כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: היו זמנים באנטוליה

    ביקורת על היו זמנים באנטוליה

    ביקורת: היו זמנים באנטוליה

    4

    סרטים  

    2 תגובות   יום שישי , 31/8/12, 16:46

    ''

     

    שלושה סימנים מקדימים גרמו לי לחשוש לפני הצפיה ב"היו זמנים באנטוליה":

    1. הסרט זכה בפרס חשוב בפסטיבל קאן. טעמי וטעם שופטי הפסטיבל נוטים להיות מאוד שונים זה מזה. יותר מפעם אחת ראיתי סרט שיצא משם עטור שבחים ולא הבנתי מה לעזאזל אדם עם מח נורמטיבי מתפקד ימצא בסרט שכזה.

    2. הסרט מוקרן בסינמה אורלנדו, בבית ציוני אמריקה. הקולנוע המשופץ לא ידוע כידידותי לקהל הרחב. אפשר לנסח את זה כאילו הם מביאים בעיקר סרטי איכות, אבל האמת היא שעם תקציב מוגבל וללא עזרה ישירה מהמפיצים הגדולים, אורלנדו די מקבלים את השאריות שלא מופצות בידי חברות מרובות אמצעים. יש להם סרטים טובים, אבל הם מעורבבים בכאלה שחברות עשירות יותר ותרו עליהם מחשש שלא ימשכו קהל.

    3. אורכו של הסרט שעתיים וחצי ואין בו ציידי נאצים, פיראטים, או הוביטים. זה עלול להיות ארוך ומשעמם.

     

    כל אחד משלושת החששות זכה לתהודה בזמן הצפיה בסרט. למרבה המזל, אף אחד מהם לא התממש במלוא עוצמתו.

     

    הסיפור עוסק בחבורה של גברים שיצאו לשדות אנטוליה בכדי למצוא גופה. המפקח נאג'י מהמשטרה, איש משפחה עצבני שמאמין בדרכי חקירה מיושנות, התובע שסובל משלפוחית רגיזה, דוקטור ג'מל המהורהר, הנהג השמנמן והחייכן עראב עלי, החשוד שהודה ברצח ואחיו המוגבל שכלית. לחבורה זו מצטרפים עוד מספר שוטרים וכן מזכירו האישי של התובע. קנאן, הרוצח, אמור להוביל אותם לנקודה בה קבור הקורבן, אותה הוא זוכר מאוד במעורפל. משהו על עץ עגול וברזיה. המסע שהיה אמור להיות קצר יחסית, הולך ומתארך אל תוך הלילה, כאשר הגופה לא נמצאת והמתח והעייפות מתחילים לתת את אותותיהם.

    היו זמנים באנטוליה מכיל הרבה מאוד דיבורים והם לא קשורים ישירות לעלילה, שרובה מתרחש הרחק מהמצלמות. הסרט עוסק בעיקר במה שקורה בינתיים, כשאין התפתחויות בחקירה, או דרמות מסעירות. לא חולף זמן רב מכתוביות הפתיחה והשוטרים מדברים במשך כמה דקות על יוגורט מחלב באפלו. שיחה אחרת עוסקת בהערכה מדוע התובע צריך כל הזמן להשתין והתובע עצמו מספר לדוקטור ג'מל על אישה שנבאה את מותה. לכאורה, אין סיבה להציג את הדברים האלה, זה מה שנהוג לא להראות בסרטים. אמנם, במאים גדולים כמו טרנטינו וסקורסזה כבר הדגימו כמה שיחות חולין יכולות להעשיר את עולמן של הדמויות, אבל זו פעם ראשונה שראיתי סרט שמורכב ברובו מאותם רגעים יומיומיים שלא מקדמים את העלילה. הסרט כמעט כולו ממלא זמן אוויר של סיפור שמסופר בדרך אגב.

    באופן מפתיע, זה עובד. השיחות אמינות וצוות השחקנים מעביר אותן באופן שאכן עוזר ללמוד על הדמויות ועל חייהן, דווקא דרך מה שבמאי ממוצע היה משאיר על רצפת חדר העריכה. עכשיו, נורי בילגה ג'יילן הוא לא במאי ממוצע. הוא מוכשר להפליא בכל הנוגע ליצירת מתח מאפס ולהדרכת הצלמים והשחקנים שיעבדו בתאום מושלם עם דרישות הבימוי. חלק מהסצנות כל כך מדוייקות, שנדמה כאילו נוצרו במטה קסמים. הצילום המרהיב תורם לתחושה של היות שם. כאילו אנחנו אכן עומדים בשדה פתוח ומרגישים סופה מתקרבת מעבר להרים. ג'יילן הוא כנראה אחד הבמאים המוכשרים ביותר הפעילים כיום וזה ניכר ביכולת להפתיע ולחדש בכל סצנה, גם כשהיא איטית ועוסקת בעניינים שגרתיים למדי.

    הבעיה היא שיש יותר מדי סצנות כאלה. כאמור, אורכו של היו זמנים באנטוליה כשעתיים וחצי. זה הרבה מאוד לסרט שרוב העלילה שלו מתרחשת מחוץ למסך. עד כמה שהוא מרתק ומשעשע לפרקים, הוא ממשיך הרבה אחרי הנקודה בה נדמה שמיצה את עצמו. יש רגע מושלם לעצירה והרצת כתוביות הסיום, אולם הסרט ממשיך עוד שעה לאחר מכן, כשהוא הופך מהפתעה נעימה למבחן לסבלנות. פתאום, השיחות הסתמיות נעשות גימיקיות ומנסות לכפות בכח איזו מסקנה לא ברורה שתתן מסגרת לכל העלילה. הקלילות בה אנשי החוק מתייחסים לרצח, אחד המוטיבים החזקים והכנים בסרט, הופכת לקראת סיום להתפלספות חסרת פואנטה. היו זמנים באנטוליה הופך לאורך השעה המיותרת הזו מסרט מדהים לתחרות מבטים עם הקהל. מי שממצמץ ראשון, יוצא מהחדר.

    חבל לי שנורי בילגה ג'יילן לא ידע מתי לעצור, כי אז היה יוצא לו סרט שמבחינתי, היה קרוב לשלמות. כל סצנה, גם מהמערכה האחרונה, מבויימת בכזו קפדנות, שהיא יצירה קטנה בפני עצמה. אולם גם מיצירות קטנות אפשר לשבוע ורצוי לדעת להפסיק לפני שמתפקעים. את הכשרון של ג'יילן ראיתי יפה מאוד עוד בסרטו הקודם, "שלושה קופים", בו סבלתי קשות. גם שם, הבימוי והמשחק היו מעולים, אבל הסרט לא ידע באיזו תחנה לרדת ומצא את עצמו בדימונה בלי כסף לכרטיס חזור לאיזור המרכז. היו זמנים באנטוליה מוצלח בהרבה ומשלב יפה בין הומור למציאות קודרת. עם זאת, הוא לוקה באותה מחלה שג'יילן נושא עמו – חוסר הבנה מה לעשות עם כל הכשרון הזה. אם רק יתחיל לעבוד עם תסריטים יותר מהודקים, כאלה שמאזנים את אורך הסרט בעזרת התרחשויות של ממש, יזכה ממני לאהדה גדולה. כרגע, אני רואה עילוי ששוכח שעוד אנשים חוץ ממנו יראו את הסרט וישמחו לא לאבד את הקשר אליו בשלב מסוים.

    ג'רי סיינפלד העביר פעם חצי פרק בלהסביר לאנשים מה זה סדרה על כלום. היו זמנים באנטוליה הוא אולי המקבילה הקולנועית הטובה ביותר לקונספט הזה. יש דברים, הם כל הזמן מסביב, הם נותנים את הכיוון והאווירה. זה לא מונע מאחד מאנשי השיירה לשתף עד כמה הוא מוטרד מכך שחצו את הגבול המוניציפלי וזה עלול להוות בעיה טכנית. היו זמנים באנטוליה הוא סרט טוב על אנשים, שלא מייפה שום דבר ולא מגיש מסרים עם מצקת. הבעיה היחידה היא שהסיום שלו לא נמצא בסוף ההקרנה, אלא שעה לפניה והשעה הזו היא מה שמפריד בינו לבין יצירה גדולה באמת.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/9/12 01:35:
      סרט נפלא לכל אורכו. בחלק האחרון מתפענחות כמה חידות. למשל זו של השופט חוקר.
      נשמע אקזוטי למרות שגם אני כמוך, לא אוהבת סרטים ש"נבחרים בפסטיבל קאן" ומוקרנים במקומות מוזרים. אולי אשנה את דעתי .

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין