בסצנה עוצמתית במיוחד שבה לאריסה מבינה שהיא צריכה לנגן עבור חייה, היא חשה כל כך מאוימת, עד שאינה עומדת במתח הנורא ומוכרעת. במצב הזה היא לא מסוגלת לנגן נגינה "מושלמת". הסצנה מאוד אמינה מבחינה פסיכולוגית,  ותואמת את הבחירות של הקולנוע הגרמני. (אני משערת  שבהוליווד היו בוחרים לביים זאת אחרת....)

הסרט מעמיד בצורה מרכזית את הקונפליקט בין תרבות – מוסיקה והרס, כשהגרמני מוצג כמי שמסוגל לאחוז במקל בשני קצותיו ללא כל היסוס.

יש בסרט שימוש במוטיבים בעלי משמעות סמלית כמו הסכין, שמשמשת בתחילה כרמז מקדם לבאות ומסמלת את הסכנה, ההרס, החורבן, המוות.
מוטיב המזוודה שמהווה רמז מקדם לארעיות, לנוודות, לחיפוש אחר בית ומקלט.
מוטיב האינדיאנים המככבים בסיפוריו הדמיוניים של אברשה, הוא  רמז לסכנה האורבת לפתחם.

ישנו בסרט היפוך, שמלמד משהו על שנאת הזר  האוניברסלית. משפחת רייך באוקריאנה חשה מאוימת וזרה, והיא זקוקה להגנה של היהודים בני המקום. לאחר הכיבוש הגרמני, משפחת רייך גומלת להם, שכן עתה הם המוגנים ואילו היהודים שרויים במצב של סכנת חיים.

זהו סרט על בחירות שאדם נאלץ לעשות בשעה שהחרב מונחת על צווארו. האם יפעל על פי הנורמות החברתיות בתוכן צמח (שנאת הגרמני לזר, ליהודי) או שהמפגש יאפשר לו ללמוד  משהו על אנושיות, חמלה.

זהו סרט שבו שלושת הילדים לומדים משהו על העולם האכזר שבו הם חיים ונאלצים להיפרד מהילדות התמימה לנצח.

סרט שנוגע בנו, קורבנות החיה הנאצית. למרות האימה המרחפת כל הזמן, יש ניסיון לעידון ולאיפוק הדברים כדי להימנע ממצבים מלודרמטיים ומדמיעים.

בימוי ,משחק, ומוסיקה מצוינים.

מוזמנים לקרוא המלצות נוספות על סרטים איכותיים : http://www.anat-or.com/