסרט הרע ביותר שראיתי מזה זמן רב. שימומון נטול קץ. הדירו רגליכם מאולם הקולנוע בו מוקרן הדבר הזה שמתיימר להיות סרט. לולא הנחמה שמצאתי בפישפוש בשדיה של זוגתי באולם החשוך , דעתי היתה נטרפת עלי ממה שנראה על המסך. רק השד יודע איך רוב ריינר הגיע לשפל כזה...

      ארכיון

      פרופיל

      ענת שפרן אור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין